הגיוני עוזיאל, שער ה; הבחירה א׳Hegyonei Uziel, Gate V 1
א׳חופש הבחירה
התורה והמצוה, בין שהיא אלקית או נמוסית, חברתית או מדינית, מבוססת על חפש הבחירה שבאדם. הוידוי והחרטה, שמחת הנפש ועצבונה על פעולותינו, הטובות או הרעות, הם עדים נאמנים על חפש הבחירה שבאדם: כי בלעדה, אין תורה ולא מצוה, אין הבחנה מצפונית ולא וידוי ומוסר כליות, לא שמחה ולא עצבות.
התורה והמצוה, בין שהיא אלקית או נמוסית, חברתית או מדינית, מבוססת על חפש הבחירה שבאדם. הוידוי והחרטה, שמחת הנפש ועצבונה על פעולותינו, הטובות או הרעות, הם עדים נאמנים על חפש הבחירה שבאדם: כי בלעדה, אין תורה ולא מצוה, אין הבחנה מצפונית ולא וידוי ומוסר כליות, לא שמחה ולא עצבות.
1
ב׳הפילוסופים האחרונים טוענים ואומרים: ״חקים־להויה, והאדם תלוי ומותנה בהם, מלאה היא נגודים, נגודיה הם חייה, והאדם עומד במלחמה -מלחמת עולם – ואין שלום בעולמו, רצונו קרוע, מעשיו קרועים. הכל בא בהכרח, הכרח הנגודים, תנאי הדברים, חקי ההתפתחות בהכרח שכלי ובהכרח הסטורי, כפוף האדם, הוא וערכיו, מוסרו וצדקתו לחוקי התפתחות שכליים, קשור הוא אל הדברים, לקשריהם וחקיהם״ (דברי הגל, ראה ספר עקרים להחכם קלאצקין ד״כ).
2
ג׳אחרים אומרים: ״בני אדם רואים את עצמם כבעלי בחירה, שכן הם יודעים את רציותיהם ויצרם, ואינם מהרהרים אפילו בחלום אחרי הסבות שגרמו ליצרם ולרצונם, הואיל ואינם יודעים אותם״ (שפינוזה, במלואים לח״א מספר המדות).
3
ד׳החלטותיה של הנפש אינן אלא היצרים עצמם, ולפיכך שונות הן זו מזו לפי תכונותיו השונות של הגוף.
4
ה׳כל אדם, מכלכל את מעשיו לפי ההפעלות שבו, מי שהפעלות מתנגדות תוקפות עליו – אינו יודע מה הוא רוצה, ואילו מי שאין בו הפעלה כל עיקר – נדחף על ידי כל מניע קל לכאן ולכאן, ״כל המאמין שהוא מדבר או שותק או עושה כלום מתוך החלטה חפשית שבנפשו הרי זה כישן בעינים פקוחות״ (שם הערה למשפטם) ״כל פעולותינו מסובבות משנוי המזגים או משנוי המחשבות, אין אדם שליט במזגו אשר קבל מראשית, והמחשבה, ידוע ג״כ שאינה חפשית – והנה אנחנו בתכלית הפתיות אם נאמר היותנו בבחירה חפשית״ (שד״ל מחקרי היהדות כרך א׳ ח״ב ביבליותיקה תבונה דף 116).
5
ו׳אבל בעלי אמנה אומרים: חפש הבחירה שבאדם הוא דבר שבהרגשה והכרה, הכרת האדם בחפש בחירתו, היא למעלה מכל ספק, וכל מופת שבעולם לא יכלו להכחישו, כל המתכחש לבחירתו החפשית, הוא עוצם את עיניו מראות נכוחה, מתעה את עצמו בדמיונות ומופתי שוא, והוא כפקח בעינים סגורות ומוכות בסנורים. אמנם חוקים לטבע וחוקים להויה, חוקים להתפתחות היסטורית, סבות מכריחות ומסובבים מוכרחים שולטים בהויה ובאדם, אבל בחירת האדם מתגברת על הכל, כובשת חוקי הטבע, משתחררת מתנאי ההכרח ויוצרת את עולמו.
6
ז׳האדם, מהוה בעצמיותו, כלי קבול לקליטת הפעלותיו מכח תבונתו, מתגבר על הרגש ובו יוצר הדעת והמחשבה, ומתוה לה עמדה מוצקה וכיוון יציב לכל פעולותיו ועלילותיו. אין אנו מתכחשים, ולא נוכל להתכחש להכרת בחירתנו החפשית שהיא עצם הויתנו האנושית, באין בחירה לא רק שאין אנו ראויים לשם האדם, אלא שהננו נעשים כאחד מבעלי החיים, והננו כלי שרת בידי חקי הטבע ומסבותיו ולתנאי הכרח הדברים שמחוצה לנו, וכלום כדאי הוא לחיות חיים כאלה שהם דמיון שוא וכזב מתעה, ושכל מציאותנו בהם אינם אלא כלי שרת מלוה לחקי הטבע ומסבותיו העוורות.
7
ח׳ואם לב מבין לך, עשה אזנך כאפרכסת ושמע דברי רז״ל לאמו־: עני, עשיר ורשע באין לדין, לעני אומרים לו: מפני מה לא עסקת בתורה? אם אומר עני הייתי, וטרוד במזונותי, אומרים לו כלום עני היית יותר מהלל? עשיר אומרים לו: מפני מה לא עסקת בתורה! אם אומר: עשיר הייתי וטרוד הייתי בנכסי, אומרים לו: כלום עשיר היית יותר מר׳ אלעזר? רשע אומרים לו: מפני מה לא עסקת בתורה? אם אומר נאה הייתי וטרוד ביצרי, אומרים לו: כלום נאה וטרוד ביצרו היית מיוסף. בגמ׳ גרס: כלום נאה היה מיוסף, וב״עין יעקב״ גורס: כלום היה טרוד ביצרו, ושתי הגירסות מצטרפות לאחת. נמצא הלל מחייב את העניים, רבי אלעור בן חרסום מחייב את העשירים, יוסף מחייב את הרשעים (יומא לה, ב).
8
ט׳האדם בפעולותיו מסובב מסבות מקריות שהן חוץ ממנו – עניות או עשירות, העניות מעבירה את האדם על דעתו, והעושר מוליד בו גבהות הלב ורמות רוחא, ״וישמן ישורון ויבעט״ [דברים לב, טו]. יש ומסבות תכונות נפשיות מוכרח האדם לפעול למרות רצונו, ויש שהאדם טרוד ביצרו, ונלוה אליהן גם פתוי והסתה למראה עיניו, או עצת חטאים, או כניעה לכח זר מפתה ומאיים. סבות אלה נראות לכאורה חזקות יותר מכחו של אדם, ונדמה כאלו שוללות בחירתו, ומצדיקות מעשיו, אבל לאמתו של דבר, האישים השלמים בפעולותיהם מעידים כי בחירת האדם וחכמתו הנפשית מכניע תחתיו את כל הסבות האלה, ומחייבים אותו בדין על פעולותיו.
9
י׳בדבר זה, אין אנו נשמעים למופתי הפלוסופים, לפי שנפשנו מתנגדת להם בכל תקפה ועזה, וגדולה היא הכרת הנפש שהיא פוסקת, גוזרת, וחותכת בחרב חדה ושנונה, ובכחה זורה לרוח כל מופתים מדומים וכוזבים, ואין אנו נשמעים בדברים שכאלה אפלו לנביא, וכחזקיהו בשעתו אנו אומרים: כלה נבואתך – וצא (ראה ברכות דף י עמוד א).
10
י״אכשם שהמדע הרפואי בכל התרחבותו, והחזיון הנבואי בעקר אמתותו, אינם יכולים ליאש אותנו מתקוה, ולעצור התפרצותנו בתפילה לאלקי מרום, גם בהיותנו נמצאים במדוכה של נפש ופרפורי גסיסה: נפשנו מתפרצת בתחינה וצעקה לפני אלקי עולם, ונענים אנו בתפלתנו – גם אחרי גזר דין – אם אנו זכאים לכך, ואין אנו שומעים לכל מופת המכחיש את בחירתנו החפשית, שאת מציאותה אנו מכירים ומרגישים בכל עצמיותינו ובכל צעדי חיינו.
11