הגיוני עוזיאל, שער ה; הבחירה ב׳Hegyonei Uziel, Gate V 2
א׳ההכרחיות ואי ההכרחיות
מכירים ומרגישים אנו, בכל נימי הרגשתנו וכחות נפשנו השכליים והתבונתיים, בבחירתנו החפשית המוחלטת אבל אין אנו פטורים בכל זאת, לבחון שאלה זו בכל צדדיה, כדי לרדת לעומקה. שאלה זו שהיא אחת הפרובלימות היסודיות ביותר בתורת המשפט, המוסר, והחברה, העסיקה את כל הפילוסופים האחרונים, והעמידה אותם בשתי מערכות נלחמות ומתוכחות שהן נקראות בשמן: שיטת ההכרחיות ־(דיטרמניסמוס), ואי ההכרחיות (אינדטרמניסמוס).
מכירים ומרגישים אנו, בכל נימי הרגשתנו וכחות נפשנו השכליים והתבונתיים, בבחירתנו החפשית המוחלטת אבל אין אנו פטורים בכל זאת, לבחון שאלה זו בכל צדדיה, כדי לרדת לעומקה. שאלה זו שהיא אחת הפרובלימות היסודיות ביותר בתורת המשפט, המוסר, והחברה, העסיקה את כל הפילוסופים האחרונים, והעמידה אותם בשתי מערכות נלחמות ומתוכחות שהן נקראות בשמן: שיטת ההכרחיות ־(דיטרמניסמוס), ואי ההכרחיות (אינדטרמניסמוס).
1
ב׳הראשונים [הסוברים שהאדם הוא בעל בחירה חופשית] באים בטענותיהם ואומרים: א. עובדה היא זאת שבטרם נקבל איזו החלטה נרגיש בעצמנו אפשרות הבחירה לקבלת החלטה זו או אחרת מתנגדת לה, ואחרי ההחלטה אנו מאמינים בודאות שהיתה לנו ברירה כזאת. ב. לא האדם עצמו ולא האחרים שמסביבו יכולים לחזות ולנבא מראש באיזו פעולה יחליט הרצון. ג. המשפט החברתי והמדיני מכיר: שאחריות האדם היחיד על מעשיו, מוטלת על שכמו ונענש על פעולתיו במשפט. מדת הדין מחייבת איפה להניח שכל החלטותינו מתקבלות בחפש בחירתו של האדם ושהוא עומד ברשות עצמו.
2
ג׳לעומתם באים אחרים, גם הם בטענות ומופתים ואומרים: ההתרחשות הנפשית משועבדת לחוק ההסתבבות, כל איש ואיש נעשה למה שהוא על ידי הכשרונות שחונן בהם מיום הולדו, על ידי חנוכו ועל ידי ההשפעה שקבל מתוך הסביבה שגדל בה, ואלו היתה האפשרות לשכל לסקור בסקירה אחת את כל הגורמים האלו, היה גם לאל ידינו להביאם בחשבון ולהגיד מראש החלטותיו ופעולותיו של כל איש, כמו שמגבילים אנו מראש לקויי המאורות.
3
ד׳לעומת זאת הפילוסופים האחרונים מכריעים את יסוד הבחירה החפשית מבחינות אלה:
4
ה׳א. מנקודת מצב הפסיכולוגי: בעוד כל כחותינו הרוחניים אתנו, אחרי התבוננות במנוחת לב אל הענין שלפניו אנו מקבלים איזו החלטה וחשים אנו את עצמנו חפשים לגמרי, ולהפך, אם נמצאים אנו תחת לחץ חצוני, או שנפשנו מתגעגעת לתאוה סותרת, או שפועל בתוכנו איזה כח זר, אנו חשים את עצמנו אנוסים ובלתי חפשים. כשיתפתח תפקיד הרצון מן הכמיהה והשאיפה הטמירה שבלב למדרגת רצון בולט, גלוי וידוע, אנו חשים בכל פעל המוצא מאתנו את החפש הפסיכולוגי, כל מה שיתפתח יותר כח השכלתו, כל מה שירבו המחשבים והמשפטים העומדים הכן לשרת את רצוננו, כן יהיה הרצון יותר חפשי ועומד ברשות עצמו.
5
ו׳ב. מבחינת האתיקה: כל הערכאות המוסריות והגדרות חוקי העונשים מבוססות על ההנחה: שהאדם במלא שלטונו על כוחותיו הרוחניים מסוגל לפעול באופן חפשי על פי דעת עצמו.
6
ז׳ג. מבחינתה הסוציולוגית: הרצון הצבורי המתגלה לעין כל במחשבים הדתיים, בחוקי המשפט, במדות המוסר, במנהגי החיים, בדעת הצבור ובמנהגי הממשלה, משפיע ומושל ברצון היחיד, ויוצר בו הרגשת מצפונו, כוון מחשבותיו ונטיית שאיפותיו ורצונו, אבל אין זה מחייב שלילת בחירתו החופשית של היחיד, שהרי אנו רואים במרוצת התפתחות התרבות אישיות פרטית שהיא משתחררת מרצון הקבוץ עומדת ברשות עצמה, הורסת את המקובל והנהוג, וקובעת לו שיטה ומהלך רוח, דעת־קהל וכוון אחר לגמרי (ראה במבוא לתורת הפילוסופיה 193-196).
7
ח׳אלה הם תמצית דעות הפילוסופים והכרעתם בשאלה זו. ומעתה נשוב ונעיין בספרותנו הקדומה, כדי למצוא את פתרונה מנקודת השקפתה של תורת ישראל וספרותה הנבואית והאגדית.
8
ט׳שאלה זו לא חדשה היא במדרשם של הפילוסופים האחרונים, היא קדומה מאד, בכל פרטיה וסעיפיה.
9
י׳החכם באדם בספר קוהלת חוקר שאלה זו לעומקה ואומר: ״מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש״ [קהלת א, ג]. אין בחידה לאדם ואין יתרון בעמלו, קשור וכפוף הוא אל חקי ההויה והשתלשלות התפתחות ההיסטוריה האנושית.
10
י״אדור הולך ודור בא [שם ד], ההיסטוריה במציאותה והשקפותיה היא כולה שלשלת אחת של סבות ומסובבים, דור הולך הוא סבה לדור הבא., וכולם קשורים אל חקי ההויה. ״וזרח השמש ובא השמש… כל הנחלים הולכים אל הים… מה שהיה הוא שיהיה״ [שם ה-ט], העבר הוא סבת העתיד, אין יכלת האדם לשנות במאומה מכל הנעשה ומתרחש בהכרח תנאי ההסתבבות- ״מעות לא יוכל לתקן וחסרון לא יוכל להמנות״ [שם טו].
11
י״בההשכלה יוצרת חפש אישי? קהלת עונה בשלילה ואומר: ״יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך״ [שם ב, יג], החכמה פותחת אופקים רחבים ושדה רחב לבחירתנו החפשית, אבל אין זה מוציא את האדם מחקי ההסתבבות והמקריות – ״שמקרה אחד יקרה את כולם״ (שם יד).
12
י״גהסתבבות הזמן. ׳לכל זמן ועת לכל חפץ״ [שם ג, א], ופעולות האדם מוכרחות ומותנות עם שנויי הזמן ותקופותיו.
13
י״דהמשפט. וכי יש משפט צדק בבני אדם? והלא המשפט הוא אמצעי לשלטון עריצי וגזלת העני, ״מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע״ (קהלת ג, טז), ״ואראה את כל העשוקים אשר נעשים תחת השמש, והנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם״ (שם ד, א). הגבור טורף ובולע את החלש, והחלש, מתפתל ומפרפר ביסוריו ואין מנחם.
14
ט״וואנו נוסיף על דבריו ונאמר: הכרעת הפילוסופים מבחינה הפסיכולוגית המוסרית והסוציולוגית אין בהן כדי להכריע בחיוב חפש הבחירה. אמנם, מרגישים אנו את עצמנו חפשיים לגמרי בבחירתנו, אבל אין זה מוכיח על חפש הבחירה הגמור, אלא על ידיעת הסבה הקרובה לבחירתנו, או על העלם הסבות שהניעו אותנו להגיע לידי אותה ההחלטה שאליה הגענו.
15
ט״זהכרת חפש הבחירה או הכרת האונס, אינו אלא ידיעת הטבה הישרה, הלוחצת עלינו, או העדר ידיעת הסבות הנעלמות שקדמו לבחירתנו, והדמיון הוא המתעה אותנו כאילו אנו עושים זאת באמת מתוך בחירתנו החפשית.
16
י״זפועלים אנו מתוך רצון טמיר שדוחף אותנו לפעולות ומעשים, אבל רצון זה נוצר בנו מתוך השפעת גורמים אחרים שהם קשורים בתנאי החברה והחנוך, ולא הרי רצונו של הילד כרצונו של הזקן, ולא רצונו של החכם כרצון הטפש, וכשם שבני אדם נבדלים בפרצופיהם, כן נבדלים ברצונם ובפעולותיהם.
17
י״חהיחיד נתון בהכרח להשפעת החברה ולדעת הקהל, ואם אנו רואים התפרצות אישית שמתנערת בכל עוזה, משתחררת מרצון הקבוצי ויוצרת ערכים חדשים, אין זה אלא שהערכים הקיימים בלו מזוקן, או שהחברה התפתחה והתקדמה בהשכלתה או שירדה במוסריותה, ולפי מצבה, נמצאה האישיות שהיא מביעה השקפת החברה, ויוצרת ערכים חדשים שהשעה והזמן דורש אותם.
18
י״טכל כח גאוני שאין דורו ראוי לו, לא רק שאינו משפיע עליהם, אלא שגם הוא ודעותיו נקברות עמו.
19
כ׳יוצא מכלל זה הם נביאי ישראל שליחי ההשגחה העליונה, להאיר מחשכי עולם לישראל ולכל העמים, אמנם דבריהם לא נתקבלו בדורם במלואם, אבל נשארו ככוכבי אור מזהירים בשמי האנושיות לדור דורים, והם הולכים ומאירים, הולכים ומזהירים, ובאותה המדה שהאנושיות צועדת קדימה בהשכלתה, כן היא רואה את גדולתם של נביאי עולם, דורשי צדק, ומבשרי שלום עולמי ודעת אלקים צרופה ונאמנה, ועליהם נאמר: ״ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד״ (דניאל יב, ג).
20
כ״אמכאן אנו למדים שאין דעת הפלוסופים ומופתיהם מכריעים בשאלה חמורה ועמוקה זאת, אבל ברורה של בעיא זאת היא: עצם התורה במצותיה ואזהרותיה, ומאמרה המפורש: ״ובחרת בחיים״ [דברים ל, יט], והכרת נשמת אלקים שבאדם – שהכל צפוי והרשות נתונה (אבות פ״ג ט״ו).
21
כ״בקוהלת ממשיך חקירתו, ולבסוף מסיק ואומר: ״שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורותיך, והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך, ודע כי על כל אלה יביאך האלקים במשפט… וזכור את בוראיך בימי בחורתיך״ [יא, ט־יב, א].
22
כ״גקשורים וכפופים אנו אל חקי הטבע ומסבותיו, אל תנאי החברה ואל מזג גופנו המשתנה ומשנה את בחירתנו, כל זמן שהננו הולכים כעורים וכנרדמים נעדרי דעת ובינה, ומחוסרי ערנות בכל צעדינו ופעולותינו, אבל חופשיים אנו בבחירתנו להתגבר על הסבות והעלות, ההשקפות והשאיפות שבחברה ובשוק-החיים. אם נבקש לדעת ונדע את תעודתנו, תעודת האדם שנברא בצלם ושחונן בדעת מאת מקור החכמה והדעה, ואז נזכור תמיד את חובתנו כלפי אלקים ואדם.
23