הגיוני עוזיאל, שער ה; הבחירה ג׳Hegyonei Uziel, Gate V 3
א׳הדעת והזכרון
הדעת והזכרון הם המה שני מנהיגים טובים, שכל זמן שאנו דבקים בהם והולכים לאורם, הננו חופשים באמת בבחירתנו, לפי שעל ידם אנו מתרוממים מדמיונות שוא, מתפכחים משכרות ומתרוממים אל גובה התעודה שהיא למעלה מכל חקי הטבע, תנאיו ומסבותיו.
הדעת והזכרון הם המה שני מנהיגים טובים, שכל זמן שאנו דבקים בהם והולכים לאורם, הננו חופשים באמת בבחירתנו, לפי שעל ידם אנו מתרוממים מדמיונות שוא, מתפכחים משכרות ומתרוממים אל גובה התעודה שהיא למעלה מכל חקי הטבע, תנאיו ומסבותיו.
1
ב׳קהלת מוסיף ואומר: ״וישוב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה״ [יב, ז] העפר שבנו, גם בהתגבשו בצורת אדם. הוא נכנע ועלול לכל המקרים העולמיים ששולטים על העפרוריות שבמציאות, אבל רוח אלקים שממלאה את כל ההויה כולה, ושורה ביותר באדם יציר כפיו שהוא מכשיר את עצמו להשראת רוח אלקים עליו, הוא משוחרר מכל חקים עולמיים ומסבותיהם – אבל הוא מושל וגוזר עליהם.
2
ג׳האדם מבחינה זו אינו רק חוליה אחת בשלשלת מציאות העולמית. אבל הוא בריה מרכזית, עולם קטן שבו משתקפת בצורה זעירת-אנפין, הבריאה כולה בכל צורותיה וכחותיה – ״סוף דבר הכל נשמע, את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם״ [קהלת יב, יג]. האדם הוא זהות הכל ועל פי מעשיו הבחיריים נדון כל העולם לשבט או לחסד, ״כי את כל מעשה האלקים יביא במשפט על כל נעלם, אם טוב ואם רע״ (שם יד).
3
ד׳בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרים זה את זה (כדרכם של כל דעות פלוסופיות במה שלמעלה מהטבע שיש להם פנים לכאן ולכאן, כשם שיש נגודים בטבע, כן יש נגודים בדעות), ומפני מה לא גנזוהו? מפני שתחלתו דברי תורה וסופו דברי תורה, תחלתו דברי תורה, דכתיב: ״מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש״ [א, ג], תחת השמש הוא דאין לו, קודם השמש – יש לו [יתרון, אם יעמול בתורה שקדמה לשמש – רש״י], וסופו דברי תורה דכתיב: ״סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם״ [שם יב, יג], מאי ״כי זה״? כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה וכו׳ [שבת ל, ב].
4
ה׳קהלת, ככל הפילוסופים האחרונים, חוקר ומהפך בשאלה זו, לא מפני נטית הכפירה – להרוס מופתים סופיסטיים, אלא הוא עומד בתחלת חקירתו, בראשית התחלת עיונו על יסוד דברי תורה המאומתים והמקובלים: ״מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש״, אין יתרון לאדם בעולם השפל העכור מצד עצמו ומקבל אורה מאחרים שלמעלה ממנו, אבל יש יתרון לאדם למעלה מהשמש, זאת אומרת לפני יצירת השמש, רוח אלקים שקדמה לבריאת עולם ומהוה אצילות נשמתו, מוכרחה להיות מיותרת ומעולה בכושר בחירתה ומדעה, וכדרכה של כל דעת אמת, שסופה נעוץ בתחלתה, אף דברי קהלת ראשם וסופם הם דברי תורה, היסוד שכל התורה עומדת עליו: ״כי זה כל האדם״, כל העולם לא נברא אלא בשביל זה, והאדם עומד ומעמיד לדין את כל העולם עמו. בדברים יותר בהירים הביעו רז״ל רעיון זה לאמר: בעשרה מאמרות נברא העולם – להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות וליתן שכר טוב לצדיקים שמקימים את העולם שנברא בעשרה מאמרות (אבות ה, א).
5
ו׳ועוד הוסיפו רז״ל ואמרו: ארבעים יום קודם יצירת הולד הקב״ה גוזר ואומר: טיפה זאת מה תהא עליה, עשיר או עני, חכם או טפש, גבור או חלש, ואלו רשע וצדיק לא קאמר (נדה טז, ב). זאת אומרת כל תכונות ומצבי האדם בחייו אינם משנים את בחירתו של האדם לצדק או לרשע, ורק האדם עצמו בבחירתו החפשית חותך את גורלו (של האדם) ועושה אותו צדיק או רשע, לקבל מנתו בחיים העולמיים – זה מקומו בעולם הנשמות, במחיצתם של רשעים או במחיצתם של צדיקים.
6
ז׳זאת היא אחד מיסודות האמונה שהיא פנה ויתד לתורה ומצוה, ולגמול הטוב והרע מאת יוצר האדם, גדול העצה ורב העליליה שעיניו פקוחות על כל דרכי האדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו [ירמיה לב, יט]. ידיעת דבר הוא משרשי האמונה, וכן כתב הרמב״ם ז״ל (הלכות תשובה פ״ה ה״ג): ״דבר זה עיקר גדול הוא, והוא עמוד התורה והמצוה, שנאמר: ״ראה נתתי לפניך היום את החיים״ [דברים ל, טו] ונאמר: ״ראה אנכי נותן לפניכם היום״ [שם יא, כו], כלומר הרשות בידכם, וכל מה שיחפוץ האדם לעשות ממעשה בני האדם עושה, בין טובים בין רעים, ומפני זה הענין נאמר: ״מי יתן והיה לבבם זה להם״ וכו׳ [שם ה, כו] כלומר שאין הבורא כופה בני האדם ולא גוזר עליהן לעשות טובה או רעה, אלא הכל מסור להם.
7
ח׳שרשי הבחירה
החוקר החסיד רבי הלל מוירונה חקר חקירה עמוקה מאד בשאלה זאת, וכתב: כבר עמדה ההסכמה, ונתאמת בדת משה וישראל, ואפילו אצל האומות – שהשם יתברך הניח הבחירה באדם ונתן לו זאת התכונה, למען יזכה אל הגמול מדין הראוי אם יצדק, ויתחייב קנס העונש, אם יחטא, אם כן נתנה הרשות לראובן ולבלעם, שכל אחד מהם יבחר לו במה שירצה בטוב או ברע. אשאלך היש לבחירת ראובן ובלעם שום התחלה שרשית ושום סיבה קרובה, אם לא? אם תאמר שאין לבחירה שום שורש ראשון ושום סיבה ראשונית זה שוא, בעבור שהבחירה לרע או לטוב היא בלי ספק מכחות הנפש ובפרט בכח התאויי והכעסיי, כמו האהבה והשנאה, הכעס והשחוק ודומיהן, ואם כן כחות הנפש היא סיבה לבחירה, ואם תאמר שאין לבחירה שום סיבה, אם כן יהיה דבר מקרי או פחות ממקרי, כמו עת ופגע שיבא לאדם בלי שום סיבה ובלי שום כוונה… ויתחייב מזה שכל פעולות האדם בטוב או ברע, תהיינה מקריות או פגעיות ובלי דעת ולא ישארו על מעמד אחד לעולם אפילו שעה אחת, וכולם עניני הבל, בעבור שכל דבר שנמצא במקרה לא ישאר על מעמד אחד זמן רב, ואח״ז ימשך שקיומי התורה והמצות, יהיו כולם על זה האופן מבלי יסוד של שום כוונה אצל עושיהם, וכן מעשה העונות, ובכן יהיו בטלים השכרים והענשים ואבדה האמונה, חלילה חלילה מעשות זאת.
החוקר החסיד רבי הלל מוירונה חקר חקירה עמוקה מאד בשאלה זאת, וכתב: כבר עמדה ההסכמה, ונתאמת בדת משה וישראל, ואפילו אצל האומות – שהשם יתברך הניח הבחירה באדם ונתן לו זאת התכונה, למען יזכה אל הגמול מדין הראוי אם יצדק, ויתחייב קנס העונש, אם יחטא, אם כן נתנה הרשות לראובן ולבלעם, שכל אחד מהם יבחר לו במה שירצה בטוב או ברע. אשאלך היש לבחירת ראובן ובלעם שום התחלה שרשית ושום סיבה קרובה, אם לא? אם תאמר שאין לבחירה שום שורש ראשון ושום סיבה ראשונית זה שוא, בעבור שהבחירה לרע או לטוב היא בלי ספק מכחות הנפש ובפרט בכח התאויי והכעסיי, כמו האהבה והשנאה, הכעס והשחוק ודומיהן, ואם כן כחות הנפש היא סיבה לבחירה, ואם תאמר שאין לבחירה שום סיבה, אם כן יהיה דבר מקרי או פחות ממקרי, כמו עת ופגע שיבא לאדם בלי שום סיבה ובלי שום כוונה… ויתחייב מזה שכל פעולות האדם בטוב או ברע, תהיינה מקריות או פגעיות ובלי דעת ולא ישארו על מעמד אחד לעולם אפילו שעה אחת, וכולם עניני הבל, בעבור שכל דבר שנמצא במקרה לא ישאר על מעמד אחד זמן רב, ואח״ז ימשך שקיומי התורה והמצות, יהיו כולם על זה האופן מבלי יסוד של שום כוונה אצל עושיהם, וכן מעשה העונות, ובכן יהיו בטלים השכרים והענשים ואבדה האמונה, חלילה חלילה מעשות זאת.
8