הגיוני עוזיאל, שער ה; הבחירה י׳Hegyonei Uziel, Gate V 10
א׳השגחה אלוקית
מצות התורה ויעודיה ליחיד ולעם מעידות על השגחה האלקית בעולמו, לא רק בתור גמול של שכר לשומרי מצותיו ועונש לעוברי עבירה, אלא גם לישובו וקיומו של עולם בדרך דין, משפט חסד, צדקה ורחמים, שכן הננו מוצאים בתורה אזהרה ועונשים על ענוי אלמנות ויתומים! (שמות כב, כג) וכן נאמר: ״כי ה׳ אלהיכם הוא אלקי האלקים ואדוני האדונים וכו׳ עושה משפט יתום ואלמנה ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה״ (דברים י, יח), ולפיכך נקרא: ״אבי יתומים ודיין אלמנות אלקים במעון קדשו״ (תהלים סח, ו) ונאמר: ״הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא״ (דברים לב, ד), וכל נביאי הקדש נבאו על עמים ועל ממלכות ועל חזון אחרית הימים לעולם שכולו שלום ודעת אלקים אמת. דבר זה מחוייב בעצמו וקשור באמונה בחדוש העולם, שכיון שיש מחדש – בהכרח שמחדשו הוא מנהיגו בהשגחתו התמידית לתעודתו הסופית, כאשר יעד מפי נביאו כחזיונם לאחרית הימים.
מצות התורה ויעודיה ליחיד ולעם מעידות על השגחה האלקית בעולמו, לא רק בתור גמול של שכר לשומרי מצותיו ועונש לעוברי עבירה, אלא גם לישובו וקיומו של עולם בדרך דין, משפט חסד, צדקה ורחמים, שכן הננו מוצאים בתורה אזהרה ועונשים על ענוי אלמנות ויתומים! (שמות כב, כג) וכן נאמר: ״כי ה׳ אלהיכם הוא אלקי האלקים ואדוני האדונים וכו׳ עושה משפט יתום ואלמנה ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה״ (דברים י, יח), ולפיכך נקרא: ״אבי יתומים ודיין אלמנות אלקים במעון קדשו״ (תהלים סח, ו) ונאמר: ״הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא״ (דברים לב, ד), וכל נביאי הקדש נבאו על עמים ועל ממלכות ועל חזון אחרית הימים לעולם שכולו שלום ודעת אלקים אמת. דבר זה מחוייב בעצמו וקשור באמונה בחדוש העולם, שכיון שיש מחדש – בהכרח שמחדשו הוא מנהיגו בהשגחתו התמידית לתעודתו הסופית, כאשר יעד מפי נביאו כחזיונם לאחרית הימים.
1
ב׳טעות הכפירה שעליה מסתמכים כופרי אמונת ההשגחה הוא: עוות הדין ומקריות עורת, שנראית בתחלת המחשבה בהנהגת העולם, בפרטיו ובכללו. טענה זו היא הנושא העיקרי בוכוחו הפלוסופי של איוב וחבריו. איוב בהכירו את עצמו לצדיק תמים בכל דרכיו, ובהסתכלותו ביסוריו ובמכאוביו הוא רואה שאין השגחה אלקית מנהלת בדרך הגמול, אלא המקריות שולטת בכל, ואינה מבדלת בין צדיק לרשע, ״אם שוט ימית פתאום למסת נקיים ילעג״ (איוב ט, כג), המקריות מושיבה חוטאים ובוגדים על כסא ההנהלה והמשפט, להרבת רשע וחמס בארץ. ״ארץ נתנה ביד רשע פני שפטיה יכסה אם לא איפוא מי הוא״ (שם כד), כתוצאה מזה מסיק ואומר: ״אנכי ארשע למה זה הבל איגע״ [שם כט] הלא גם ״אם התרחצתי במי שלג והזכותי בבור כפי (גם) אז בשחת תטבלני ותעבוני שלמותי״ (שם ל־לא). איוב אינו מסתפק בתשובת צופר לאמר: ״רננת רשעים מקרוב, ושמחת חנף עדי רגע״ [שם כ, ה]. אבל הוא צועק ושואל: ״מדוע רשעים יחיו עתקו גם גברו חיל… יבלו בטוב ימיהם… זה ימות בעצם תומו כלן שלאנן ושליו… וזה ימות בנפש מרה ולא אכל בטובה״ (שם כא, ו־כד), שמא תאמרו: אשרם של אלה לא יתקיים מאחריהם, אבל ״מי יגיד על פניו דרכו והוא עשה מי ישלם לו״ [שם לא] (ראה ב״ב טז).
2
ג׳בטענות אלה רצה איוב להפוך הקערה על פיה – לכפור במציאות השגחה אלקית, ובמציאות תורה ומצוה אלקית וגמול ועונש הכרוכים אחריהם. ואחריו נמשכים כל הפלוסופים החכמים בעיניהם, ואומרים: רוח סערה כי תתחולל בים ותרומם גליו, או סופה כי תתחולל ביבשה תעקר הרים בכחה ותהרוס בנינים בגבורתה, ובסבתה תטבע הספינה בלב ים, ויטבעו אתה כל אנשיה, או יהרסו הבתים על דייריהם וימותו כל אשר בתוכם – צדיק ורשע, זכאי וחוטא, ומתוך זה אומרים: כל החיים על פני האדמה נתונים הם במדה שוה ליד המקרה ופגעיו, כאותו העכבר העלוב שנטרף בפי החתול, והנמלה הפעוטה שמתה תחת כובד אבן שנפלה עליה, כן הוא מקרה הנביא שטרפו אריה, שעלה בספינה ונטבע אתה, או שנפלה עליו מפולת ונהרג תחתיה. השגחת האלקים לא תוכל להתיחס, לדעתם, על הופעות מקריות בלתי שוקדות ונמשכות שהן פוגעות באישי הצמחים, בעלי־חיים מדברים ולא מדברים. השגחת האלקים, לדעתם, היא בענינים השמימיים שהם נמשכים בצורתם ומהלכם בלי שנוי והפסד, ובענינים הארציים הטבעיים, שהם נמשכים בסדר קבוע, בהם מתיחדת ההשגחה, לשמירת מיניהם והזדככותם ההדרגי, עדי הגיעם אל הצורה העליונה שהיא – האדם בצורתו המינית ואישיו המעולים המשכילים, שבכחם להנהיג ולחשוב במה שאפשר עמידת אישו ושמירת מינו לפי רמת מדרגת השכלתו (ראה מו״נ ח״ג פי״ז).
3
ד׳לעומתי באים אלה העומדים אמנם על יסוד האמונה בהשגחת האלקים, אבל יסוד אמונה מזויפת ושטחית, ומוסיפים להרע בדברי טפשות והוללות שהנפש סולדת מהם. הללו, כת המועתזליים, אומרים: גם טרפת העכבר בפי החתול, שחיטת השור על ידי בני אדם, נפילת העלה מן האילן, או אבן מן ההר, והריגת הנמלים או האדם מסבתה, הכל הוא בחכמת ההשגחה העליונה כדי לגמול להם שכר טוב בעולם הגמול, אלא שבינתנו קצרה מהכיר חכמת ה׳ ומהות מדת טובו, והללו כת האשעריים, אומרים: כל הברואים והאדם בכללם, פועלים ומתנועעים בגזרת ההשגחה העליונה, אין האדם בחירי לפעול או להתנועע ואין מקריות בעולם, אבל הכל הוא מחוייב או נמנע בגזרת האלקים, ומציאותה של התורה והמצוה, ומציאות האושר והשלוה, או האסון והבהלה ומציאותם של בעלי מום מעת הולדתם, הכל הוא בגזרת האלקים ורצונו, ועל הכל יאמרו: כן רצה ה׳ ואין עול בזה, כי ראוי להם בחק השם ליסר ביסורין מי שלא חטא ויגמול טוב לחוטא (מו״נ שם שם).
4
ה׳על אלה ואלה אומר חבקוק הנביא בנבואתו: ״הנה עופלה לא ישרה נפשו בו, וצדיק באמונתו יחיה״ (חבקוק ב, ד), כל אלה שנפשם לא ישרה מעפילים לעלות אל מה שלמעלה מבינתם, ונכשלים ויורדים לעמקי שאול בערותם, וצדיק העומד על יסוד האמונה הצרופה – מבקש את האמת ומוצא בה חיים נעימים ונצחיים, ואומר: ״אברך את ה׳ אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי, שויתי ה׳ לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט, לכן שמח לבי ויגל כבודי, אף בשרי ישכון לבטח, כי לא תעזוב נפשי לשאול, לא תתן חסידך לראות שחת תודיעני אורח חיים שובע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח״ (תהלים טז, ז־יא).
5
ו׳שאלה זאת עמדה לפני נביאנו וחכמינו החל ממשה אדון כל הנביאים, ונמשכה בפי תלמידיו הנביאים והרבנים בצורה הראויה למבקשי דעת אלקים ודרכיו מפי אלקי אמת. הגע בעצמך, שגם משה אדון הנביאים שלפניו נגלו רזי יה, עומד בתפלה ותחנה ושואל מאת אלקי עולם לאמר: ״הודיעני נא את דרכך ואדעך״ (שמות לג, יג). ואחריו נמשכו תלמידיו הנביאים ואמרו: ״מדוע דרך רשעים צלחה שלו כל בוגדי בגד, נטעתם גם שורשו ילכו גם עשו פרי, קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם״ (ירמיה יב, א־ב). ירמיהו הנביא אינו מתקנא בשלותם של רשעים, אלא הוא מתפלא על זה שהם עושים את רשעותם בשם האלהים: קרוב אתה בפיהם – בעשותם עושק וחמס, בשם תורת אלהים, ורחוקים המה מדעת אלהים אמת.
6
ז׳חבקוק הנביא מעמיד בראש שאלתו הנחה יסודית, שאין לזוז ממנה, ואומר: ״טהור עינים מראות רע והביט אל עמל לא תוכל, למה תביט בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו״ (חבקוק א, יג). לא קנאה של צרות עין בשלותם של רשעים, לא שאיפה של כפירה ופריקת עול, ולא בקורת של יהירות וגסות רוח הם נושאי שאלתם של הנביאים, אבל קנאתם למשפט צדק ודין אמת, קנאת אלהי המשפט ודין אמת הבוערת בלבבם – היא נותנת בפיהם שאלה זו, שהיא מובעת בצורה של תפלה לדעת דרכי ה׳ והנהגתו הצודקת בעולמו.
7
ח׳רחבה ועמוקה היא חקירה זו לאלה הרציונליסטים הנשענים על בינתם והשכלתם העמוקה, ועמוקה ביותר היא לנו הקשורים אל תורת ישראל, המאמינים במציאות תורה אלהית, שכל יעודי הגמול שנזכרו בה הם קשורים בטובות והצלחות ארציות ועולמיות בחיינו עלי אדמות, באישיותינו האינדבידואליות ובקבוצנו הלאומי. חזיונות ותופעות מקריות וטבעיות שאנו נתקלים בהם יום יום מגדילים את עומקה והיקפה ודורשים את פתרונה.
8