הגיוני עוזיאל, שער ה; הבחירה ט׳Hegyonei Uziel, Gate V 9
א׳ידיעת ה׳ במעשי האדם ועלילותיו
האמונה במציאות תורה ומצוה וגמול אלקי על מעשי האדם ועלילותיו, הגלויות והנסתרות, לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו, קשורה בהכרח באמונת ידיעת ה׳ במעשי בני-אדם ועלילותיו, וכן נאמר: ״גדול העצה ורב העליליה, אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו״ [ירמיה לב, יט], ורז״ל הוסיפו ואמרו: דע מה למעלה ממך: עין רואה ואזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבים (אבות ב, א).
האמונה במציאות תורה ומצוה וגמול אלקי על מעשי האדם ועלילותיו, הגלויות והנסתרות, לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו, קשורה בהכרח באמונת ידיעת ה׳ במעשי בני-אדם ועלילותיו, וכן נאמר: ״גדול העצה ורב העליליה, אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו״ [ירמיה לב, יט], ורז״ל הוסיפו ואמרו: דע מה למעלה ממך: עין רואה ואזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבים (אבות ב, א).
1
ב׳מכחישי הגמול טוענים ואומרים: ״איכה ידע אל ויש דעה בעליון״ (תהלים עג, יא). איכה ידע אל? איכות הידיעה היא התעצמות היודע בידוע, התרבות ידיעות היודע במדת התרבות הידועים במקריותם והשתלשלות סבותיהם, והשתלמות היודע בסבות הידוע. כל חסרון ידיעה היא העדר שלמות, וכל תוספת ידיעה היא תוספת לשלמות היודע, ואיך אפשר ליחס ידיעה כזאת לאלקי עולם הנשגב ונעלה מכל מקרי ידיעה אלה? ויש דעה בעליון? ואם ידע אלוקים במעשנו טרם העשותם? האפשר יהיה לבני אדם לעשות ולפעול בנגוד לידיעתו המקדמת? ואם כן אנו מוכרחים בפעולותינו בהתאם לידיעתו, ואין עוד מקום לתורה ומצוה ולשכר ולעונש? מתוך ספקות אלה מחליטים ואומרים: ״לא יראה יה ולא יבין אלקי יעקב״ [תהלים צד, ז], מי רואנו ומי יודענו, עזב ה׳ את הארץ, וכל הנעשה בעולם השפל והנפסד העלול לתמורות ושנויים נעלם מידיעתו (מו״נ מאמר ג פ׳ טז). או במלים אחרות נעלה הוא מידיעת חלקי הדברים מפני שהם משתנים עם העתים ואין בידיעת הבורא שנוי, והוא אינו יודע אותך, כל שכן שידע כונתך ומעשיך וכל שכן שישמע תפלתך ויראה תנועותיך (הכוזרי מאמר א פרק א).
2
ג׳לפתרון שאלה זו אומר הראב״ע: ״האמת שהכל, ידע כל חלק על דרך כל, ולא על דרך חלק. לאמר! ידיעת ה׳ נבדלת במהותה ואיכותה מידיעתנו אנו, כי ידיעת האדם היא מתחלת מהחלק ועולה אל הכל, ידיעת הפרטים מצטרפת לכללים ולמושגים ומהוה את מהות ידיעותנו. אולם, ידיעת האלקים משתלשלת מהכלל אל החלק, ומתוך ידיעת הכל יודע את החלק (פירוש הראב״ע בראשית יח, כא ובעקדת יצחק שער יט).
3
ד׳תשובה זו אין בה כדי לישב דעתנו ולפתור כל הספקות שהזכרנו בחקירה זו, ויפה אמר הרמב״ן: ורבי אברהם אמר בו סוד מילדי נכרים יספיקו בו (בראשית יח, יט). ואני מוסיף ואומר: ולמה לנו לשגות בזרה ולחבק חיק נכריה? נסורה נא אל מקור החיים מעין תורתינו ונביאנו, ובה נמצא פתרונים אמתיים ומצדקים. ישעיה הנביא אומר בנבואותיו: ״הוי המעמיקים מה׳ לסתיר עצה, והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי רואנו ומי יודענו, הפככם אם כחמר היוצר יחשב כי יאמר מעשה לעושהו, לא עשני ויצר אמר ליוצרו לא הבין״ (ישעיה כט, טו טז).
4
ה׳מכחישי ידיעות האלקים במעשיהם ועלילותיהם של בני האדם, מסלקים אור אלקים הנמצא בכל ומאיר את הכל, ועושים את עצמם בריה אפלה ושפלה, ואת כל סביבתם לוטה בחשך ערפל שאין העין שולטת בה. ומתוך חשכתם הם רואים את הכל חשוך לפניהם. כעור וכחרש מלידה שמדמים שכל העולם המה עורים וחרשים כמותם, ולא עוד אלא שהם מוסיפים בכפירתם לאמר: כי האדם בכל בעלי החיים, צומח ודומם, אינו יציר כפיו של אלקי־עולם: ״אבל הוא תולדה מחויבת מאדם שקדמו, מתרכבות בו צורות ומדות מאביו ואמו וקרוביו, ואיכויות מן האוירים והארצות והמזונות והמימות וגם כחות הגלגלים. והכל שב אל הסבה הראשונה, לא בעבור כונה ממנה״ (כוזרי מאמר א פרק א). מתוך טעות יסודית זו שהעשוי אומר לעושהו לא עשני, באים לידי טעות אחרת של יוצר האומר ליוצרו לא הבין, ומתוך שנותנים מחיצות אטומות בין האלקים והאדם יושבים הם בחשך ועושים במחשך מעשיהם. ״ויאמרו מי רואנו ומי יודענו״ (ישעיה כט, טו), אבל העובדות והמאורעות, השנויים והתמורות שבחיינו אנו ובכל הבריאה כולה מטפח על פניהם, מאירות את עינינו לראות יד אלקים המסתורית וקול אלקים הנשמע מעמק נשמתנו שבהם מתקימים ומתנהלים כל מעשי בראשית. ובכללם או ביחוד – האדם יציר כפיו של יוצר האדם, אשר בראו בדמות וצלם אלקים. ״ושב לבנון לכרמל והכרמל ליער יחשב, ושמעו ביום ההוא החרשים דברי ספר ומאפל ומחשך עיני עורים תראינה״ (שם יז, יח).
5
ו׳הנביא ישעיה מוסיף להוכיח חיוב ידיעת ה׳ באישי בני אדם, ממציאות גמול האלקים, כי גמול אלקים אינו דבר שבאמונה אלא דבר שבמציאות, עורי הלב ואטומי המחשבה אינם זכאים לראותו, אבל זו מדה מהלכת היא: ״ויספו ענוים בה׳ שמחה, ואביוני אדם בקדוש ישראל יגילו, כי אפס עריץ וכלה לץ ונכרתו כל שקדי און״ (שם יט-כ). מציאות הפכיים אלה שאי אפשר ליחסם אל הטבע העור, שענוים ואביוני אדם מוסיפים שמחה וגיל בקדוש ישראל, ועריצים ולצים ושוקדי און כלים ואובדים ונכרתים באישיותם האינדבידואלית, ובקבוצם הקולקטיבי, הם המה עדים נאמנים על ידיעת ה׳ במעשיהם וגמולו אליהם.
6
ז׳אחריו בא ירמיהו הנביא ואומר: ״האלקי מקרוב אני נאם ה׳ ולא אלהי מרחוק? אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה׳? הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה׳״ (ירמיהו כג, כג-כד).
7
ח׳העדר הידיעה בבני אדם, היא נגרמת מסבת מרחקי הזמן והמקום שבין היודע והידוע. ידיעתנו הנקנית מתוך המוחש, או אפילו מתוך התבונה – מוגבלת ומצומצמת בתחומי מקום וזמן, ובאותה מדה שהשכלתנו מתפתחת וידיעותנו מתעשרות, נפתחים לפנינו שערי אורה ואופקים רחבים לדעת את הנסתר והנעלם בעתיד המעורפל, ולהשקיף מבעד המחיצות האטומות שמאפילות ידיעותינו אל האור הגדול שממלא כל עלמין ולית אתר פנוי מגיה כלל, ואל אלקי עולם שהוא מהוה את הכל במציאותו ומאיר אותו באורו הגנוז והזך, הכל גלוי וצפוי לפניו, מה שהיה ומה שיהיה. ראשית דבר ואחריתו, אין חשך ואין צלמות, אין מרחקי זמן לפניו ״האלקי מקרוב אני… ולא אלהי מרחוק״?-אין מחיצות אטומות ואפלות ״אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה׳? הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא״.
8
ט׳כדברים אלה אמר דוד במזמוריו: ״אתה ידעת שבתי וקומי בנתה לרעי מרחוק… אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה״. אתה היוצר במעשה כפיך את האדם אשר בראת בצלמך, ידעת שבתי וקומי – בשעת מעשה , וגם ״בנתה לרעי מרחוק״ לעתיד הקרוב והרחוק, ״פליאה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה״, אבל מציאותך היא בכל, ״אם אסק שמים שם אתה… אשא כנפי שחר אשכנה באחרית ים, גם שם ידך תנחני ותאחזני ימינך… גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה… אודך על כי נוראות נפליתי נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד״ (תהילים קל״ט:י״ד).
9
י׳עמוקה ונפלאה היא שאלה זו, נפלאים הם מעשי ה׳, ונפלאה היא ידיעתו, גדול הוא אשרנו שאנו יודעים ומתפלאים, ולא כטפשים ונבערים מדעת שאין לפניהם שאלות פלאיות כאלה, ולא כחכמים בעיניהם שפותרים אותם בקלות דעת וכפירה בכל, אבל נפשי יודעת מאד, והידיעה הנפשית אינה זקוקה למופתים ולא מתבטלת מפני כל מופת. וכשם שאין אנו יודעים מהות הנפש ואיכותה אבל מכירים במציאותה, כן אנו נכנעים לידיעותיה המקוריות ואמתיות גם בהיותן נפלאות מבינתנו.
10
י״אבדברים יותר ברורים מתקומם המשורר נגד מכחישי ידיעת האלקים, שהיא באה מתוך שרירות הלב ואהבת הבצע ומחניקה את ההכרה הנפשית הנאמנה ואומר: ״אלמנה וגר יהרוגו ויתומים ירצחו, ויאמרו לא יראה יה ולא יבין אלקי יעקב״ (תהלים צד, ו־ז). ובלעג שנון וחמה עצורה אומר: ״בינו בוערים בעם וכסילים מתי תשכילו״? כפירת הידיעה באה מתוך בערות וכסלות במובנו האמיתי של מושג הידיעה, כי הידיעה הנאמרת לגבי האדם היא ידיעת המוחשים בפרטם וכלליהם, מהחלק אל הכל ומהכל אל החלק, בדרך ההפרדה וההכללה, או במלים אחרות: קליטת רשמי המוחשים באופן פוטוגראפי, וקליטת צלילי הקולות בצורה גרמופונית, ידיעה זאת נמצאת גם בכל בעלי החיים: ״ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו״ (ישעיה א, ג).
11
י״באבל ידיעה זו היא נוספת בנו לפי שהיא חוץ ממנו, והיא מצטיירת בתאיה המיוחדים לה לפי התרבות המקרים במספר רשמי־הראות וצלילי הקולות, אולם המדע הנאמר ביחס לאדם איננו המדע החושי הנקנה ברגש והמתרשם בזכרונו, אבל הוא המדע השכלי המתעורר ע״י המדע החושי, כשאנו רואים ושומעים הדברים הנראים והנשמעים שהם מצטיירים בשכל, נעשים הם עצמם למושכלות מופשטות מחומריות, ולציורי בינה שאינם נופלים תחת הזמן והמקום: אלא מתאחדת עם מושכליו לאין תכלית, ועולם הרוחני השכלי הוא בעצמותו, שכן האדם אוצר בכחותיו הרוחניים: דעת שומרת ומצרפת, והשכל לומד בדרך ההיקש וההגיון, ושופט מתוך נסיונות המדע והסתכלות העבר והעתיד, וכל שישכיל יותר תהיה עינו חודרת וצופה בבהירות והתעמקות, ושומע ומבחין, מאזין ומקשיב, מצרף את הציורים המוחשים למושגים כלליים, וכולל את המושגים לכלליהם לבלי תכלית, שמים לרום וארץ לעומק, ראשית שאין ראשית לפניו ואחרית שאין אחרית אחריה, ובידיעתו בלתי תכליתית זאת נעשה הוא וידיעותיו אחד באחדות בלתי נפרדת.
12
י״גוזה הוא מובנה האמתי של הידיעה הנאמרת באדם, שבה נשקפת בדמות זעיר אנפין ובדרך משל, ידיעת האלקים, אלא שהאדם שואב ידיעותיו מההויה העולמית ומביאם לידי צרוף וזכוך ולמושגים כלליים, והאלקים שהוא מקור הדעת וחונן לאדם דעת, רואה סתרינו וגלויינו, שומע ומאזין את קולנו ורחשי לבבנו, ויודע בדעת נפלאה מבינתנו את הנעשה והעתיד להעשות, ושופט וגומל לאיש כמפעלו וכגמולו, וכן הוא אומר: ״גדול העצה ורב העליליה, אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו״ [ירמיה לב, יט].
13
י״דרז״ל פתרו שאלה עמוקה זו במאמר קצר מאד ומלא תכן רב ואמרו: ״הכל צפוי והרשות נתונה, ובטוב העולם נדון״ (אבות פ״ג מט״ו). הכל צפוי לפניו כצופה זה העומד במקום גבוה שאין מסך ומחיצה מפסקת לכחות הראיה והשמיעה, הכל צפוי לפניו כשמלה פרושה שאין בה קמטים וקפלים, אין נסתר וטמון לפניו, אבל הכל צפוי ונשמע, ומתוך צפיתו יודע גם המגמה והכוון, הכח והיכולת.
14
ט״ווהרשות נתונה. ידיעת האלקים אינה שוללת הרשות מעושי הרשע, ולא מחייבת ומכרחת לטוב או לרע לרשע או לצדק.
15
ט״זובטוב העולם נדון. מדת הדין היא מדת הטוב ההחליטי, ולתת לאדם ולעולם כגמולם וכפרי מעלליהם. הגמול לשבט או לחסד – זו היא מדת הטוב. הכל צפוי והרשות נתונה, שני הפכים אלה הם חדה סתומה ונפלאה אבל הם אמתיים ונכונים. וצדקו מאד מאד דברי מורנו ומאורנו הרמב״ם ז״ל שאומר: והיותנו משתדלים לדעת איך הוא זה, כאלו השתכלנו שנהיה אנחנו הוא, והשגתנו השגתו (מו״נ ג, כ״א). כשם שאין כח באדם להשיג ולמצוא דעתו של הבורא, ואין בנו כח לידע איך ידע הקב״ה כל הברואים והמעשים, אבל נדע בלי ספק שמעשה האדם בידי האדם, ואין הקב״ה מושכו ולא גוזר עליו לעשות כך, ולא מפני קבלת הדת בלבד נודע דבר זה, אלא בראיות ברורות מדברי החכמה, ומפני זה נאמר בנבואה שדנין את האדם על מעשיו כפי מעשיו, אם טוב אם רע, וזהו העקר שכל דברי הנבואה תלויים בו (הלכות תשובה פרק ה הלכה ה).
16
י״זהראב״ד בהשגותיו [על ההלכה הנ״ל] השיג עליו וכתב: לא נהג זה המחבר מנהג החכמים, שאין אדם מתחיל בדבר ולא ידע להשלימו, והוא החל בשאלות וקושיות והחזירו לאמונה. וטוב היה לו להניח הדבר בתמימות התמימים ולא יעורר לבבם ויניח דעתם בספק.
17
י״חואני אומר שרבנו הרמב״ם נהג מנהג הנביאים והחכמים, שעוררו את השאלה והספקות והחזירו אותה אל האמונה הדתית, והראיות המחוכמות, ידיעת הפליאה גם כשלא ידוע לנו איכות פתרונה, מפני הכרת חולשת השגתנו בערך אל מציאות האלקים וחכמתו הנפלאה והנשגבה – זו היא ידיעה אמתית שצריכים אנו לדעתה וללמדה, וכן אמר דוד במזמוריו: ״אודך על כי נוראות נפליתי נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד״ (תהלים קל״ט, יד). (ועיין בשער הגמול להרמב״ן ולקמן שער ו פרק ו).
18
י״טורבנו החסיד, רבנו בחיי ז״ל, הוסיף בפתרון שאלה חמורה זאת ואמר: אמרה הנפש: מה שמצאתי בספרים מענין ההכרח והגזרה והממשלה והחפץ, שהכל לאלקים בכל מה שברא, מקופא (דומם) וצומח, חי ומדבר, כמ״ש: ״כל אשר חפץ ה׳ עשה בשמים ובארץ״ וגו׳ [תהלים קל״ה, ו]… והרבה ממה שדומה לזה, מה שיורה כלו, כי האדם ושאר החיים, כולם הכינם הבורא לזיון העולם הזה, ואם יניעם, ינועו ברשותו וכחו ויכלתו, ואם יניחם, ינוחו ממעשיהם וכו׳, וכל דברי הראשונים בכל ספר מודים על הענין הזה בלי מחלוקת, ונמצא בספר התורה מה שחולק עליהם, מה שמורה כי המעשים הנראים מן האדם נתונים ברשותו, והוא בוחר בהם בחפצו, והם הווים ברצונו ובחירתו, וכו׳, והענין הזה קשה אצלי, והפיק בין שני הענינים קשה מאד. – לשאלה זאת עונה רבנו בחיי: אמר השכל: אין במה שזכרת מקושי ההפקה בין שני אלה הענינים הנמצאים בספרים, גדול ממה שימצא בפועל בדרך הבחינה, והוא מה שאנו רואים ממעשי האדם, שיהיו בדעתו וחפצו בקצת העתים, ויהיו שלא כרצונו בקצתם, והם יורוך כי יש לבורא יתעלה ממשלה עליו, ושהוא תחת מאסרו, יתיר לו מה שיחפוץ וימנע ממנו מה שאינו חפץ, ויראה לך ממנו זה גם בתנועת לשונו ושמעו וראותו וכו׳, וכבר ארכו מחלוקות החכמים באופני ההפקה בין ההכרח והצדק וכו׳, ואמרו: הנכון, שנעשה מעשה מי שיאמין כי המעשים מונחים לאדם יגמל ויענש עליהם, וכו׳, והדעת הזאת קרובה אל דרך ההצלה, מכל אשר קדם זכרו, כי מן האמת והנכונה, שנודה בסכלות בדבר הזה מחכמת הבורא יתברך, מפני חלישות דעתנו וממעוט הכרתנו, ובסכלותנו בו פנים מאופני הטובה, ולזה נעלם ממנו, וכו׳, והדמיון הקרוב בזה מה שאנו רואים מענין חלש הראות, שאין לו תועלת באור השמש, עד שישים מסך דק בינו ובין עיניו וכו׳, ועוד, כי אנו רואים ברוב המלאכות הגופגיות פעולות, אלו לא היינו רואים אותן בעינינו והיה דברם מגיע אלינו, היינו ממהרים להכזיב המגיד בו עליהם, כמו האיסטרולוביו שהוא מאזני החוזים וכו׳, והרבה מן הדברים שאינם ידועים, לא נתבררה במחשבתנו ולא עלתה ברעיוננו צורתו וכו׳, ואלו הגיד לנו מגיד ולא היינו רואים הדבר בעינינו, היינו ממהרים להכחיש ולהשיב על דבריו, וזה מפני מעוט ידיעתנו בסודי היצירה וחלישות הכרתנו בשרשי הנמצאים ותולדותיהם וטבעיהם וכחותם המתבודדים, ומי שהוא בסכלות, אשר ספרנו, בדבר שהוא בין ידיו תדיר, אין מן התימה שלא ידע מהלכי הגוזר והצדק ממשפטי הבורא יתעלה, אשר הם נעלמים ונעלים ממה שזכרנו עד אין קץ, ובכמותו אמר דוד: ״ה׳ לא גבה לבי ולא רמו עיני וכו׳, אם לא שויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו, כגמול עלי נפשי״ [תהלים קל״א] (חובת הלבבות שער עבודת האלקים פרק ח).
19
כ׳בדברים אלה פתרו נביאינו וחכמינו שאלה עמוקה זאת, והאירו את עינינו לדעת נפלאות תמים דעים, שהוא רואה ויודע את גלויינו וסתרינו, מחשבותינו ועלילותינו, מאיר את חשכת אפלתנו ומוליכנו בדרך נכוחה וישרה.
20
כ״אאוי להם לבני אדם שמתכחשים בזדון או מתוך בערות וסכלות מאמונה זאת, ומורידים עצמם לדרגת צומח ובעל חי שאין להם ידיעה אלא בגבול מצומצם ומעורפל, ואלה הם חסרי אלקים בקרבם שאין להם בעולמם אלא גופם האובד, ומצרכיו הרגעים, שואלים תמיד בעצמם: היש ה׳ בקרבנו אם אין, ואשריהם בעלי אמונה שמאמינים ומרגישים כי יש ה׳ בקרבנו, וחופף עלינו באורו הגנוז לקרבנו אל זיו שכינת קדשו, להאיר נשמתנו באורו, להשכילנו מבינתו, ליסרנו במוסרו הטוב, למען נחיה בנעימותו ויראתו בעולם הזה, ונירש טובה וברכה לחיי העולם הבא.
21