הגיוני עוזיאל, שער י; התחלות למדע האלקי א׳Hegyonei Uziel, Gate X 1
א׳יראת אלקים
המדע האלקי התעורר אצל חכמי אומות העולם, מתוך הסתכלות במסתורי הטבע. והתבוננות שכלית להקיש דבר לדבר, ולהבין דבר מתוך דבר בהכרת הסבות והמסובבים, העלות והעלולים. אבל תורת היהדות מלמדת להכנס אל טרקלין המדע והיכל הקדש זה של דעת אלקים, דרך שער היראה הקבועה וחבויה בנפש האדם מעת היותו, ומתגלה בו יותר ויותר על ידי הבינה השכלית והתבונה הנפשית, שהיא נקנית מתוך למודה של תורה וקיום מצותיה, שהן מאירות עינים ומרככות את הלב.
המדע האלקי התעורר אצל חכמי אומות העולם, מתוך הסתכלות במסתורי הטבע. והתבוננות שכלית להקיש דבר לדבר, ולהבין דבר מתוך דבר בהכרת הסבות והמסובבים, העלות והעלולים. אבל תורת היהדות מלמדת להכנס אל טרקלין המדע והיכל הקדש זה של דעת אלקים, דרך שער היראה הקבועה וחבויה בנפש האדם מעת היותו, ומתגלה בו יותר ויותר על ידי הבינה השכלית והתבונה הנפשית, שהיא נקנית מתוך למודה של תורה וקיום מצותיה, שהן מאירות עינים ומרככות את הלב.
1
ב׳יראת אלקים קבועה וטבועה במעמקי נפש האדם, והיא מרגשת ומוחשת גם בכל המתרחש לה: יושב אדם בחדרי חדרים, במקום שהעין לא תשורנו, רוקם הוא בסתר לבו מחשבות און ומזמות רשע, ובעודו שקוע במחשבות אונו, חרדת אלקים תוקפת אותו וקולו נשמע לאזניו ואומר לו: דע מה למעלה ממך – עין רואה ואוזן שומעת [אבות ב, א], וחדל לך ממחשבת און זו. ויש שאחרי שכבר בצע את מעשהו, מתחבא ומסתתר ממוסר כליותיו, וממארב בלי נראה, שומע עוד קול אלקים האומר לו: היסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה׳? [ירמיה כג, כד] ורוח הקדש שבאדם צווחת ואומרת: אתם בני אדם, סבורים שאתם עושים בסתר ואינו גלוי לפני, ולא אראנו לבריות ואפרסם מעשיו! (תנחומא נשא אות ה). וכי ימצא האדם כלוא בחשך וערפל, או טובע בסערת גלי ים, ועוד פעם רעדה וחרדה תוקפת אותו ואומרת לו: קום קרא אל אלקיך! וקול מעורר זה מעמיד אותו לפני מציאות נעלמה ונסתרה, שאליה הוא פונה בחרדה ותפלה, תקוה ואמונה. וכי ימצא במצב של שכרון ועליצות, עליזות והוללות, גם אז בעתה וחרדה תתקפהו משביתה את שמחתו ומשקיטה את המית רוחו הסוערת.
2
ג׳הופעות כאלה וכאלה הן תדירות ותמידיות בחיינו, וגם האדם הפרימיטיבי שלא למד ולא שנה מרגיש אותם בנפשו, אלא יש כאלה שהשתקעו בחטא ומחניקים קול זה בנפשם. אולם גם אלה אינם יכולים להתכחש לעולם, וכי תשב על יד מראשותיו של החולה, שקדחת אוכלת את בשרו וגוזלת כוחותיו ובינתו, ודברת באזניו דברי וידוי ותפלה, אז תראה זיו נוגה חולף על פניו – אין זה אלא שיראת ה׳ שעוממה בו שבה להזהיר ולהבריק.
3
ד׳אין אדם יכול להתכחש ליראת ה׳ זו שהיא טמונה בחביון נפשו וגנזי נשמתו! אלא, בני אדם שהם אוחזים מדת יראה זו לקו המדה למחקרם, ובהסתכלותם בעצמם ובעולם המקיפם בכל פלאותיו וחדותיו מתלבשים ביראה ואימה, רעדה וחרדה, ומבקשים לראות יד נעלמה זו ולהבין סוד נעלם זה, שהוא עוצר ומוכיח מצד אחד, מעודד מחזק ומנחם מצד שני.
4