הגיוני עוזיאל, שער יג; רסג המורה כ״אHegyonei Uziel, Gate XIII 21
א׳אהבת החכמה
דעתם של קצת מתלמידי חכמים היא כי אין ראוי לאדם להתעסק אלא בחכמה, כי בה יגיע אל ידיעת הטבעים והמזגים שבארץ, וממנה יגיע אל ידיעת הבורא שבשמים ממעל, והיא נותנת ערבות לנפש, רפואה מן הסכלות, ומזון לגוף, כמו שנאמר: ״רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך״ [משלי ג, ח]. וחן ועדי תפארת לצורתו, כמו שנאמר: ״כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך״ [שם א, ט].
דעתם של קצת מתלמידי חכמים היא כי אין ראוי לאדם להתעסק אלא בחכמה, כי בה יגיע אל ידיעת הטבעים והמזגים שבארץ, וממנה יגיע אל ידיעת הבורא שבשמים ממעל, והיא נותנת ערבות לנפש, רפואה מן הסכלות, ומזון לגוף, כמו שנאמר: ״רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך״ [משלי ג, ח]. וחן ועדי תפארת לצורתו, כמו שנאמר: ״כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך״ [שם א, ט].
1
ב׳ואמנם דבריהם נכונים ביסודם, אבל מקום טעותם הוא, במה שסוברים שלא יתעסקו בזולתה. ואם יעשו כן אין עמידה לחכמה מבלעדי מזון ומחסה ומסתור. ואם ישליך עצמו בדבריו אלה על אחרים, יהיה נבזה בעיניהם ולא יקבלו דבריו, וכמו שנאמר: ״חכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים״ [קהלת ט, טז]. ואם יסתפק במועט במזון עבה ויבש, יעבה טבעו ויכער, ותבטל ממנו זכות החכמה ודקותה. הלא תראה בני ישראל במדבר זנם הבורא במזון דק, רוצה לומר המן, כדי שילמדו החכמה, וראה עוד בני לוי שהיה חלקם אחד משלש עשרה מן התבואה, מפני שהם שבט משלש עשר שבטים, ושם להם המעשר כדי שישימו מזונם עדין. ואלו היו מסכימים בני אדם להתעסק רק בהשגת החכמה – בטלה חכמת היצירה בהכרת הזרע ועזיבת הנשואין. ואלו היו מתעסקין בחכמת היצירה לבדה – בטלה חכמת התורה. אבל יוצר האדם נוטע בו אהבת החכמה ואהבת העולם, כדי שתהיינה שתיהן עוזרות זו את זו וינעמו יחד (שם פי״א).
2