הגיוני עוזיאל, שער יג; רסג המורה כ״בHegyonei Uziel, Gate XIII 22
א׳שער העבודה
רבים אומרים כי הטוב במה שיתעסק בו האדם בעולם הזה הוא עבודת אלקים, לצום ביום ולקום בלילה לשבח ולהודות, ויניח כל עסקי העולם, בבטחונו כי אלקיו ימלא לו ספוקו במזון ורפואה ושאר צרכיו, והעבודה תביא אחריה תענוג גדול, ששון ושמחה ורב טוב הצפון לעת הגמול.
רבים אומרים כי הטוב במה שיתעסק בו האדם בעולם הזה הוא עבודת אלקים, לצום ביום ולקום בלילה לשבח ולהודות, ויניח כל עסקי העולם, בבטחונו כי אלקיו ימלא לו ספוקו במזון ורפואה ושאר צרכיו, והעבודה תביא אחריה תענוג גדול, ששון ושמחה ורב טוב הצפון לעת הגמול.
1
ב׳ודבריהם הם נכונים וברורים ביסודם, אבל מקום טעותם הוא ההתבודדות, בה לבדה, כי אם היו מסכימים על זה אנשי דור מן הדורו׳ – ימותו כולם ותמות העבודה אתם. ועוד, כי העבודה איננה רק הצום וההודאה, אבל היא בכל המצוות השמעיות והשכליות כאמרו: ״מה ה׳ אלקיך שואל מעמך, כי אם ליראה את ה׳ אלקיך… לשמור את מצוות ה׳״ [דברים י, יב-יג]. ואיך יקיים המתבודד מצות המדות והשקלים, הדינין והמשפטים, ואיך יקיים מצות האסור והמותר, הטומאה והטהרה, המעשה והצדקות ואם תאמר: ילמד כל זה לאחרים ויעשוהו, אם כן – הם העובדים ולא הוא. ואם יאמרו שהם בוטחים במזונות גופם על הבורא – יבטחו עליו גם בגמולם על העבודה. אבל באמת הבורא יתברך שם לכל דבר סבה ומנהג, וצריך שיבוקש הדבר בדרכים אלה שימצאו לו, אלא שלפעמים עושה הבורא קצת מאלה על דרך האות והמופת בלא התעסקות האדם, אבל לא ישימהו מנהג שישנה הטבע, ואין האדם רשאי לסמוך על הנס בשנוי הטבע (שם פרק טו).
2
ג׳כללם של דברים: כל מי שרוצה להתנהג בענין משלשה עשר עניינים – תהיה בטלה עצתו, ולא יגיע אפילו אל מה שיאהב, אך יקח מכל אחד מהם השיעור הראוי, כפי מה שתחייבהו החכמה והתורה. וכאשר יקבץ כל אלה המעשים כאשר זכרנו, יהיה משובח בשני העולמים, וישובו המעשים דומים לגופים המורכבים מארבעה טבעים, ומשרשים וענפים המחוברים לו, וכרפואות שהמנהג בהם לערב סמים רפואיים לפי השיעור הדרוש, לפי חכמת הרופא וצורך גוף החולה, ולא יתכן שיקחו אותם חלקים שוים (שם פי״ז).
3
ד׳לבאר דבריו בהתנהגות האדם בדרך הבחירה, בחכמה ותבונה, הוסיף ללמדנו דעת ובינה מהדברים המוחשים אל המדות והתכונות, וזה שכמו שבחוש הטעם, אין הערבות נמצאת בו אלא בהרכב מזונות ותבשילם, ובחוש [הראות], מזוג המראות והצבעים, ואם יוסיף או יחסיר בשיעור מזיגתם יתחדש לנפש עודף או גרעון מכחותם כפיהם.
4
ה׳וכן בחוש השמע, הקול הנפרד והנעימה הנפרדת לא יניעו ממדות הנפש, כי הם דבר אחד בלבד, ופעמים יזיקוה, אבל הימזגם יביא לידי נעימות מה שייטיב לנפש השומע, ועל זה הענין יהיה הריח הנפרד לכל מריח מהם כח, וכאשר יעורב כל אחד מהם באחרים, ימזגו כחותיו ויתוקנו לתועלת בני אדם. וכיון שההשויה בכל המוחשים יותר מועילה לאדם, כל שכן השוית מדותיו ואהבותיו שתהיה מועילה לו יותר.
5
ו׳בסוף דבריו הוא אומר: כל הספר הזה איננו מועיל כי אם לזכות הלב וכונת תקונו, וראוי שיזככו הלבבות ויכנעו לשם אלקינו יתברך. הלא תראה כי הנאכל והנשתה, והנראה והנשמע, עושים עם כונת הלב יותר ממה שעושים בלעדיה. כן במעשה התורה והמצוה צריך שתלוה אליו כונת הלב, למען יהיו המעשים רצויים ומועילים לטוב לנו ולבנינו עד עולם, בעולם הזה ובעולם הגמול הנצחי הצפון לצדיקים וחסידים. ואל הכונה תצורף התפלה התמידית – שישימנו מן המאמינים ולא מן התועים, ויטע בלבנו אהבתו ויראתו, כדי שנזכה לחיי העולם הזה והעולם הבא.
6
ז׳* * *
7
ח׳בדברים האלה השתדלתי לתת תמצית דברי רס״ג בספרו הנפלא זה, ונמנעתי מהביא השוואות וסיעתא לדבריו מדברי רבותינו הקדמונים בתלמודם ומדרשם, ומדברי החוקרים שאחריו, ולא מדעות החולקות על דבריו ודעותיו, כי מגמת דברי אלה היא להציג לעינינו דמותו הנהדרה ורמת קומתו המדעית של רס״ג כמות שהיא.
8
ט׳והוא באמת מפליא ומקדים בעושר ידיעותיו המגוונות ומסועפות, בעומק עיונו הנפלא, ובהרצאת הדברים בדייקנות מפליאה, ותשובות שנונות ונכונות שהן נאמרו בענות חן ותם לב, בכשרון חכמה ורב תבונה, ועליו נאמר – ״דברי פי חכם חן״ [קהלת י, יב], ומשיב דברים ״נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת״ [משלי ח, ט].
9
י׳בספרו זה מצטיין רס״ג כמורה לדורו ולדורות עולם, בהיותו המחבר הראשון במחקר האמונות והדעות. בדבריו הראשוניים האלה פתח אפקי אורה ומדע – לדורו ולדורות עולם, וכשאנו רואים כל מה שנאמר אחריו במקצוע מחקרי זה, מפי חכמי ישראל וחכמי אומות העולם ופילוסופיהם, אנו מוצאים שלא חדשו כלום, שכל שאלות ובעיות ביסודות האמונה נמצאות מפורשות בספרו זה, קטן הכמות ורב האיכות, ויותר ממה שנאמר בו בפירוש מקופל בדבריו, בבחינת: ״תן לחכם ויחכם עוד״ [משלי ט, ט]. וכל החולקים על דעה מדעותיו ראוי לומר להם כדברי אחד מקדמונינו [יבמות צב, ב] – אי לאו דדלאי לך חספא, מי משכחת מרגניתא תותיה?
10
י״ארס״ג היה גבור הרוח שלא נרתע מהזכיר כל טעות ודעות החוקרים למיניהם וסוגיהם, עם כל ההסברות והראיות לדבריהם, וידע לסתור את כל דבריהם בטענות עמוקות והגיוניות ובראיות מכריעות – מן הכתוב והמקובל. ודבריו היו והם תמיד מאירי עינים ומעירי המחשבה, מורים את הדרך ומלמדים דעת וחכמה, השכל ותבונה, לבקש את האמת ולמצוא אותה באורה הנכון.
11
י״בספר נפלא זה לא נתפרש כהלכה, ועדיין נשאר מקום רחב ידים למעיינים בו לפרשו ולבארו לעומקו ואמתו. ומי יתן, וימצאו האיש או האנשים אשר יתעסקו להוציאו לאור בצורה נהדרת הראויה לו, ובפירוש נכון ומדויק, רחב ועמוק, כדי שיהיה מצוי ומובן לכל אדם, כדי שנקיים בעצמנו – ״והיו עיניך רואות את מוריך״ [ישעיה ל, כ]. ומי לנו גדול מהמורה הראשוני הזה, אשר רוח אלקים נוססה בו להאיר את נשמתו בחייו, ולעשותו נהורא דעלמא לכל ישראל לדורות עולם.
12
י״גברכת הודאה
13
י״דתם ונשלם בחסד ה׳ עלי גומר ספר ״הגיוני עזיאל״ חלק א׳, ביום שהוכפל בו כי טוב לסדר: ואזכור את בריתי וכו׳ לחדש העשירי הוא חדש טבת שנת תשוב״ה.
14
ט״ווהנני מודה בקידה לפני צור התעודה שזיכני עד האידנא, ואני תפלה שכן יזכני להשלים ספר זה בשלמותו, ולהוציא לאור כל יתר ספרי אשר חנני בהם בחסדו ואמתו.
15
ט״זאנא ה׳ המשך חסדך את עבדך גם עד זקנה ושיבה, ה׳ אל תעזבני ורוח קדשך אל תקח ממני, ואל תצל מפי דבר אמת עד מאד, ואשמרה תורתך תמיד לעולם ועד, שמחני בישועת עמך תשועת עולמים, ובשובך לציון ברחמים, בבנין אפריון ואריאל.
16