הגיוני עוזיאל, שער יג; רסג המורה ט׳Hegyonei Uziel, Gate XIII 9
א׳הזכיות והחובות
במאמר זה [המאמר החמישי], מבאר רס״ג מהות הזכיות והחובות, ובזה מתרץ שאלת: צדיק ורע לו, רשע וטוב לו, וממנה עובר אל התשובה ואומר: עניני התשובה ארבעה, שהם נלמדים מדברי הנביא:
במאמר זה [המאמר החמישי], מבאר רס״ג מהות הזכיות והחובות, ובזה מתרץ שאלת: צדיק ורע לו, רשע וטוב לו, וממנה עובר אל התשובה ואומר: עניני התשובה ארבעה, שהם נלמדים מדברי הנביא:
1
ב׳א. ״שובה ישראל עד ה׳ אלקיך״ [הושע יד, ב-ד], והוא עזיבת החטא.
2
ג׳ב. ״כי כשלת בעונך״, רוצה בו החרטה, כי החטאים הם מכשולים.
3
ד׳ג. בקשת הכפרה, והוא אומרו: ״קחו עמכם דברים״.
4
ה׳בדרך הלוכו מפרש פסוק זה שאינו מובן כפשוטו, והוא מאמר – ״כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו״, והוא מפרשו – כלעומת שתשא עון – קח טוב מפינו, והוא מלה ארמית, כמו: כל קבל דנא [פעמים רבות מופיע בדניאל], שהיא נוהגת גם בעברית, כמו: ״כל הבאיש על עם לא יועילו למו״ (ישעיה ל, ה).
5
ו׳ד. עזיבת השנות החטא, והוא אמרו – ״אשור לא יושיענו על סוס לא נרכב ולא נאמר עוד אלקינו למעשה ידינו״. וספר שלשה דברים אלה שהם הנראים יותר בחטאים שהיו שקועים בהם [מאמר חמישי פ״ה].
6
ז׳בדבריו אלה הוא מוכיח את בני דורו ומלמדם דרכי התשובה ביום הכפורים, ואומר: אינני ירא על רוב עמנו כי בשעת הצום והתפלה יעזבו ויתחרטו ויבקשו הכפרה. אך אני חושב שהם מסכימים לשנות, והתחבולה להסיר מחשבה זאת מהלב היא – לחבר דברים שיש בהם פרישות מן העולם, על ידי שיזכור האדם חלושות עניו ויגיעתו, ומותו, והפרד חלקיו, והתולעה והרמה שיאכלו את בשרו, והחשבון והיסורין, והדומה לזה, עד שימאס בעולם הזה, ועם זה יכנסו חטאיו בכלל המאוסים, וייטיב את דעתו לעזבם. ועל כן מצאתי החכמים הראשונים נהגו לומר ביום הכפורים כמו אלה החבורים: אתה מבין שרעפי לבי, ואל, אם תבוא עמנו בהוכחות, ואדון כל פעל, והדומה להם.
7
ח׳ולאלה ארבעת דרכי התשובה סמוכים שלשה, והם: התוספת בתפלה, ובצדקה, ולהשיב בני אדם למוטב, אמר בתפלה וצדקה – ״בחסד ואמת יכופר עון״ [משלי טז, ו], ובהשיב בני אדם למוטב: ״אלמדה פושעים דרכיך״ וגו׳ [תהלים נא, טו].
8