הגיוני עוזיאל, שער יד; יראה ואהבה ב׳Hegyonei Uziel, Gate XIV 2
א׳גדר האהבה
אהבת ה׳ שהיא נובעת מתוך הכרת הנאהב בעוצם גדולתו ומדת טובו, ושהיא אהבת הנשגב והנערץ בקדושה, ממלאה את כל מהותנו ענג ושמחה אין סופית, ומשעבדת באהבתה את כל עצמיותנו, עד שכל אהבות אחרות בטלות מפניה, וזו היא מצות אהבה שבתורה לאמר: ״ואהבת את ה׳ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך״ [דברים ו, ה], אהבהו בשני יצריך, ביצר טוב וביצר הרע (ברכות נד, א), אהבהו עד מצוי הנפש – אפילו הוא נוטל את נפשך, ואהבהו יותר מכל החביב לך בחיים (פסחים כה, א).
אהבת ה׳ שהיא נובעת מתוך הכרת הנאהב בעוצם גדולתו ומדת טובו, ושהיא אהבת הנשגב והנערץ בקדושה, ממלאה את כל מהותנו ענג ושמחה אין סופית, ומשעבדת באהבתה את כל עצמיותנו, עד שכל אהבות אחרות בטלות מפניה, וזו היא מצות אהבה שבתורה לאמר: ״ואהבת את ה׳ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך״ [דברים ו, ה], אהבהו בשני יצריך, ביצר טוב וביצר הרע (ברכות נד, א), אהבהו עד מצוי הנפש – אפילו הוא נוטל את נפשך, ואהבהו יותר מכל החביב לך בחיים (פסחים כה, א).
1
ב׳והרמב״ם ז״ל אומר: ״האהבה הראויה היא: שיאהב את ה׳ אהבה גדולה יתירה עזה מאד, עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה׳ ונמצא שוגה בה תמיד, כאלו חולה חולי האהבה״ (ה׳ תשובה פ״י ה״ג). ״דבר ידוע וברור הוא שאין אהבת הקב״ה נקשרת בלבו של אדם עד שישגה בה תמיד כראוי, ויעזוב כל מה שבעולם חוץ ממנה, כמו שצוה ואמר: ״בכל לבבך ובכל נפשך״, אינו אוהב הקב״ה אלא בדעת שידעהו, ועפ״י הדעה תהיה האהבה – אם מעט ואם הרבה, לפיכך צריך האדם ליחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותכונות המודיעים לו את קונו, כפי שיש כח באדם להשיג ולהבין״ (שם ה״ו).
2
ג׳אהבה שכלית ומדעית זו שהנפש מתקשרת בה, משרה עלינו שמחה וגילה, חרדה ורעדה, ומתמזגת עם היראה, ושניהם יחד נותנות שמחה ונעימות, כמאמר נעים זמירות ישראל: ״תודיעני אורח חיים שבע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח״ [תהלים טז, יא].
3
ד׳אהבת ה׳ זו מחייבת אותנו ללמדה לאחרים, וזו סגולתה של אהבה נפשית שאינה תלויה בדבר, שבמדה שהאדם ידבק בה – כן יוסיף לאהב אותה לאחרים, וכן דרשו רז״ל: ״ואהבת את ה׳ אלקיך – אהבהו על כל בריותיו וספר תהלתו לכל יצוריו (ראה יומא פו, א).
4