הגיוני עוזיאל, שער טו; אהבת התורה א׳Hegyonei Uziel, Gate XV 1
א׳תורת חיים
תורת ישראל שהיא תורה אלקית מיוחדת במינה, נקראת בפי רבותינו ז״ל: תורת חיים, ושמה נאה לה. לפי שניתנה מפי אלקים חיים – שהוא מקור החיים, כמו שנאמר: ״כי עמך מקור חיים באורך נראה אור״ [תהלים לו, י], היא מדריכה את לומדיה ושומרי מצותיה בדרך חיים, שנותנת חיים להולכים בדרכיה, כמאמרם ז״ל: ״למה נמשלו דברי תורה לדרבן? לומר לך, מה דרבן זה מכוין את הפרה לתלמיה, להוציא חיים לעולם, אף דברי תורה מכוונין את לומדיהם מדרכי מיתה לדרכי חיים״ (חגיגה ב, ב), וכן נאמר בתורה: ״העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים, למען תחיה אתה וזרעך״ (דברים ל, יט), החיים והמות שהם הברכה והקללה, כרוכים ואחוזים זה בזה, ונתונים לבחירתו של האדם. הא כיצד? ברכת ה׳ בעולם נתונה בשפע רב, ובאלפי ורבבות צורותיה היא נותנת חיים מזוניים ושכליים לאדם, והיא עצמה נהפכת לקללת מות לכל אדם באישו ויחידו ולכלל העולם.
תורת ישראל שהיא תורה אלקית מיוחדת במינה, נקראת בפי רבותינו ז״ל: תורת חיים, ושמה נאה לה. לפי שניתנה מפי אלקים חיים – שהוא מקור החיים, כמו שנאמר: ״כי עמך מקור חיים באורך נראה אור״ [תהלים לו, י], היא מדריכה את לומדיה ושומרי מצותיה בדרך חיים, שנותנת חיים להולכים בדרכיה, כמאמרם ז״ל: ״למה נמשלו דברי תורה לדרבן? לומר לך, מה דרבן זה מכוין את הפרה לתלמיה, להוציא חיים לעולם, אף דברי תורה מכוונין את לומדיהם מדרכי מיתה לדרכי חיים״ (חגיגה ב, ב), וכן נאמר בתורה: ״העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים, למען תחיה אתה וזרעך״ (דברים ל, יט), החיים והמות שהם הברכה והקללה, כרוכים ואחוזים זה בזה, ונתונים לבחירתו של האדם. הא כיצד? ברכת ה׳ בעולם נתונה בשפע רב, ובאלפי ורבבות צורותיה היא נותנת חיים מזוניים ושכליים לאדם, והיא עצמה נהפכת לקללת מות לכל אדם באישו ויחידו ולכלל העולם.
1
ב׳הא כיצד? אדם שנהנה במדה ובמשקל, בפרישות של קדושה וטהרה, ובהבדלה שבין האיסור והמותר, הטמא והטהור, ובין קדש לחול, הרי הוא חי חיי נועם ועדינות, מתקדש בקדושת אלקים ומקדש את בניו אחריו, ואף נעשה צינור של ברכה לדורו ולדורות עולם, ולהיפך אדם שהוא להוט אחרי בולמוס התאוות, חמדות ותענוגי בני אדם, והוא זולל וסובא סורר ומורה, נהפכת לו הברכה לקללה, קללת מות בחיים, חיי ריב ומדנים בעצמיותו, במשפחתו, בחברתו, והוא מלא כעם ומדנים, ומקלל את יומו, ואת עולמו, מטמא את עצמו ואת רעיוניו, מכבה זיק אור נשמתו, ומסלק שכינת הקדש מעליו, ועושה את עצמו כערער בערבה, שכולו נטוע במקום טומאה ומטמא את כל הקרובים אליו, ולפיכך הוא מקולל בפי הכל בחיים ואחרי מותו, מקרב את קצו, ויורד שאולה בדמי ימיו. לכן צותה התורה ואמרה מפי הגבורה: ״ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך״. ומפרשת ואומרת: מה היא הבחירה בחיים: לאהבה את ה׳ אלקיך לשמוע בקולו ולדבקה בו, כי הוא חייך ואורך ימיך לשבת על האדמה אשר נשבע ה׳ לאבותיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם״ (שם שם כ׳). וזוהי עומק כוונת מדרשם ז״ל: ״אם בחקתי תלכו״ וכו׳ [יקרא כו, ג], א״ר אבא בן אלישיב: אלו חוקים שמביאים את האדם לחיי עולם הבא, הדא הוא דכתיב: ״והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו, כל הכתוב לחיים בירושלים״ [ישעיה ד, ג], הוא שעוסק בתורה, שהיא ״עץ חיים היא למחזיקים בה״ וכו׳ [משלי ג, יח]…תני רבי שמעון בן יוחאי: הככר והמקל נתנו כרוכין מן השמים, אמר להם הקב״ה: אם שמרתם את התורה – הרי ככר לאכול, ואם לא – הרי מקל ללקות בו, היכן הוא משמעו של דבר? ״אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו, ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו״ [ישעיה א, יט־כ] (ויקרא רבה לה, ו), הככר והמקל שניהם הם מסוג הצומח שנבראו למזונותיו והנאותיו של האדם, אם הוא נהנה מהם במדה הראויה, בפרישות של קדושה והבדלה בין האסור והמותר, הטמא והטהור, ולשם מלוי של תעודה זו שבחיים: לאהבה את ה׳ אלקיך ליראה אותו ולדבקה בו, מתוך הכרה נאמנה כי הוא חייך ואורך ימיך על האדמה, הרי צמחי ברכה אלה הם ברכה לעצמו, למשפחתו ולעמו ולדורו, ואם לאו נהפכים שניהם ללקות בהם במרעין בישין ושפיכות דמים, שהם קללת האדם וקללת העולם, והן הסיבה למלחמות האדם איש ברעהו, עם בעם, ממלכה בממלכה, שהן קללה מהלכת על פני כל הדורות.
2
ג׳תורת חיים זאת בחקיה ומשפטיה שהיא מחכימת נפש ומאירת עינים, היא אשר נתנה חיי נעימות ועדנה לישראל גם בימי גלותו ונדודיו בכל העמים ובאלפי שנים. רבים ומרים היו הנסיונות שהתנסינו בהם בכל הדורות ובכל המדינות והממלכות שגלינו בארצם, בשפלות ודכאון נפש, בגזרות של שמדות והריגות, שממלאות את כל דפי ספר תולדות ישראל מאז היה לעם, מרים וקשים מנשוא היו חיינו שהיו תלוים מנגד ומלאי פחד וחלחלה, כנאמר בתוכחה: ״והיית ממשש בצהרים כאשר ימשש העור באפלה ולא תצליח את דרכיך והיית אך עשוק וגזול כל הימים ואין מושיע״ (דברים כח, כט), ״ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך, ונתן ה׳ לך שם לב רגז וכליון עינים ודאבון נפש, והיו חייך תלואים לך מנגד ופחדת לילה ויומם, ולא תאמין בחייך….. מפחד לבבך אשר תפחד וממראה עיניך אשר תראה״ (שם שם סה־סז).
3
ד׳ובכל זאת ולמרות כל זאת, כשהתכנס ישראל בבתי כנסת לרנה ותפלה, לקריאה בתורה ובנביאים, הסיח דעתו מהרחוב שהיה בבחינת ״מחוץ תשכל חרב״ [דברים לב, כה] התרומם אל תעודת חייו, וקיים בעצמו – ״שבע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח״ [תהלים טז, יא], וכשהתכנס בביתו בליל שבת וראה את אשתו כגפן פוריה, ובניו כשתילי זיתים סביב לשלחנו ולאורם של נרות שבת, שכח את כל עוניו ודכאון נפשו, וקבל את שבת מלכתא באהבה ונעימות שאין דומה לה, התלבש אף הוא בבגדי מלכות וחרות, ופתח פיו ברנה וצהלה בזמירות השבת.
4
ה׳עונג ונעימות זאת נבצרה מכל אומות העולם שישבו במדינתם וחרותם, וזהו אשר העירה קנאתם ושנאתם על ישראל, עד כדי כך שכל יום ויום זממו לכלותם ולהשמידם.
5
ו׳זאת ועוד אחרת. תורת ישראל בתוכחותיה ויעודיה, בשבתותיה ומועדיה המיוחדים במצותיהן הקדושות והסמליות, היא אשר הצילה את עם ישראל מטמיעה והתבוללות בשומרו באמונה איתנה את תקותו, לשוב ולהתאחז בארץ נחלת ה׳ לאבות האומה ובניהם אחריהם, ולקבוץ גליותם מכל קצות הארץ. תקוה זאת שלא פסקה מלבותם ומפיהם – היא אשר שמרה אותם ונתנה להם עז וגבורה לישא ולסבול עד אשר ישוב ה׳ וישיבם מארצות פזורם אל ארץ נחלתם, כדכתיב: ״והותירך ה׳ אלקיך בכל מעשה ידיך בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך לטובה כי ישוב ה׳ לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך״ (דברים ל, ט).
6
ז׳תקות אמונה זאת, היא אשר שמרה את ברית הנצח בין ישראל לאביהם שבשמים, בין ישראל ותורתו, ובין ישראל וארצו, והיא אשר הביאה את גאולת הארץ והעם כיום הזה, וכדברי נעים זמירות ישראל במזמוריו: ״לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי, לעולם לא אשכח פיקודיך כי בם חייתני, לך אני הושיעני כי פקודיך דרשתי״ (תהלים קיט, צב-צד).
7
ח׳צא ולמד מדרש רז״ל: משל למה הדבר דומה? למלך שנשא מטרונה וכתב לה כתובה מרובה, ואמר לה: כך וכך חופות אני עושה לך וכו׳, הניחה המלך והלך למדינת הים, ואיחר לשם, נכנסו שכנותיה אצלה והיו מקניטות אותה ואומרות לה: הניחך המלך והלך לו למדינת הים ושוב אינו חוזר עליך, היתה בוכה ומתאנחת, וכיון שנכנסה לתוך ביתה פותחת ומוציאה כתובתה וכו׳, מיד היתה מתנחמת.
8
ט׳לימים בא המלך, אמר לה: בתי, אני תמה היאך המתנת לי כל אותן השנים? אמרה לו: אדוני המלך! אלמלא כתובה מרובה שכתבת ונתת לי כבר אבדוני שכנותי. כך האומות מונין את ישראל ואומרים להם: אלקיכם הסתיר פניו מכם וסילק שכינתו מכם, עוד אינו חוזר אליכם, והן בוכין ומתאנחין, וכיון שנכנסים לבתי כנסיות ובתי מדרשות וקורין בתורה ומוצאין שכתוב: ״ופניתי אליכם והפריתי אתכם… ונתתי משכני בתוככם… והתהלכתי בתוככם״ [ויקרא כו, ט־יב], והן מתנחמין, למחר כשיבא קץ הגאולה אומר להם הקב״ה לישראל: בני! אני תמה מכם היאך המתנתם לי כל אותן השנים? והן אומרים לפניו: רבונו של עולם! אילולא תורתך שנתת לנו – כבר אבדונו האומות, לכך נאמר: ״זאת אשיב אל לבי״ [איכה ג, כא], ואין זאת אלא תורה שנאמר: ״וזאת התורה״ [דברים ד, מד], וכן דוד אמר: ״לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי״ [תהלים קיט, צב], על כן מיחלים לו ומיחדים שמו שתי פעמים ביום ואומרים: ״שמע ישראל ה׳ אלקינו ה׳ אחד״ [דברים ו, ד] (איכה רבתי פרשה ג, יט).
9
י׳העתקתי מאמר נאה זה בשלמותו, לפי שהוא תיאור מדוייק מחיי גלותנו הארוכה ומרובת יסורין, לא רק מפני קנטורם של האומות, אלא גם מפני גזרותיהן הרעות ומשכלות, עד כדי כך שגם הקב״ה תמה ואומר: היאך המתנתם לי כל כך שנים, וישראל עונים ואומרים: תורתך היא שקיימה אותנו ותהי לשעשוע חיינו, ״לעולם לא אשכח פקודיך כי בם חייתני… לי קוו רשעים לאבדני עדותיך אתבונן״ [תהלים קיט, צג-צה].
10
י״אמכאן תשובה לכל אלה המשכילים בעיניהם שבעמים ושעם ישראל, שכולם עומדים ותמהים למראה חזון נפלא זה, שאין על עפר משלו, סבלם של ישראל ועמידתם האיתנה בגבורה נפלאה בתורתם, צביונם, ותקותם באלפי שנות גלות ונדוד, וכל אחד מבקש פתרונות שוא לחידה נפלאה זאת, ומתעלמים בזדון מפתרון האמיתי שבדברי נביאינו. ורז״ל במאמר זה, ועוד רבים שכמותו בחזון הנביאים ומדרשי החכמים, דברי חזון נבואה אלה ומדרשי חכמים שנאמרו ברוח הקדש שהופיע בבית מדרשם, הם הם הדברים שנכתבו בדמע, בספר תולדות עם ישראל, בנדודיהם לדורותיהם שבהם רבים הם מאורעות השמד שמבחוץ וסימני התפוררות והתכחשות שמבפנים, שהיו מנבאים על סתימת הגולל של עם ישראל לבל יקום עוד.
11
י״בנוסף על כל הכתוב בספר, עינינו ראו בדורנו זה את מזימת הרשע בקום עלינו אדם שפל ובזוי עם, שקרא עלינו מלחמת כליה ואבדון, הרס באכזריות עריצות את כל נאות יעקב קהלות קדושות מישראל לרבבותיהם, בתי כנסת לתפלה ובתי מדרש לתורה, הרג בחמת פתנים, צדיקים קדושי עליון, רבנן ותלמידיהון, ושכל אלפים ורבבות מנער ועד זקן, מאיש עד אשה במיתות משונות ואכזריות, שלזכרן תסמרנה שערות אדם, ועדיין לא רותה חרבו מדם, אלא לטש עיניו ולבו אל תורת החיים וארץ החיים, זאת ארץ ישראל שממנה נובעת נשמת חיי האומה ובה גנוזה תקות הגאולה, ויאמר להחריבה ולעקור לנצח תקות ישראל וגאולתו ושיבתו לארץ נחלת אבותיו, למזימה מרשעת זאת הצטרפו גם גוים רבים רחוקים וקרובים מתושבי הארץ ושכניה הרעים, שהכינו את עצמם ליום פורענות, הקיפו את הארץ בחומת אש וגפרית והביאו אותם במצור מחניק של רעב וצמא, ובצבא מזויין ומוכן למלחמה.
12
י״גמצב איום זה, עלול היה להביא לידי יאוש או כניעה, וכולן נבאו עלינו רעות, ויאמרו:
13
י״דבא הקץ לעם עתיק יומין זה ורק שריד אחד נשאר לנו לפליטה, והיא תורת אל חי שבקרבנו, שהיא תורת החיים והנצח, והיא אשר חייתה אותנו והגיעתנו עד הלום, ובמדרש רז״ל: ״זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל״ – אין ״זאת״ אלא תורה.
14
ט״ואשרינו וטוב חלקינו ששמרנו אוצר חיי הנצח שהוא תורתנו, והיא שמרה אותנו והגיענו עד הלום לראות מפלאות תמים דעים, בזריחת אילת השחר של גאולת ישראל בדמותה של מדינת ישראל, ואנו תקוה ואמונה בהתרוממות כבודה של תורה, והחדרת השפעתה בכל גבולי המדינה העכשוויים, והתרחבות בכל גבוליה שנועדו לאבותינו כאמור: ״ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר״ וגו׳ (שמות כג, לא).
15
ט״זובסיום דברי בפרק זה הבה נתן כבוד ותהלה לרבותינו אנשי כנסת הגדולה שלמדונו ברכת התורה לאמר: אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו, כי תורת חיים זאת שהיא דומה לנטיעה פורחת ופרה ורבה, כמאמרם ז״ל: ״מה נטיעה זאת פרה ורבה, אף דברי תורה פרין ורבין״ (חגיגה ג:), והיא עשתה אותנו בעצמנו מטע ה׳ להתפאר פרה ורבה בעצמו ומפרה ומרבה את תורתו, שבהיותה תורת החיים עולמית ונצחית, אינה פוסקת גדולה ופריונה להורות דרך ה׳, שהוא דרך החיים בכל הימים והזמנים בהלכה ואגדה. ועוד הוסיפו ונתנו בפינו יום יום בתפלת ערבית, שממנה מתחילה רינת התורה בלילה, תפלה והודאה לנותן התורה, לאמר: תורה ומצות אותנו למדת, על כן ה׳ אלקינו בשכבנו נשיח בחקיך, ונשמח ונעלוז בדברי תורתך, כי הם חיינו ואורך ימינו, ובהם נהגה יומם ולילה. וכן בתפלת שחרית: ברוך אלקינו שבראנו לכבודו, והבדילנו מן התועים, ונתן לנו תורת אמת, וחיי עולם נטע בתוכנו, הרחמן הוא יפתח לבנו בתורתו, ויתן בלבנו אהבתו ויראתו לעובדו בלב שלם כל הימים. וכן נאמר במקרא: ״ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם וכו׳, למען ירבו ימיכם וימי בניבם על האדמה אשר נשבע ה׳ לאבותיכם לתת להם״ [דברים יא, יט־כא].
16