הגיוני עוזיאל, שער טו; אהבת התורה ב׳Hegyonei Uziel, Gate XV 2
א׳תורת חיים לעם הבוחר בחיים
תורת חיים זאת קבלו אותה ישראל באהבה, בהקדימם נעשה לנשמע [שמות כד, ז]. דבור נפלא זה שהוא דבור שמלאכי השרת משתמשין בו, העידו על עצמם שכל זכות קיומם ותעודתם בחיים היא בקבלת התורה בשלמותה, בלמודה וקיום כל מצותיה, שכל אחת מהן וכולן יחד הם מעין החיים שנובע ממקור החיים, כאמור: ״כי עמך מקור חיים״ [תהלים לו, י], ובהזנחתה נפסק המעין ויבש האילן היונק ממנו, כאמור בנביא: ״אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בארות בארות נשברים אשר לא יכילו המים״ [ירמיה ב, יג]. לזה כוונו רז״ל במאמרם: ״ויתיצבו בתחתית ההר״ [שמות יט, יז], מלמד שכפה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים את התורה מוטב, ואם לא – שם תהיה קבורתכם (שבת פח, א). התוס׳ כתבו: ואע״ג שכבר הקדימו נעשה לנשמע, שמא יהיו חוזרים כשיראו האש הגדולה שיצאה נשמתם. מהרש״א כתב: ועוד יש לומר, דבדיבורם שהקדימו נעשה לנשמע אין זה קבלה גמורה, עד שקבלו אח״כ בברית ושבועה.
תורת חיים זאת קבלו אותה ישראל באהבה, בהקדימם נעשה לנשמע [שמות כד, ז]. דבור נפלא זה שהוא דבור שמלאכי השרת משתמשין בו, העידו על עצמם שכל זכות קיומם ותעודתם בחיים היא בקבלת התורה בשלמותה, בלמודה וקיום כל מצותיה, שכל אחת מהן וכולן יחד הם מעין החיים שנובע ממקור החיים, כאמור: ״כי עמך מקור חיים״ [תהלים לו, י], ובהזנחתה נפסק המעין ויבש האילן היונק ממנו, כאמור בנביא: ״אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בארות בארות נשברים אשר לא יכילו המים״ [ירמיה ב, יג]. לזה כוונו רז״ל במאמרם: ״ויתיצבו בתחתית ההר״ [שמות יט, יז], מלמד שכפה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים את התורה מוטב, ואם לא – שם תהיה קבורתכם (שבת פח, א). התוס׳ כתבו: ואע״ג שכבר הקדימו נעשה לנשמע, שמא יהיו חוזרים כשיראו האש הגדולה שיצאה נשמתם. מהרש״א כתב: ועוד יש לומר, דבדיבורם שהקדימו נעשה לנשמע אין זה קבלה גמורה, עד שקבלו אח״כ בברית ושבועה.
1
ב׳ולע״ד איני רואה כל תוספת בתירוצו של מהרש״א, שדבריו הם נכללים בדברי התוס׳, שמא יהיו חוזרים כשיראו האש, הוה אומר שאין דבורם מחייב אותם שלא יוכלו לחזור בהם. אולם תרוצם אינו מיישב את הדעת, שהרי גם הכפיה לא הועילה, אלא אדרבה היא משמשת סיבה לחזרתם, וכמו שאמרו: ״מכאן מודעה רבה לאורייתא״ [שבת שם. וכתב רש״י: ״שאם יזמינם לדין למה לא קיימתם מה שקבלתם עליכם, יש להם תשובה שקבלוה באונס״].
2
ג׳לכן נראה לענ״ד: שכוונת רז״ל במאמר זה היא, שנותן התורה התנה עם ישראל בכפיה זאת לשעה ולדורות, שאם לא יקבלו התורה להם ולבניהם לעולם – שם תהיה קבורתם, אלא שהקב״ה יעמיד להם מלך קשה כהמן ומחזירם למוטב, ובאותה שעה יעמיד להם גואלים שיגאלו אותם ויחדשו קבלתם מאהבה, וכמאמרם ז״ל: ״לא מאסתים ולא געלתים לכלותם״ [ויקרא כו, מד] – לא מאסתים בימי כשדים וכו׳ לכלותם בימי המן, שהעמדתי להם מרדכי ואסתר (מגילה יא, א). ובזה בטלה טענת המודעא, שהרי לא רק האונס הוא שהביאם לקבל התורה וקיומה, אלא ההכרה המוקדמת שהיא זכות קיומם ותעודתם בחיים, וההשגחה האלקית המלוה אותם, כמו שנאמר: ״כי לא יטוש ה׳ את עמו בעבור שמו הגדול כי הואיל ה׳ לעשות אתכם לו לעם״ (שמואל א, יב, כב).
3
ד׳כפיה זאת היא כפיה של אהבה כאב המכה את בנו, ורב הרודה את תלמידו, לפיכך קבעו רז״ל במטבע ברכת התורה: ״אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו״, דבר זה שנאמר ברמז במעמד הר סיני, ראו אותו ישראל בעיניהם בימי מרדכי ואסתר, וזו היא כוונת רז״ל במאמרם [שבת שם]: אעפי״כ הדור קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב: ״קיימו וקבלו היהודים״ [אסתר ט, כז], קיימו מה שקיבלו כבר.
4
ה׳בזה מתורצת קושית התוס׳ מדאמרינן: כלום כפית עלינו הר כגיגית (ע״ז ב:), דמשמע שאם היה כופה עליהן (על אומות העולם) לא היה להן תשובה! כי באמת כפיה כזאת לא היתה לאומות העולם, הואיל והן לא הכירו ואינן מכירות לעולם בתעודה זאת שהיא תעודת חיי הנצח של עם ישראל. שנאמר בו: ״ואתם הדבקים בה׳ אלקיכם חיים כולכם היום״ [דברים ד, ד], לפיכך תורת ישראל שהיא תורת החיים, נתנה לעם ישראל שהוא בוחר בחיים כמצות נותן התורה עליו: ״ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך״ [דברים ל, יט].
5