הגיוני עוזיאל, שער טו; אהבת התורה ג׳Hegyonei Uziel, Gate XV 3
א׳תורת החיים בארץ החיים
ארץ ישראל נקראה בפי נביאינו-חכמינו בשם ״ארץ החיים״, וכמאמרם ז״ל: ״אתהלך לפני ה׳ בארצות החיים״ [תהלים קטז, ט], והלא אין ארצות החיים אלא צור וחברותיה וקיסרין וחברותיה, תמן זולא תמן שובעא, רבי שמעון בן לקיש משם בר קפרא אומר: ארץ שמיתיה חיין תחילה בימות המשיח, ומה טעם? ״נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה״ וכו׳ [ישעיה מב, ה], רבי ברכיה שאל לרבי חלבו וכו׳, מאי כדון, כיון שנשרפה ארץ ישראל נעשה בהן מדת הדין״ (ירושלמי כלאים פ״ט ה״ג). במאמר זה כוונו רז״ל, להוציא מדעתם של בעלי הנאה שחושבים לתכלית החיים ההנאה הזולה, והמושפעת בכלכלתה, שהם אינם ראויים להקרא בשם חיים של בני אדם הנבראים בצלם ומחוננים בבינה, והחיים באמת אינם אלא אלה שמביאים את האדם לחיי המשיח, שהם גאולתם של ישראל ותעודתם של ישראל, וחיים כאלה נוחלים גם ירבעם בן נבט וחבריו, שכל הנקרא בשם ישראל, ולוחם בחייו לגאולת הארץ שהיא מקרבת את ימות המשיח, עליהם נאמר: ״נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה״. וכן אמרו במדרשם: למה נקראת ארץ ישראל חמדה? שבית המקדש נתון בתוכה, ארץ שנחמדו לה אבות העולם, הם מתחמדים לה מפני שהם חיים תחלה לימות המשיח (שמות רבה לב, ב). ועוד אמרו ישראל נקראו חיים שנאמר: ״ואתם הדבקים בה׳ אלקיכם חיים כולכם היום״ וכו׳ [דברים ד, ד], ארץ ישראל נקראת חיים שנאמר: ״ונתתי צבי בארץ חיים״ [יחזקאל כו, כ] (אבות דר״נ פרק לד, י).
ארץ ישראל נקראה בפי נביאינו-חכמינו בשם ״ארץ החיים״, וכמאמרם ז״ל: ״אתהלך לפני ה׳ בארצות החיים״ [תהלים קטז, ט], והלא אין ארצות החיים אלא צור וחברותיה וקיסרין וחברותיה, תמן זולא תמן שובעא, רבי שמעון בן לקיש משם בר קפרא אומר: ארץ שמיתיה חיין תחילה בימות המשיח, ומה טעם? ״נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה״ וכו׳ [ישעיה מב, ה], רבי ברכיה שאל לרבי חלבו וכו׳, מאי כדון, כיון שנשרפה ארץ ישראל נעשה בהן מדת הדין״ (ירושלמי כלאים פ״ט ה״ג). במאמר זה כוונו רז״ל, להוציא מדעתם של בעלי הנאה שחושבים לתכלית החיים ההנאה הזולה, והמושפעת בכלכלתה, שהם אינם ראויים להקרא בשם חיים של בני אדם הנבראים בצלם ומחוננים בבינה, והחיים באמת אינם אלא אלה שמביאים את האדם לחיי המשיח, שהם גאולתם של ישראל ותעודתם של ישראל, וחיים כאלה נוחלים גם ירבעם בן נבט וחבריו, שכל הנקרא בשם ישראל, ולוחם בחייו לגאולת הארץ שהיא מקרבת את ימות המשיח, עליהם נאמר: ״נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה״. וכן אמרו במדרשם: למה נקראת ארץ ישראל חמדה? שבית המקדש נתון בתוכה, ארץ שנחמדו לה אבות העולם, הם מתחמדים לה מפני שהם חיים תחלה לימות המשיח (שמות רבה לב, ב). ועוד אמרו ישראל נקראו חיים שנאמר: ״ואתם הדבקים בה׳ אלקיכם חיים כולכם היום״ וכו׳ [דברים ד, ד], ארץ ישראל נקראת חיים שנאמר: ״ונתתי צבי בארץ חיים״ [יחזקאל כו, כ] (אבות דר״נ פרק לד, י).
1
ב׳כאן אתה מוצא החוט המשולש שהוא חורז את חוליות השדרה של עם-ישראל בגופו ונשמתו, עברו ועתידו, והוא תורת החיים לעם החיים בארץ החיים, וכל המפריד חוט משזר זה, הרי הוא בבחינת: ״ונרגן מפריד אלוף״ (משלי טז, כח), שמפריד אלופו של עולם מישראל, תורתו וארצו, שכולם הם דבר אחד, וכמאמרם ז״ל: ישראל ואורייתא וקב״ה חד הוא (זהר פר׳ אחרי), ובכלל ישראל היא ארץ ישראל.
2
ג׳קטני אמנה ובעלי הנאה טוענים ואומרים, כי ארץ ישראל דלה ועניה, ואלה דומים לערב רב שעלו עם ישראל ממצרים שאמרו: ״זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם וכו׳. ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי אל המן עינינו״ (במדבר יא, ה-ו). לעומתם אמרו רז״ל מאמר שנון ומחודד: אמר דוד לפני הקב״ה: רבונו של עולם, אפילו יש לי פרקליטין וטרקלין בחוץ לארץ, ואין לי אלא הסף בארץ ישראל – בחרתי הסתופף, וחד אמר: אפילו לא יהיה לי בארץ ישראל אלא סיפוף של חרובין – בחרתי הסתופף, הוי – ״ואתן לך ארץ חמדה״ [ירמיה ג, יט], ארץ שחמדו לה האבות (תנחומא ראה ה), וכל כך למה? לפי שארץ ישראל אינה קנויה לישראל אלא בזכות ישיבתם בה, וכמאמרם ז״ל: ״כי יכרית ה׳ אלקיך את הגוים אשר אתה בא שמה לרשת אותם מפניך, וירשת אתם וישבת בארצם״ [דברים יב, כט] – עשה מצוה אחת האמורה בענין שבשכרה יכרית ה׳ אלקיך את הגוים. אשר אנכי מביא אתכם שמה – בשכר שתבא ותירש (ספרי ראה פ׳ כח), מכלל הן אתה שומע לאו, שאם לא תבוא לא תירש. ועוד הוסיפו ואמרו: ״וירשת אותם וישבת בארצם״ – ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה (שם שם). לזה מכוונים דבריהם ז״ל בתלמודין: כל הדר בארץ ישראל – דומה כמי שיש לו אלוק, וכל הדר בחו״ל – דומה כמי שאין לו אלוק, שנאמר: ״לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלקים״ [ויקרא כה, ל], וכל שאינו דר בארץ ישראל אין לו אלוק? אלא לומר לך, כל הדר בחו״ל כאילו עובד עכו״ם, וכן בדוד הוא אומר: ״כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה׳ לאמר: לך עבוד אלקים אחרים״ וכו׳ [שמואל א, כו, יט] (כתובות קי, ב).
3
ד׳מהרש״א בח״א, פירש מאמר זה עפ״י מ״ש הרמב״ן ז״ל, דהקב״ה יקרא אלקי הארץ עפ״י הדמיון שעמו ישראל הם בארץ, ולפי זה הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוק, ע״ש אלקי הארץ, אבל מ״ש הדר בחו״ל לא יתכן בו לומר שדומה כמי שאין לו אלוק, כיון שנקרא ג״כ אלקי עולם, ולכך מתמה: וכי כל שאינו דר בארץ אין לו אלוק, דהא ודאי נשבע שיהיה לנו לאלקים וכו׳ ע״כ. ולא נהירא לע״ד, כי ה׳ אלקי עולם יחד את שמו בארץ ישראל, שהיא ארץ הבחירה, מפני סגולתה וקדושתה המיוחדת, כאמור: ״ארץ אשר ה׳ אלקיך דורש אותה תמיד עיני ה׳ אלקיך בה״ (דברים יא, יב). היא היתה נבחרת ומקודשת גם קודם הולדתו של ישראל, כמו שנאמר לאברהם: ״אל הארץ אשר אראך [בראשית יב, א], הרי שלא ישראל קדש את הארץ, אלא להיפך, הארץ קדשה את ישראל. ולפי שה׳ יחד בה את שמו ונקרא אלקי הארץ, וכמ״ש הראב״ע: והשם לא ישנה מעשיו, כי כולם הם בחכמה, ומעבודת ה׳ לשמור כח הקבול, לפי המקום (שם לא, טז).
4
ה׳וכן כתב ר׳ יהודה הלוי: ״כן הכבוד, נצוץ אור אלקי מועיל אצל עמו ובארצו״ (כוזרי מאמר ב סי׳ ח), ״כל מי שנתנבא לא נתנבא אלא בה או בעבורה וכו׳, והיא הארץ הנקראה לפני ה׳, שנאמר עליה: ״תמיד עיני ה׳ אלקיך בה״ [דברים יא, יב]…, ונאמר: ״ויצא קין מלפני ה׳״ [בראשית ד, טז], שיצא מגורש מן הארץ הזאת, וכן נאמר ביונה: ״ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה׳״ [יונה א, ג], לא ברח כי אם ממקום הנבואה וכו׳, הלא תראה כי הועתק אברהם מארצו כאשר הצליח, והיה ראוי להדבק בענין האלקי, והיה לו הסגולה ההיא אל המקום אשר בו תגמר השלמתו, כאשר ימצא עובד האדמה, אילן שפריו טוב במדבר, ומעתיקו אל אדמה נעבדת מטבעה, שיצליח בה השרש ההוא, ומגדלו שם, וישוב להיות פרדסי אחר שהיה מדברי, וירבה אחר שהיה מעט… והענין האלקי כמו צופה למי שראוי להדבק בו שיהיה לו לאלקים כמו הנביאים והחסידים, כאשר השכל צופה למי שנשלמו טבעיו ונשתוה נפשו ומדותיו, שיחול בו על השלמות כמו הפילוסופים, וכמו שהנפש צופה למי שנשלמו כחותיו הטבעיים השלמה מזומנת למעלה יתירה ותחול בו בחיים, וכמו שהטבע צופה למזג השוה בכחותיו שיחול בו ויהיה צמח״ (הכוזרי שם סי׳ יד).
5
ו׳מכלל הדברים למדנו שישראל זכו בנחלה זאת, שהיא נחלת ה׳, לפי ששכינת ה׳ וצמצום השגחתו שרוים בה תמיד, כדכתיב: ״עיני ה׳ אלקיך בה״, דבר זה מבואר יותר בדבריהם הנמרצים של רז״ל באגרתם: [אמר לו הקב״ה למשה:] הארץ חביבה עלי, שנאמר: ״ארץ אשר ה׳ אלקיך דורש אותה תמיד״ [דברים יא, יב], וישראל חביבין עלי, שנאמר: ״כי מאהבת ה׳ אתכם״ [שם ז, ח], אמר הקב״ה: אני אכניס את ישראל שהן חביבים עלי לארץ שחביבה עלי, שנאמר: ״כי אתם באים אל הארץ״ [במדבר לד, ב](במדבר רבה כג, ו), ״ [אמר הקב״ה:] ארץ שלי, שנאמר: ״לה׳ הארץ ומלואה״ [תהלים כד, א], ישראל שלי הם, שנאמר: ״כי לי בני ישראל עבדים״ [ויקרא כה, נה], מוטב שאנחיל ארצי לעבד שלי, שלי לשלי, לכך נאמר: ״זאת הארץ אשר תפול לכם בנחלה״ [במדבר לד, ב]… אמר להם הקב״ה לישראל: יכול הייתי לבראות לכם ארץ חדשה, אלא בשביל להראות לכם את כחי אני הורג שונאיכם ונותן לכם את ארצם (במד״ר שם יא).
6
ז׳הדברים עתיקים ועמוקים ואין כאן מקומם להאריך, אולם מכללם יוצא שקדושת הארץ בתור ארץ שה׳ אלקיך דורש אותה תמיד, קדמה לכניסתם של ישראל, שלא נכנסו אל הארץ הזאת אלא מפני שהיא נקראת ״לפני ה׳״, ושיוצר העולם יחד את שמו עליה ונקרא ״אלקי הארץ״. מכאן תיובתא למהרש״א שכתב: אלקי הארץ נקרא על פי הדמיון שעמו ישראל הם בארץ, אלא נהפוך הוא, ישראל זכו בארץ ובחרו בה מפני שיחד ה׳ שמו עליה.
7
ח׳לכן נלענ״ד לפרש מאמר קצר ומלא ובענין זה, שכוונתם מבוארת בלשונם המדוייק: כל הדר בארץ ישראל, וכל לרבות גם זה שאינו מקיים מצות התורה בשלמותן וכהלכתן, אף על פי כן הוא דומה כמי שיש לו אלוק, השוה מאמרם ז״ל: כל הכופר בעכו״ם – מודה בכל התורה כולה, ובכל הנביאים, ובכל מה שנצטוו מאדם ועד סוף העולם, והוא עיקר כל המצות כולם (רמב״ם ה׳ עכו״ם פ״ב ה׳ ד). והוא הדין לישיבת ארץ ישראל שהיא שקולה כנגד כל המצות שבתורה, ולהיפך, כל הדר בחוץ לארץ, לא רק שהוא דומה כמי שאין לו אלוק, אלא הוא חמור יותר – שהוא כאילו עובד עכו״ם, שהיא כנגד כל המצות.
8
ט׳מכאן למד הרמב״ן, שנצטווינו לבוא בארץ, ולכבוש הערים ולהושיב בני שבטינו, ואומר אני: כי המצוה שחכמים מפליגים בה, והיא דירת ארץ ישראל, עד שאמרו: כל היוצא ממנה כעובד ע״ז וכו׳, וזולת זה הפלגות גדולות שאמרו בה, הכל ממצות עשה שנצטוינו לרשת הארץ, ולשבת בה, אם כן היא מצוה לדורות מתחייב כל אחד ממנו, ואפילו בזמן הגלות כידוע בתלמוד ממקומות הרבה, ולשון ספרי: וכן ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות (מצות עשה נוספות להרמב״ן מצוה ד).
9
י׳ב״מגלת אסתר״ [להרב יצחק די לאון, והוא ספר המגן להרמב״ם מהשגות הרמב״ן], חלק על דברי הרמב״ן אלה וכתב: ״בודאי מצוה זו אינה נוהגת אחר החרבן״, וכבר כתבתי לתרץ דברי הרמב״ן, שהם כהלכה, ושברוח הקדש שנצנצה בו בבית מדרשו נאמרו, והדברים ארוכים ואין כאן מקומם. אבל בימינו שנגלתה יד ה׳ הנפלאה על צבאות ישראל במלחמת גאולת הארץ, לדברי הכל קיימת בכל תוקפה מצות ישיבת הארץ וישובה, שהיא מצוה ממצות שעל הגוף שאינה מתקיימת על ידי שליח, ולא על ידי פדיון או כפר נפש, והרי היא כמצות תפלין וציצית, סוכה וכדומה, שאין אדם מקיים אותם אלא בגופו, ולא בשלוחו ולא בממונו.
10
י״אברוכים יהיו לה׳ עמו, תורתו וארצו, אחינו כל בית ישראל שבתפוצות ובארצות הברית ביחוד, שעזרו ועוזרים לבנין הארץ, התישבותה, ופריחתה באוכלוסי ישראל, בלב נדיב שבו הצטיין ישראל בכל הדורות, ובכל המצבים, כדרשתם ז״ל: ״מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב״ [שיר השירים ז] … בתו של אברהם שנקרא נדיב, שנאמר: ״נדיבי עמים נאספו עם אלקי אברהם״ [תהלים מז, י] אלקי אברהם ולא אלקי יצחק ויעקב? אלא אלקי אברהם שהיה תחלה לגרים. פרש״י: בנדבת לבו להתגייר (סוכה מ״ט:). ללמדך שהנדיבות הראויה לשמה היא נדיבות הלב, בקרבנות נדבה של רכוש, וקרבנות הנפש של כחות נפשיים ושכליים שמצטרפים לפעולות ומעשים.
11
י״ברבים ועצומים הם קרבנות הנדבה משני הסוגים, שהקריבו ומקריבים ישראל בלבם ונפשם הונם ואונם, לבנין הארץ וגאולתם. קרבנות אלה הם קרבנות שלמים שבהם מקדשים שם אלקי ישראל, ותורת ישראל, אבל אינם מוציאים את כל איש מישראל ממצות ישיבת הארץ, וגאולת העם, והחזרת העטרה – עטרת התורה, שהיא תפארתם של ישראל, כי בישיבת הארץ, הפרחת אדמתה, והגדלת תעשייתה ופדיונה, נשתרש בה בשרשים עמוקים, שכל הרוחות וכל הכחות שבעולם לא יזיזו אותם ממקומם.
12
י״גאילת השחר של גאולת ישראל שבקעה אורה לעינינו ובימינו בדרכי ה׳ הנפלאים, היא קוראת את כל ישראל שבתפוצות הגולה לקהלותיהם ואומרת להם: שוב אל ארץ אבותיך ואהיה עמך. קדוש ישראל וגואלו, תורת ישראל הקדושה, ארץ ישראל החביבה, ועם ישראל היושב בארץ ישראל, כולם יחדיו קוראים את כל איש ואשה מישראל, ואת כל קהלות הקדש בישראל ואומרים: ״שובי שובי השולמית״ [שיר השירים ז, א], התנערי מעפר הגלות, עלו והעלו את כל פזורינו, אל ארץ נחלת ה׳ אשר נגאלה בחסדי ה׳, לבצר מדינתה, לרומם את דגלה וכבודה, לבסס את כלכלתה, בהפרחת אדמתה ובנין חרבותיה, והגברת תעשייתה, להגדיל ולהאדיר כבודה ותפארתה של תורת ישראל בלמודה וקיום מצותיה, שהם יסוד נצחיותה של האדמה, ולהטביע את חותמה של תורה על מדינת ישראל, שבה יתרומם כבודה ותפארתה לעיני כל העמים, כאמור: ״והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך״ (ישעיה ס, ג).
13
י״דיזכור כל איש ואשה מישראל, וישנן לבניו, לבנותיו אחריו, מאמרם של רז״ל: ״בארצכם אתם יושבים לבטח, ואי אתם יושבים לבטח בחו״ל… ״ושכבתם ואין מחריד״ – לא יריאין מכל אדם״ (ילקוט שמעוני בחקתי רמז תרע״ב) וידע זאת כל איש וכל קהלות ישראל, שכל איש וכל צבור העולה ומתאחז בארץ, הם מבצרי עז בחומת ישראל, שבה מתבצר הוא ובניו אחריו ומגדיל חומת מדינת־ישראל, וכמאמרם ז״ל: ״אם עשיתם עצמכם כחומה ועליתם כולכם בימי עזרא, נמשלתם ככסף שאין רקב שולט בו, עכשיו שעליתם כדלתות, נמשלתם כארז שהרקב שולט בו (יומא ט:).
14
ט״ויהיה נסיון מר זה של העבר לקח טוב בהוה, לעלות כולנו אל הארץ, נחלת אבות, אשר הנחילה ה׳ לנו לבנינו, ולעשות עצמנו עליה כחומה בצורה, וכטירת כסף שאין כל הרוחות יכולות לה, ואין רקב הזמן ולא אש להבות שולטים בו, לכלותו. ועוד פעם אני חוזר ומשנן דברי רבותינו ז״ל: ״זעקתי אליך ה׳ אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים״ וכו׳ [תהלים קמב, ו]…אמר לו הקב״ה (ליעקב): אתה אמרת: ״חלקי בארץ החיים״ – ״שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתיך ואהיה עמך [בראשית לא, ג], אביך מצפה לך, אמך מצפה לך, ־אני בעצמי מצפה לך… (וכפי זה) נכסי חוץ לארץ אינן בכלל ברכה, אלא משתשוב אל ארץ אבותיך אהיה עמך (ב״ר עד, א). אף אנו נאמר בימינו אלה לכל ישראל: שוב אל ארץ אבותיך ואהיה עמך, אביך – זה תורת ה׳, אביהם של ישראל – קוראה אותך לעלות ולהגדיל השפעתה והדרה וללמדה לבניכם ולבנותיכם, למען תאריכו ימים על האדמה, כאמור: ״ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם וגו׳ למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה״ (דברים יא, יט־כא), אמך קורא אותך – זאת כנסת ישראל, שהיא שומרת נצח ישראל בצביונו המקודש נאדר ונהדר, והיא מבצרת חומת מדינת ישראל ומרוממת דגל ישראל, והקב״ה אלקים חיים ואלקי ישראל וארץ ישראל, קורא אותך ואומר: ובחרת בחיים, תורת ישראל שהיא תורת וארץ ישראל, שהיא ארץ החיים, ״ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך״.
15