הגיוני עוזיאל, שער כה; הלאומיות ותעודתה ב׳Hegyonei Uziel, Gate XXV 2
א׳המדינה והלאומיות ביחסים האוניברסאלים
כל מדינה וכל לאום המכבדים את עצמם אינם מסתפקים ולא יכולים להסתפק בגבוליהם הצרים ותחומיהם המצומצמים, אלא הם שואפים להכניס את כל הטוב והיפה, המועיל והנהדר אל אוצרם הלאומי, ולהוציא משלהם מקסימום של שפע ברכה לאוצר האנושיות כולה. ליצור קשר של אהבה וידידות בין העמים כולם, להעשרת אוצר האנושיות בדעות מחשביות ומוסריות, ובגלוי מצפוני הטבע. אשרי המדינה ואשרהו הלאום שיכול לתת דין וחשבון לעצמו ממה שהכניסה לאוצרה משל אחרים, ויותר ממה שהוציאה משלה לגנזיה של האנושיות כולה, ואוי לה למדינה ולאומה שמתקפלת בארבע אמותיה, ומצטמצמת בגבוליה הצרים, מאין לה מה לתת משלה, ומאין לה כלי קבול וכח קליטה לקבל משל אחרים.
כל מדינה וכל לאום המכבדים את עצמם אינם מסתפקים ולא יכולים להסתפק בגבוליהם הצרים ותחומיהם המצומצמים, אלא הם שואפים להכניס את כל הטוב והיפה, המועיל והנהדר אל אוצרם הלאומי, ולהוציא משלהם מקסימום של שפע ברכה לאוצר האנושיות כולה. ליצור קשר של אהבה וידידות בין העמים כולם, להעשרת אוצר האנושיות בדעות מחשביות ומוסריות, ובגלוי מצפוני הטבע. אשרי המדינה ואשרהו הלאום שיכול לתת דין וחשבון לעצמו ממה שהכניסה לאוצרה משל אחרים, ויותר ממה שהוציאה משלה לגנזיה של האנושיות כולה, ואוי לה למדינה ולאומה שמתקפלת בארבע אמותיה, ומצטמצמת בגבוליה הצרים, מאין לה מה לתת משלה, ומאין לה כלי קבול וכח קליטה לקבל משל אחרים.
1
ב׳מבחינה זו נבדלו ישראל מהעמים הבדל רב! העמים והממלכות הרחיבו גבולי השפעתם תחת מסוה השלום והקדמה בחרב ואש, ברוח זלעפות הסתערו בגשם שוטף ומטרות עז, והרסו בלי חמלה, הרגו בלי רחמים, ובנו מדיניותם על משואותיהם של העמים החלשים שהיו להם לטרף, ולא עוד אלא שגם בהשפעת תרבותם השתמשו במוקדי אש, בחרב נוקמת ומשכלת, באכזריות פראית ובגזל משפט עני ואביון. אין אנו זקוקים להעלות מקברם עמים קדמונים: אשור ופרס, יון ורומא, כדי לראותם בכעורם ובבגדיהם המגואלים מדם, אבל גם העמים החיים אתנו כיום: הנצרות והאשלמיות, גם הם נכתמים בדם עשוקים וגזל עניים בשם הדת והאלקים. עדות הן חבילות של אסיפות כהני הדת הנוצרית שהחוט החורז את כל החלטותיהם הוא הפתגם הרומאי שהזכירו רז״ל בשמם לאמר: גפא דרומי, בהא סלקינן ובהא נחתינן (פסחים פז, ב), כל מחשבותם ומועצותיהם היו מוסבות נגד עם ישראל להשמידו ולכלותו, או להעבירו על תורתו.
2
ג׳והאיסלאם הלא מכריזה בריש גלי ואומרת: תורת מוחמד עמדה בחרב, ולכן נצחונותיהם וכיבושיהם המדומה של לאומים ומדינות אלה לא רק שהיו נצחונות חולפים ואובדים, אלא שלא היו נצחונות כלל, והנוצחים היו מנוצחים, תרבותם ומוסריותם של העמים הנכבשים נכנסו בלבותיהם של הכובשים כארסו של עכנא, וכבש אותם בתוך ביתם.
3
ד׳ומי זה לא יוכל להבחין שכל העמים הרודים את ישראל ינקו את תרבותם, מוסריותם ומשפטם מתורת ישראל ועם ישראל, אלא שהפכו את צורתו, פרקו מעליהם את עדים וקדושתם, והשאירו כגוף חנוט נטול נשמה. וכדבריו המוצדקים של החבר: כי האומות המתות אשר חשבו להדמות לאומה החיה, לא יכלו, אלא יותר מן הדמיון הנראה הקימו בתים לאלקים, ולא נראה בהם לאלקים אות הפרשו והנזרו להראות עליהם הנבואה ולא נראתה וכו׳ (כוזרי מאמר ב פ׳ לב). אבל ישראל בעמים הסתפק בארצו אשר נועדה לו לנחלה מאת אלקי עולם, ולא שאף ולא ישאוף לעולם לרשת ארצות ומשכנות זרים, לא הונה את הגר שבארצו, ולא גזל את משפטו, אבל בכל זאת לא התקפל בארבע אמותיו, ובגדולי ארצו לא עצם את עיניו מראות נצוצות אורה שבמקומות אחרים, ולא אטם את אזנו משמוע שירת החיים בשדה העבודה, בעיר ובכפר, ברחוב ובחרושת המעשה. הוא ספג לתוכו בכל מלא נשימתו את כל החדש הנוצץ והמזהיר שבשדה אחרים, והטביע עליהם את חותם הקדש של לאומיותו, עד שקשה להכיר ביצירותיו החדשות בהטביעו עליהם את ההוד וההדר של המקוריות היהודית. וזה מעיד על כח החיים היותר עצום, על כשרון הקליטה היותר חזק של עם ישראל, שיודע מה לזרות ומה להבר, ויודע לעכל מזונותיו: לדחות את הפסולת ואת הקליפה, ולהזין את נפשו מהטוב והעדין ביותר, ויותר ממה ששאב ישראל מאחרים – בבחינת ברור נצוצות האורה והקדושה, יותר ויותר נתן משלו לכל העמים – תורה ואורה, טהרת הלב וקדושת החיים, משפט צדק ומוסר אמת, אהבה וחנינה בתורתו תורת עולם, וכדברי נביאיו וחכמיו, דור דור, שכולם ספוגים אהבה עילאית לאלקי עולם ולכל הנברא בצלמו, ולכל יצוריו הטבעיים, מוסר השכל ודברי שלום ואמת.
4
ה׳ישראל לא הסתפק בזה, אלא שהיה גם החלוץ בכל ענפי המדע וההשכלה, למרות ההגבלות וההרחקות שגזרו עליו, למרות חומות הגיטו שהקיפו עליו כדי למנוע ממנו כל קו אור, ולהחניק את נשמתו. למרות כל זאת קלט אל תוכו והכניס לאוצרו כל מה שהתחדש בעולם הרחב, בענפי המדע והתעשיה, ומחקרי הטבע – בשמים ממעל ובארץ מתחת, מזויין בידיעותיו נלחם בכל כחות גופו ונפשו להביא חפש ודרור בארצות גלותו, משלטנות העריצית של שלטון האדם באדם לרע לו, בתוך גבולי ארצות גלותו של עם ישראל בעמים, לאמר: ״והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים כטל מאת ה׳ כרביבים עלי עשב אשר לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם״ (מיכה ה, ו).
5
ו׳השפעתו של שארית יעקב בארצו הוא, ובארצות פזוריו, תהיה לא בזרוע בשר ולא בתחבולות מלחמת אדם באדם, ״לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם״, השפעתו תהיה לא ברוח סערה, גשם שוטף ומטרות עז, אבל בקול דממה דקה, בצעדים אטיים ואיתנים, כטל ה׳ שאינו פוסק ושמביא אחריו שפע ברכה, כרביבים עלי עשב שהם מצמיחים ומפריחים, מרעננים ומזהירים.
6
ז׳זהו ביחס להשפעתו על אחרים, ובנוגע לקליטתו מאחרים אומר הנביא עוד: ״והיה שארית יעקב בגויים בקרב עמים רבים כאריה בבהמות יער ככפיר בעדרי צאן אשר אם עבר ורמס וטרף ואין מציל״ (שם, ז), כאריה זה הטורף ואינו נטרף, כן ישראל, כל מה שקולט לתוכו נעשה עצם מעצמותיו להעשיר ולהאדיר צורתו הלאומית, שאינה משתנה ולא מתחלפת, אבל מוסיפה דור דור תקופה ותקופה.
7
ח׳דבר זה בארוהו רז״ל באגדתם לאמר: אמר הקב״ה לישראל: מבקשים אתם לספות [=לאכול] עם הגויים בעולם הזה? אמרו לפניו רבונו של עולם: ״אל תט לבי לדבר רע״ [תהלים קמא, ד] למה? שהן עוללות, שנאמר: ״להתעולל עלילות ברשע״ [שם], אפילו במצות הנעימות שלהם אין אנו מבקשים, שנאמר: ״ובל אלחם במנעמיהם״ [שם], ובמה אנו חפצים? במצות שלך – ״כי עמך מקור חיים באורך נראה אור״ (מדרש שוחר טוב תהילים ל״ו:י׳). אין ישראל רוצה במצות הנעימות שהן נעשות שלא לשמה, אלא במצות רוחניות וארציות אלה שהם מוארות באור אלקים, ארץ נבחרת שעיני ה׳ אלקים והשגחתו מיוחדת בה, מלכות חכמה וישרה, צדיק מושל ביראת אלקים [עפ״י שמואל ב, כג, ג], משפט צודק ואוביקטיבי בהחלט, ״כי המשפט לאלקים הוא״ [דברים א, יז], עבודה ישובית רחבה ופעילה בכל ענפיה, להנעים את החיים ולהתענג מברכת אלקים בעולמו, כדי להשתתף עם הקב״ה במעשה בראשית, לנצל כחות הטבע הגלויים והנסתרים, להכיר מתוכם ועל ידם גדולתו והשגחתו של מי שאמר והיה העולם, ולעשות טוב וחסד, צדקה ומשפט כל הימים.
8