הגיוני עוזיאל, שער לב; שירת ישראל וכנורה, רבי יהודה הלוי ה׳Hegyonei Uziel, Gate XXXII 5
א׳ישראל ותורתו
במזמור דוד [תהלים יט] בתהלת התורה, הקדים ספור השמש במזמור: ״השמים מספרים כבוד אל״, וזכר אורה הכולל וזכות עצמה, ויושר דרכה, ויופי מראיה, וסמך לזה: ״תורת ה׳ תמימה משיבת נפש״, והתלויה בו, כאילו אמר: אל תתמהו מן הספורים האלה, כי התורה יותר בהירה וגלויה ומפורסמת ומועילה ומעולה, ולולא בני ישראל לא היתה התורה.
במזמור דוד [תהלים יט] בתהלת התורה, הקדים ספור השמש במזמור: ״השמים מספרים כבוד אל״, וזכר אורה הכולל וזכות עצמה, ויושר דרכה, ויופי מראיה, וסמך לזה: ״תורת ה׳ תמימה משיבת נפש״, והתלויה בו, כאילו אמר: אל תתמהו מן הספורים האלה, כי התורה יותר בהירה וגלויה ומפורסמת ומועילה ומעולה, ולולא בני ישראל לא היתה התורה.
1
ב׳ועוד כי לא היתה מעלתם בעבור משה, אבל מעלת משה היתה בעבורם, כי האהבה לא היתה כי אם בהמון זרע אברהם יצחק ויעקב, ובחר במשה להגיע הטוב אליהם על ידו, ואנחנו אין אנו נקראים עם משה, אלא – עם ה׳, ועם אלקי אברהם (מ״ב, נ״ו).
2
ג׳מכאן דברי גנות להעמים שקוראים את עצמם בשם מחוקקים או גבור אומתם, באשר אין להם מעלה עצמית מקורית שלהם, ואין להם במה להתפאר משלהם. ומכאן מחאה לאלה מהעמים הקוראים אותנו בשם: משהיים, או: בני דת משה, ושאחריהם נגררו גם משכילינו כביכול לקרוא את עצמם בשם זה, כאילו אפשר להבדיל בין תורת משה ועם תורתו, וכאילו תורת ישראל מצטמצמת בחוג צר של בית הכנסת ועבודת ה׳ בתפלה לבד, ולא בכל החיים בכל היקפם ורחבם, בכל פנות שאנו פונים ובכל צעד שאנו צועדים. אבל האמת הברורה שהיא מבדלת בין ישראל לעמים, שכל העמים נקראים בשם ארץ מולדתם או כבושם, מחוקקם וגבורם, ישראל נקרא בשם: עם ה׳, או: עם אלקי אברהם, לפי שהם נושאי תורת ה׳ בלבבם, בפיהם ומעשיהם. הם מעידים על תורתם שהיא תורת ה׳, ותורתם מעידה עליהם שהם עם ה׳, ושניהם יחד מעידים על מציאות ה׳ והשגחתו הנפלאה בכל יצירתו הנפלאה שבמעשה בראשית, ועל מין האדם בכללו ובאישיו – לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו, ועל ישראל עם בחירו, מקבלי תורתו ושומרי מצוותיו, ומקדשי שמו ומתקדשים בקדושתו.
3