הגיוני עוזיאל, שער לב; שירת ישראל וכנורה, רבי יהודה הלוי ו׳Hegyonei Uziel, Gate XXXII 6
א׳עם ישראל ושפתו
הלשון הוא סימן מובהק לרמת דרגתה התרבותית והמוסרית, השכלית ומחשבתית, ויצירותיה הספרותיים ומדעיים, אומנותיים ומלאכותיים של האומה.
הלשון הוא סימן מובהק לרמת דרגתה התרבותית והמוסרית, השכלית ומחשבתית, ויצירותיה הספרותיים ומדעיים, אומנותיים ומלאכותיים של האומה.
1
ב׳השפה שהיא בטויה של המחשבה, היא לבושה של נשמת האומה, שממנה משתקפת בזכותה וטהרתה, חכמתה ותבונתה, והיא חוט השדרה המקשרת את כל חוליות האומה לגוף בריא וזקוף, איתן ויציב.
2
ג׳השפה היא אנית סוחר של האומה, שבדרכה ועל ידה, שולחת למרחקים גדולים ורחבים מאד את יצירותיה ומחשבותיה, בדעות ואמונות, במדות ותכונות, תורות ומשפטים של האומה, ומכניסה תרומתם אחרי צרוף וזקוק דעות והשפעות המתקבלות מהחוץ.
3
ד׳שפת הלאום היא הסמל והעדות למקוריותו ופעולתו התמידה בשדה החיים והחברה של כל עם ועם. ולכן נקראו העמים גם בשם הלשונות, והלשונות בשם העמים. מבחינה זאת נקראת שפת התורה שהיא לשונו הקדומה של עם ישראל בשם ״השפה העברית״, כי שם לשון הקודש ניתן לה בתור שם תואר על קדושתה המיוחדת (ראה הכוזרי מ״א סי׳ מ״ט ומ״ב סי׳ ס״ח).
4
ה׳מנקודת השקפה זאת, צרף ריה״ל בספרו זה פרק קצר מיוחד להשפה העברית, שאחרים זלזלו בה ועל ידה גם בעמה וגם בתורה שנכתבה ונלמדת בשפה זאת, מפני דלותה וקצורה לעומת השפה הערבית למשל, שהיא שלמה ורחבה יותר ממנה.
5
ו׳וכנגד זה – מליץ היושר ולוחם מלחמת ה׳ וישראל – עונה ואומר: מצא אותה מה שמצא נושאיה, נתדלדלה בדלותם וצרה במיעוטם, והיא בעצמה החשובה שבלשונות מקבלה וסברא. מעלתה מקבלה – שהיא הלשון שבה דבר השי״ת עם אדם וחוה, ובה דברו שניהם, כאשר יורה על זה הגזר: אדם מאדמה, ואשה מאיש, וחוה מחי וכו׳. ושהיא לשון עבר ובעבורו נקראת עברית… וכבר היה אברהם מדבר בארמית באור כשדים, והיתה לו העברית לשון מיוחדת לשון הקודש , והארמית לשון חול, וכן נשא אותה ישמעאל אל הערב, והיו אלו שלוש לשונות משותפות מתדמות – הארמית והערבית והעברית, בשמותיהם, בתהלוכותיהם ובשמושיהם.
6
ז׳מעלתה מדרך הסברא – לפי העם המשתמשים בה, מה שהיה צריך אליו מהמליצה, כל שכן עם הנבואה וכו׳.
7
ח׳הראית ספור התורה, המשכן והאפוד והחושן וזולתם כשהוצרכו אל שמות נכריים, היאך מצאו אותם עד תומם, וכן שמות העמים ומיני העופות והאבנים, וזמירות דוד, והתרעם איוב והתוכחו עם רעיו, ותוכחות ישעיה ונחמותיו וזולתם… ובשארית הזאת אשר נשארה מלשוננו הנוצרת הברואה [ימצאו] ענינים דקים ועמוקים (שם ס״ח, ע״ב).
8