חורב קפ״וHoreb 186
א׳ה: קדוש, הבדלה ותוספת.
1
ב׳זכור את יום השבת לקדשו (שמות כ׳ ח׳).
2
ג׳שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוך ה׳ אלהיך וגו׳. וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויצאך ה׳ אלהיך משם ביד חזקה ובזרע נטויה, על כן צוך ה׳ אלהיך
3
ד׳לעשות את יום השבת (דברים ה׳ יב).
4
ה׳זכור והבן היטב את מושג יום השבת וערכו עליו, וקדשהו בקדושה נאמנה, למען יאציל מהודו עליך ולמען יקדשך וירוממך על, אל התעודה הקדושה, אשר לכך נוצרת. שים לבך לדעת וזכור את חין ערכו בשתים: א) מעלתו בעד כלל האנושית בתור אות לה׳ ולתעודת־האדם. ב) מעלתו בעד ישראל, אשר נצל בגללו מתהום השפלות והאבדן, רק למען יהיה הוא נושא דגל ״השבת״, אשר כלל האנושית שכחהו ויבז אותו בלבו וירחיקהו מקהל גוים (ראה פרק א׳, ב׳); חדש תמיד את הרעיון הזה ברוחך ושמור אותו בלבך, חדשהו וזכרהו בכניסת יום השבת, למען דעת, כי לא לריק ולא לחנם הופיע לך היום הקדוש הזה, ואתה בקבלך אותו באהבה אל תסיח דעתך ממנו, למען ישפיע עליך שפע קדושה.
5
ו׳״שמרהו״ גם בעת יפרד ממך ואל תחשוב, כי כל עיקר קדושתו נתונה לך רק בעד משך זמן היותו בלבד, וכי בחייך הנהוגים, בחיי ימי המעשה, תוכל להסיר זכרונו מלבך ותשכחהו, תשכחהו, כאלו יום השבת לא היה ולא נברא למענך, רק עליך לשנן בלבך תמיד מושג ורעיון ״יום השבת״, למען יתראה פעלו והדרו עליך תמיד, בשפע קדושה בעד כל ימי חייך בשבוע הבא.
6