חורב קפ״זHoreb 187
א׳הזמרה והשמירה של רעיון יום השבת בשתים: א) ע״י רגש קדש וצקון לחש בהפלה (ראה עבודה). ב) ע״י קדוש והבדלה.
1
ב׳קדוש — אחרי אשר בתפלתך קבלת בלבך את כניסת יום השבת ורכשת לך מתנותיו ע״י ״ויכלו״ ״ורצה״ להיות קנין נפשך, עליך להוציא לפועל את רעיון יום השבת ולהוכיח את רום מעלתו ע״י ״קדוש״ בביתך, במקום, אשר עליך ביותר להשליט בו את מושג יום השבת ומובנו, למען יגמול בתוכו פרי קדש הלולים. — תגש אז אל השלחן הערוך ליום השבת, ובפיך ובשפתיך תודיע גלוי לכל בני ביתך את בוא יום השבת בכתוב הדר ״ויכלו״ עם ״אקדמת מלין״ ״יום הששי״, אשר עם המלות הקצרות האלה תביע אמר: כי תיכף ומיד, אחרי אשר נברא האדם בעת אל מציאותו (יום הששי) אז נתן לו יום השבת, לאות ״החנוך״ אל תעודתו, לאות ברית, כי שמהו ה׳ בתבל, לעשות ולפעול בתבל ה׳, כרצון ה׳ בורא העולם.
2
ג׳חכך יהגה בזה, כי השבת הוא אות לה׳ בבריאה (זכר למעשה בראשית) ובעד ישראל (זכר ליציאת מצרים), ותחבב את קנין נפשך והחלטת דעתך, להוציא לפועל בך את תעודת יום השבת בכל פנות שאתה פונה (ברוך).
3