חורב ר״מHoreb 240
א׳תכלית כל התעניות היא ״התשובה״, הכרת תעודת הגלות, בחינת החיים וחקר תכונתם, לדעת, עד כמה נמלאה התעודה הזאת ועד כמה נכונים המה בני ישראל בלב טהור ורוח נכון למלאות אחריה.— הדרך אל ״התשובה״ יסלו לפניהם סדרי הימים האלה, התקנות הערוכות בעד ימי הזכרון ע״י ״עבודת ה׳״ ״צום״ ״ואבל״.
1
ב׳א) בעבודת ה׳, עת תשתפך נפשנו בצקון לחש נחוש ונרגיש, מה הוא לנו עצם יום הצום ומה יורה בזכרונו בדורותיו ובכל דור דור לעדת בני ישראל (ראה מערכת ״העבודה״).
2
ג׳ב) הצום — הלא היא מניעת המזון וחסרונו במשך יום אחד, וזה יועיל להראות לנו שלטון חיי האדם על חיי הבהמה לעשות ״הפסק״ בהתחרות להשגת ההנאה, ולהוכיח, כי הרצון החזק והאמיץ הן הוא ישאר המנצח במפעלות בני אדם, ועל ידי זה ישים כל אחד לבו להתבונן, אולי אפשר הוא הדבר, כמו שאפשר ביום הצום, לשים מעצור לתאותנו ולמנוע עצמנו, אם ממלואי כל הנאות הגוף או ההנאות היותר נחוצות לאדם, כי נוכל לפעול בנפשנו למנוע עצמנו ״ממותרות ההנאה והתאוה״ תמיד, וכי שבכל הימים נרחיק עצמנו, אם לא מכל ההנאות, אבל למצער להמיר מאתנו ולהתרחק מאלה ההנאות הבלתי טהורות והאסורות לנו.— הצום יועיל לנו לסתום את המקור משחת האחד, מקור החטאת, ״אהבת הנאה״ (גענוססזוכט).
3
ד׳ג) אבל — אם מצד אחד יועילו ימי הצום הנזכרים לקשר עצמנו אל מנת גורל ישראל, הנה מצד השני יועילו לנו ״האבל״ לגרש מלבנו את ״אהבת עצמו״ (זעלבסטזוכט) ותוצאותיה הרעות, בעוד על ידי ״האבל״ נחוש ונצייר את מפלת בנין ישראל ואת חרבן ארצו ונכיר לדעת את ״אי־ממשות ואי־בטחון״ הקיום הנוסד על עצמותנו לבד, לבלי נסמוך ולבלי נשען עליה הרבה, אם כי שמן חלקנו למאד. ״האבל״ יפעל עלינו לסתום את המקור משחת השני, מקור החטאת של ״אהבת עצמנו״ (זעלבסטזוכט).
4