חורב שכ״וHoreb 326
א׳צדקתך זאת, הצדקה הנגלית לך בתור ״דבר ה׳״ — הלא היא ״תורת ה׳״; על ידה ישיגו ה״צדק״ ודרישותיו האצורים במשכיות לבבך את ״ערובתם״ ואת תכן ערכם עליהם — ״ערובה״: כי אז תבחין ותרגיש, כי ״הצדק״ ישתרר ויתקיים בפנימיות עצמותך באמת בתור ״קול ה׳ ודבר קדשו״ ומטעם ״התורה״ לא תוכל עוד להאטים אזנך משמוע בקולו, גם לא תבזה אותו ולא תדרוש בו עוד פנים שלא כהוגן ושלא כהלכה — ״תכן ערכו עליו״: כי על ידי ״התורה״, תוכל להוציא לפועל בלי כל ״משגה״ כל ״דבר צדק״, ביחס אל כל יצור נברא וביחס אל עצמך, יען כי ה׳ בעצמו שהוא ״אדון הצדק״ הוא הורה והראה לך בכבודו ובעצמו בתורתו: מה הוא ״הצדק״, מה היא ״זכות״ היצורים בנוגע אליך ״והזכות״ בנוגע אל עצמך — ואם גם לא תוכל להגיע. אל חקר שדי, ולהבין לאשורו ״אמרות אלוה״ במשפטי ״צדק״ אלה, הלא הוא : לחדור ולדעת ביסוד מוסד, עד היכן ועד כמה יתאים האומר ההוא ביחס אל עצמות היצור וגם ביחס עצמותך, אבל הידיעה האחת דיה ומספקת לך, הידיעה שע״י ״התורה״ נהיתה לך לידיעה גמורה וחלוטה, כי גם בך ערך ה׳ את משפטי צדקו, כי במשכיות לבבך נמצא בך ״רגש־יה כללי״, הדורש ממך דרישה של חובה, להיות ולפעול בעד כל יצור נברא, כפי ״הזכות״ שלו, אשר ערך וסדר ה׳, ואשר חלק לו ה׳, לדרוש אותה מאתנו, וכי זה הוא גם משפט צדק של ה׳, אשר גלה לך בפרט וביתר באור ״בתורתו״ — אולם כל עוד תרבה להוציא לפועל ולקיים את ״אמרי צדק״ אלה, וכל עוד תוסיף להתבונן היטב על הנמצאים, אשר מסביב לך, גם לבחון את עצמך, כן תוסיף אמץ, להגדיל ולהרחיב גם את חוג הכרתך בבינה יתירה בעצמות הדברים, וכמו למשל, כל עוד תרבה, להכיר ולהתבונן על ״חכמת ה׳״ ״בבריאה״, תוסיף דעת ותעמיק חקר בה, אף כי עצמות הבריאה והמציאות בלתי תלויה על תוצאות חקירתך, כמו כן בפעולת ״צדקתך״, כל עוד תוסיף לפעול תושיה, כן תגדל אצלך הדעת ״בצדקת ה׳״, עד כי בהלך רעיוניך תוכל, לצעוד הלאה בעקבותיה ולקנות שלמות במרה מרובה, אף כי אמתת המציאות ושלטון החובה של דבר ה׳ בלתי תלואים בתנאי — ידיעתך והכרתך.
1