חורב שכ״זHoreb 327
א׳אמנם כן ״הצדק׳׳ הוא סכום מפעלות חייך, והנהו המושג האחד, אשר את פתרונו הנאמן תתן לך ״התורה״ — ״משפטים״: צדקת מעשיך ודבורך בנוגע אל האנשים, שהמה רעיך כמוך — ״חוקים״: ״הצדק״ בנוגע אל היצורים הנכנעים תחתך: ארץ, צומח וחי, גם ביחס אל גופך, אל נפשך ורוחך וכחותיהם — ״מצות״: צדקתך ביחס אל ה׳, שהוא ברא אותך, לא לבד לכבד את עולמו, גם לבלי להפריע ולהציק ולשלול את זכות היצורים מסביב לך, כי גם לאהבה אותם בראך ה׳, וידרוש ממך להיות ״ברכה״ בתבל. — ״עדות״ ביחס אל ה׳, אל עצמך, ואל מין האנושי. — ״תורות״ : צדקת רעיוניך בנוגע אל המציאות, אל רגשותיך ותעודתך לקנות לך ״אמת ותום״. — ״עבודה״: חנוך עצמותך אל ״הצדקה״ הזאת — אם תוציא לפועל את כללי ״הצדק״ האלה, אז תהיה באמת ״צלם אלהים״ ואם כי רק צלם רפה וחלש נגדו, בכל זאת הלא הנך ״דמות וצלם״ ״אל צדיק״ — יען כי אתה לבדך, בין כל יצורי תבל, הנך יצור כזה, אשר ״בבחירה חפשית״ תוכל לעשות ולפעול כרצון ה׳, להיות רצונו, רצונך ובמעלת ״צלם אלקים״, לפעול בחוג הקטן שלך כפי ערך כחך, — כח אנשים, בעוד תשכיל ותשקול בפלס ״שכלך ותבונתך״ את פעולתך אתך במעשה ובדבור ולהיות כמהו: ״מחזיק ומברך״ — ואם אמנם רק כפי כח האנשים וכפי כשרונם, רפיונם וחסרונם, ואשר מפני זה ״הצדק״ שלך איננו ״צדק״ לפי עצם הוראת המלה הזאת ובמדרגת ״הצדק״ הכללי של ״אל צדיק״ אשר אליו יכשיר ויתפתח הכל; רק ״הצדק״ שלך ראוי להיות נקרא בשם ״צדקה״ שהיא מדרגה קלה ״מהצדק״, ״הצדקה״, שהיא ערוכה ומסודרה בתנאיה, להיות נוחה ומסוגלה בעד מפעל האדם בחוג המעשה שלו. — אשרי האיש, אשר לא סר מעולם מדרך ה״צדקה״, אשרי הגבר, אשר כל חייו המה רק פעולות הצדקה, פעולות צדיק לחיים!! — אמנם מה רם ונעלה הוא האושר, אשר תביא הדעת הברורה בחשבון נפשך בחיים, כי יכול תוכל, להביט כמו בעצם השמים לטהר על חייך החולפים, עד כי בכל רגע ורגע מזמן ״העבר״ שלך, אתה תחזה כי כל פועל, פעלת לך ״במעשה הצדקה״ ותכיר בהם, כי כל חלק וחלק מזמנך הנהו פרי צדקתך. מה נעימה ויקרה היא לך הידיעה הנאמנה, כי בכל רחבי הבריאה אין גם אחד מיצורי שדי, אשר יביא עליך איזה תלונה לפגי כס־יה, או יזיל דמע עינו ויתאונן עליך באזני השופט כל הארץ, כי הפרעת את אושר חייו, שדדת את רבצו, או מנעת ממנו את הטוב, בהיות לאל ידך לתת לו מטעם חובת ה״צדקה״ ולא אצלת לו ״ברכה״. הידיעה הנעלה הזאת היא משיבת נפש והיא הנותנת שמחה שלמה, שאין למעלה הימנה — אמנם כבד הוא הדבר, להתרומם ולהתנשא אל רום המעלה הזאת; אבל בכל זאת לא נפלאת היא ולא רחוקה ממך, — הן עליך לצאת תמיד המערכה, ללחום מלחמה כבדה עם ״אהבת עצמך וחמדת בשרים״, עם ״הגאוה והתאוה״ ושאר המדות המשחתות, לאזור חיל ולנצח אותן גם להכניען עד רדתן, למען תוכל לחזות בנועם ה, בי זך וישר פעלך, ואין כך כל נפתל ועקש — אבל, כמו עובר ארחות ימים, עת יקום רוח סערה וסופה וירוממו גלים, יכונן מבטו רק אל ״כוכב הצפון״, בסמכו עליו, כי הוא יאיר לו נתיב ויורה לו דרך בלב ים זועף, לחתור בספינתו ולבוא למחוז חפצו, כן גם האיש הצדיק, גם הוא יכונן מבטו, מבלי הרף, בכל מעשיו ומפעליו רק אל רצון ה׳ לבדו — ובהיות עיניו ולבו תמיד נשואים רק אל רצון קונו — לכן גם בקרב גלי ים זועף, בקרב סופה וסערה, עת יפרצו בלבו, תאוות ותשוקות החיים, גם דמיון הזמן הכוזב, יאחז לבטח דרכו במסלה, אשר התוה לו ״רצון ה׳״, אף ינהל את רעיוניו ורגשותיו, דבורו ומעשהו, להיות דרכו נכונה לפניו, לבוא צלחה אל תכלית תעודתו וחלקו בחיים.
1