חורב שכ״טHoreb 329
א׳לכן כל אדם, בהיותו איש באנשים, נולד הנהו לחיים של ״צדקה״ — אמנם אם ע״י אהבת עצמו ואהבת ״ההנאה״ יטה האדם קו תהו על קו הצדק הפנימי, אשר בקרבו, עד כי יאטום אזנו משמוע בקול ה׳, המעוררו והמזכירו לפעולת ה״צדק״, אם האדם ישכח לכבד באדם את ״האדם״, ולא יחשוב את כל יצור שדי, כי הנהו יצור ה׳, ולא ישים לבו ולא יחפוץ, לדעת בכל סדר ומשטר, כי הנהו אמנם ״סדר ומשטר ה׳״. — אף אתה ישראל, אתה, אשר ה׳ אלקיך ברא אותך, להיות בקרב העמים הקדמונים נושא דגל ״צדקת — האדם״, גם להוציא לפועל את מעשה ״הצדק״, להיות להם למשל, ולהראות בעליל, כי אמנם שומר אתה את דרך ה׳, לעשות ״משפט וצדקה״, גוי שומר אמונים, יען מי כמוך, איש ישראל, קרוא הנך באומר סלה למלאות את תכנית ״הצדק״? — אתה איש ישראל, אם לא תמלא אחרי כל אלה, לשמור ולעשות אותם באמת ואמונה, אם אתה תבזה אותם בלבך, אז תשליך אחרי גוך את כבוד האדם ואת כבוד ישראל גם יחד, הנך אז ״רשע״ בפני המקום ובפני הבריות, בעשותך עולה לאיזה יצור מסביב לך, או אם תהיה ״רשע״ בפני עצמך, להמית בקרבך את ״רוחך״, אז אוי ואבוי לך גם אחריתך נכרתה — אולם אתה נער בן ישראל, את נערה בת ישראל! דע את תעודתך עלי אדמות ומעלות רוחך בשלימות הדרושה, לעשות ״משפט וצדקה״ בתבל, וכפי אשר יראה ויורה לך השם, שהוא נקרא עליך, ובחייך הצודקים הראה והוכיח גלוי לכל: מה הוא זה ״איש ישראל״, שים לבך להתבונן, כי גם שפת קדשך נבראה ומכוננה היא ״בצדק״ בעצם שלימותו, עד כי לא תכיר לטוב, להשתמש במלה: ״האבען״ במובנה, אשר בשפה אחרת, ותחתה תשא על שפתה רק את המבטא: ״היות ל...״ — הלא הוא : ״להיות למי״ (זיין יעמאנדען), ואשר גם במבטא הזה בלבד, תזכיר אותך ותרמוז לך, כי לא זה הוא קנין האדם הנאמן את אשר יש ונמצא אתו בממשלתו הגופנית, רק זה הדבר נחשב הנהו באמת בתור קנינו, את אשר ״יהיה לו״, הלא הוא, את אשר יתהוה, את הראוי ויאות להיות לו. ״וצדקה תהיה לנו, כי נשמור לעשות ולפעול את כל חובות הצדקה הזאת בכל מקום בפני ה׳ אלקינו, וכפי אשר יחובבנו בתורתו, לעשות ולקים את פעלות הצדקה לחיים״!!.
1