חורב תנ״דHoreb 454
א׳הבה ננסה לכונן את מבטנו על חוקי המאכלות האסורות ולהתבונן עליהם כפי חות דעת, אשר נקנה לנו מן התורה בעצמה, לסדר ברעיוננו באופן כזה, אשר נוכל לשער ולהסביר לנו איזה הבנה1הקורא העברי יזכור את אשר העירותי במאמרי ״למען דעת״ הנלוה עם הספר ״חורב״ חלק ראשון מערכות ״העדות והתורות״, כי מחשבות הרב הגאון המחבר זצ״ל בהליכות רעיוניו מפורש ושום שכל בתורה ומצוה, להסביר כל ענין בטוב טעם ודעת, לא מחשבות מבקשי טעמי המצות בתורה, וההבדל ביניהם הוא, לפי דעתי, כי אלה המתחרים לבקש ולגלות טעמי המצות, במח״כ, שוגים בזה, בהיות אדיר חפצם ״לקרב את התורה אל תשכל״ והרה״ג המחבר, בהביעו את רעיוניו הנשגבים גם הגיהו עליהם באור תורה ונר מצוה, כונתו רק — קרב את השכל אל התורה״, למען יקנה לו איזה ציור המקובל אל הדעת וינעם לו קרבתו אליה — אבל בידיעה קדומה, אשר באופן אם השכל לא יזכה להבין דבר לאשורו וטעמו ונמוקו לא יעלה יפה, אזי אין בכך כלום, בהיות התורה תורת ה׳ תמימה ולא תורת ״השכל״, והדברים ארוכים. המעתיק.; והנה מושג ״הגוף הטהור״ יהיה אור למהלך רעיוננו, כי בהיות ״רוח האדם״ ״התגלות ה׳ על פני תבל ארצה׳ הלא אם כן כל עצמות התעודה של ״הגוף״ היא: להעביר ולהכניס את ההתגלות של תבל הארצי אל האדם ואת ההתגלות של האדם אל תבל הארץ, — הן אמנם רק הגוף יביא אל הרוח את הידיעה וההכרה על דבר התבל אשר מסביב לו, רק ע״י רגש אשר ירגיש בגוף של עצמו יפעל על רוח האדם, לחוש ולהרגיש בעצמותו ולהשתתף יחד גם ברגש כל יציר נברא, ורק ע״י הגוף רוח האדם הלא יפעל את פעולתו על התבל מסביב לו, אף, את פעולת התבל יקבל ויכניס הרוח אל תוכן, או יחתום עליה את חותם תכניתו׳ לבן מפני זה תעודת הגוף הלא היא: ״להיות שליח של התבל אל האדם ושליה האדם אל התבל״, ואם כן השלימות היותר גדולה בעד הגוף בתכונתו הזאת, הלא היא, אם ישאר הגוף בעצמותו במזג ותכונה בלתי עומד ברשות עצמו, עד כי מצד עצמו יהיה בלתי מחליט (אינדיפערענץ), ורק אם ישאר הגוף בתכונה ומזג כזה, רק אז מוכשר הנהו להתפעלות ע״י כוח הפעולה הבא לו מצד אחר, הנהו נוח, לקבל כל רושם קל הבא מן התבל מחוצה לו, אף יוכל להיות סר למשמעת לכל דרישה ופקודה קלה הבאות אליו מן הרוח פנימה, והנה בעבודת הרוח ובגלל העבודה הזאת, באופן, אם ישאר הגוף בתכונת ההכנעה בלי כל שלטון עצמותי והעמדה ברשות עצמו, אזי יוסיף אומץ וחיל וזריזות להיות ״עבד נאמן״ ״להרוח״, להיות שלוחו כמותו וכלי יוצר למענו בעד פעולתו, למלאות את תפקידו באמונה. אולם כל דבר, אשר יתן להגוף כוח וחיל עז ותעצומות מצד עצמו, עד כי יהיה כביר כוח, לעולל עלילות עצמותיות בשביל עצמו, כאשר נראה בגוף הבע״ח, שהגוף שלהם עומד ברשות עצמו ופועל פעולות גופניות עצמותיות — אם כן כל דבר, אשר יסבב להגוף, כי יהיה עלול עד למותר לפעולות עצמותיות כאלה, שמקורן רק בעצמותו בעצמות הבהמית שלו, גם איזה דבר, אשר יפעל עליו להחליש ולהרפות את הגוף בנוגע אל הרגש וההתפעלות ביחס הנמצאים זולתו, עד כי יסגור בעדו את חוג מציאותו, לדעת רק את רגש עצמו בלבד, כל אלה ישביתו את הגוף מטהרו, יעכירוהו ויעשוהו לבהמה, עד כי יהיה בלתי מוכשר עוד לתעודת מלאכותו, בלתי הגון, להיות ציר נאמן לשולחו, שליח מיוחד ועושה שליחותו בעבור האדם ובעבור התבל.
1
ב׳והנה מי המה היצורים, שיכולים להיות יותר מסוגלים לקבלת המזון בעד הגוף לכלכלהו ולהחזיק בקרבו את תעודת מלאכותו בעצם טהרה? רק אלה, נרהיב עוז להגיד, רק אלה היצורים, אשר בסגולת חומרם ימעיטו ביותר, להביא בגוף ולכונן בקרבו את ההכנה לתעצומות והתחרות נפרזה, לרכוש אותה לו יותר על המדה, גם אלה אשר אין לחוש, פן יביאו לגוף חלישות ורפיון, עד כי יהי סר כוחו, להיות נוח להתפעל בהתפעלות הדרושה לו. — אולם מי המה היצורים הנראים לנו, כי המה נפעלים ולא פועלים ולפי הנסיון חופשים המה בשלימות מהתחרות ונטיות עצמותיות בלקיחה בעד עצמם, ואשר אמנם בקחת הגוף אותם אליו יביאו למזונו חומר טהור ובלתי מסבב לתעצומות עצמותיות, לקחת ולרכוש יותר על המדה, בלי כל ספק המה ״הצמחים״. הן רואים אנחנו את כל מערכת ״הצמחים״ בלי כל יוצא מן הכלל, כי רק המה מסוגלים להחזקת תעודה כזאת, והמה ביחוד ניתנים מראש מקדם בעד האדם, להיות מזונו — ובקרב חוג מערכת ״הבעלי חיים״ — את זאת נוכל לשער — כי רק אלה יתנו להגוף את תעודתו הטהורה, אלה הבע״ח העומדים ביחס הקרבה ביותר אל הצמחים ותכונתם היא מעוט או אפיסת ההתחרות והתעצומות מצד עצמם, ואם נצעוד הלאה, להתבונן בחוג הבע״ח היונקים, רואים אנחנו, כי רק אלה ניתנים לנו לאכלה, אלה אשר יכלכלו ויחזיקו בקרבם ביותר את תבונת הצמחים: ״שור, כשב ועז״, — שבהם הצהלה החיונית (לעבענדיגקייט) מצערה מאד, תאוותיהן מעטות והנטיות ממוצעות, ובכלל נמצאו אתן פעולות כוחות בע״ח מצד עצמותן רק במדרגה קלה שבקלות ושייכים המה כמעט תמיד רק למזונם ״להעלות גרה, ללעוס ולעכל את מאכלם״. פעולה כזאת, אשר תשא בשלימותה בד בבד עם תכונת ״הצמחים״, ומחיות יער מותרות לנו לאכלה רק אלה החיות השוקטות ומוגי לב ביותר, אבל בע״ח כזה, אשר יש לו גם בכמות מעטה ״צהלה חיונית״, פעולת הכוח ותעצומות עצמותיות כמו הארנבת, השפן והגמל טמאים הם לנו לאכלה — הבה נתבונן על הסימנים של הבע״ח הטהורים והכשרים, והנה בהם ביחוד נראה את תכונת ״הצמחים״ בברור יותר ״מעלה גרה״! בעלי חיים מעלי גרה וביחוד אלה שהמה גם ״מפריסי פרסה״ יש להם ארבע קבות (מאנען), ואחרי אשר יאכלו את המספוא ועבר דרך שתי הקבות יגורש המספוא משם, לעלות עוד הפעם אל הוושט למעלה, ללעוס בפעם שנית ועוברות הנה תמיד עוד בשתי קבות, עד כי הבע״ח האלה יחיו ויבלו את החלק היותר גדול מזמנם בלקיחת המזון ובהכנסתם אל גופם, הלא הוא בעסק פעולה הצמחים, אשר להבע״ח, בעוד אשר ההפך מזה נראה בבע״ח אוכלי הבשר בלבד, אשר להם מעים קצרים, והמזון, אשר יתמהמה אך מעט במכונת הצומח שלהם יהפך חיש מהר בקרבם ״לדם״ שהוא נושא החיים של הבעל חי — הפרסה המפרסת, כנראה, היא נבראת ביחוד, כי הבע״ח יעמוד על עמדו ולא תשרת לו לכלי יוצר ולכלי נשק — ומפני התכונה של הצומח, אשר תשתרר ביותר אצל הבע״ח הטהורים, שהמה חדלי צהלה ותעצומות עצמותיות, לכן מוכשרים המה להתרגל ביותר עם האדם, עד כי יכנעו תחת ממשלת רוחו, בעוד אשר הבע״ח האחרים, מפני העוז ותעצומות עצמותיות אשר להם יתרחקו ביותר משלטון האדם, גם אצל העופות נפגוש את התכונה הזאת: כל הצפרים הטורפים, גם העופות הצוהלים ומלאי כוח החיים, הן צפרים מזמרים הן גם אלה המחוננים בכשרון ותחבולה מיוחדת, לבנות להם את קניהם המה יתרחקו מן האדם — אבל התרנגולות, האווזות, בר אווזות, יונים, כפי השקפתנו למעלה, דומים המה בתכונתם אל שור כשב ועז, וסימניהם ג״כ מורים ע״ז: העופות שהמה, כצפרים הטורפים משתמשים ברגליהם לכלי תשמיש, להמית בהן ולדרוס ולקרוע כל דבר שיקחו למזונם, נחשבים לטמאים ולא כמו העופות הכשרים, שהמה ג״כ דומים בתכונתם, לתכונת הצומח, בעוד יקבלו את הנמצא לאכלם ישר בכל המזון שלהם. סימני הטהרה שלהם, הלא המה שלוש קבות זפק (קראפף), קורקבן (מאגען), והקבה בפנים הנקלפה בנקל ביד. — אצל הדגים, לא אוכל לכוון ולהסביר איזה רעיון כהוגן על אודותיהם — אבל הבע״ח אחרים כמו שרצים, יתושים (איגזעקטען), תולעים, המה בסוגם וחוגם נחשבים הם לבע״ח בעלי תעצומות (ענטשיעדענהייט), וביחוד היתושים הצוהלים, רבות העוז והעצמה בנטיות תחבולותיהם ומפ״ז מהם אין אף אחד כשר, מלבד חגבים מיוחדים, אשר גם להגיד איזה רעיון בדבר הכשרם נעלם ממני. גם אלה, ששייכים עוד אל יסוד מולדתם בנוזלים כלואים ובפירות הנתלשים מן הארץ, והנה בדבר החלק האחד מהדגים הטמאים והתולעים ושאר הבע״ח שלא נדע תכונתם אולי שייכים המה אל המפלגה השניה, בעוד נמצאים מה ביחס בזה, אשר אם יוקח מהם למזון הגוף המה מרפים ומחלישים אותו, לבלי יוכל למלאות את תעודתו בשלמות.
2
ג׳כמו כן אם נתבונן על חוק התורה בנוגע אל חלקי הבע״ח, אז יתראו לנו שני דברים, שהמה אמנם שני הפכים ״דם וחלב״ — דם שהוא הנפש, הלא הוא הנושא בקרבו את עצמות הגוף ולו העוז והחיות, לכלכל את הגוף ולהביאו לידי תנועה, וההפך ממנו הוא ״החלב״ שהוא מונח כבלי תנועה ורגש, גם זר ומוזר הוא למכונת הגוף, אף יתהוה ויתרבה ביחוד ע״י רפיון ועצלות, שני אלה אסורים באכילה, והדם הוא אסור רק בבע״ח יונקים ובעופות, גם אצל הבע״ח שיש בהם תעצומות החיים וצהלה ביותר, כמו אצל חיה ועוף נדרש גם כסוי הדם, והחלב אסור רק אצל הבע״ח, שטבעם בלתי נוטה לצהלה ותעצומות, הלא המה אצל ״הבהמות״. בין החלב והדם נמצא בשר השרירים (מוסקעלן) עם החלב הנסגר בתוכם ועוד, שהוא אמנם מסוגל לתכלית המזון, נבלה וטרפה כפי הנראה, אולי קרובות הנה אל תכונת החלב בפעולתו כמו אבר מן החי שהוא קרוב אל תכונת הדם, ואולי לפי זה נוכל לחלק את מיני המזון בשלוש מפלגות, הלא הנה:
3
ד׳א. החומרים מאלה היצורים שהמה בלי עז ותעצומות מצד עצמם ומסוגלים ביחוד אל תכלית המזון המה:
4
ה׳״מערכת הצמחים״; ״מעלי גרה ומפריסי פרסה״; ״עופות טהורים״; ״דגים טהורים״; ״חגבים טהורים״.
5
ו׳ב. החומרים מבעלי חיים בעלי עוז ותעצומות במדה נפרזה, ולכן בלתי מסוגלים לתכלית המזון:
6
ז׳״אלה שאינם מעלי גרה ומפריסי פרסה״; ״עופות טמאים״; ״החלק מדגים טמאים״; ״שקצים, רמשים גם איזה תולעים״; ״דם״; ״אבר מן החי מבע״ח היונקים והעוף״.
7
ח׳ג. חומרים מרפים ומחלישים את הגוף, ולכן בלתי מסוגלים לתכלית המזון:
8
ט׳״החלק מהדגים הטמאים״; ״החלק מהתולעים״; ״חלב בהמה״; ״נבלה״; ״טרפה״.
9
י׳אולי אפשר עוד להוכיח, כי מערכת מיני המזון מהמפלגה הראשונה ביחס גוף האדם, מוכשרים המה בעד האדם, לתת לו ביתר טוהר את כוחות המוח והמיתרים (נערפען)? יען כי המיתרים המה חלקי הגוף, שעליהם להיות פועלים ומועילים ביותר אל תעודת השליחות של הגוף, לכונן את תכונתו ותעודתו, להיות ״שליח״ בלתי עומד ברשות עצמו — המיתרים המה המנהלים, הדרכים והמסלולים, אשר בהם ועל ידם תגיע התבל החיצונה, להיות גלויה וידועה אל ״הרוח״. — המיתרים הנם ערוכים ומסודרים כמו מיתרי הכנור (זאיטען), אשר יתפעלו ויתרגשו מכל צער ושמחה של היצור אחי — האדם בבריאה. גם המיתרים, הלא המה המקבלים את הפקודה הנמרצה היוצאת מכל רעיון ורצון, אשר בדוח אנוש יסודם והמה יעוררו ויקצבו את פעולת השרירים (מוסקעלן) והאברים, לפעול ולעשות כפי מצות הרוח המושל על הגוף.
10
י״אאכן עם כל אלה עלי להודות, כי אודות הענין הרם והנעלה הזה תם אני ולא אדע, והרעיונות האלה יוכל היות, כי המה רעיוני רוח או חלומות הנני חולם בהקיץ, בהביעי השערות כאלה — הן אמנם גבוה ונשא מחלומות והשערות כמו אלה, גם מאד נעלה מכל ידיעה ודעה, אף הדגולה שבדגולות, עומד הנהו ברום מעלתו חוק תורת חיינו, שהוא בלתי עובר וחולף כרעיון האדם, גם נצב וקיט לעד, כמו החוק נתן ה׳, שעל פיהו הכוכבים יסבו במסלותם, כחוק שעל פיהו גם אבק החול יתפתח במציאותו, הן ה׳ הוא זה, אשר חוק נתן לכל אלה גם יחד למלאות אותו בהכרח, וה׳ הן הוא התוה גם בעד האדם עלי אדמות ובעד חייו אח החוק הנעלה, אבל עלינו לקבל ולקיים אותו ״בבחירה ובחופש״ — וכמו יעמדו החוקים ההם בבריאה ולא יחלפו לעולם, ואם גם דעת האדם והשקפתו על אודותיהם חולפת היא ומשתנה בהשגתם ומובנם, כמו כן בנוגע אל באור הרעיונות האצורים בחוקים של תורת החיים, החוק הוא חוק ולא יעבור והבאור והרעיון הוא רק, לתת איזה הבנה והסבר, המתקבל על הלב, להוסיף אומץ ולקבל באהבה את החוק, אבל בתור מעשה בפועל ולא בתור חקר דבר לאשורו ולא בתור החלטה קבועה בעצמות החוקים ויסודותיה, לקיים אותם רק מטעם הבאור והחקר ההוא, יען כי באלה, כמו בחוקי שמים וארץ, נותן החוקים ומיסדם ומסדרם הלא הוא — ״ה״!
11