חורב תע״אHoreb 471
א׳את אשר הוצאת מפיך ובטאת בשפתיך, אם נדר אם שבועה, עליך לחשוב אותו, כי זה הוא חוק ולא יעבור, לכן בהפירך את דבורך בנדר הוא ״חלול עצמו״ ואי קיום השבועה היא גם ״חלול שם ה׳״, לכן שמר לך מדבר דבר כזה, אשר יחובב אותך בעד ״העתיד״ שלך, שהוא אמנם איננו בידך ובשלטונך, ומפני זה, אל תהי אץ בנדרים ונבהל בהבטחות וביחוד ועל כלם הזהר ״בשבועה״. אל תוציא מפיך לעולם את כל אלה בהיותך נמצא במצב התפעלות והתרגשות. אל תבטא בשפתיך לעולם איזה דבר מבלי ישוב הדעת, מבלי מתינות והתבוננות נאמנה. דע, כי אמנם לנדור נדר בקלות דעת הוא חטא ועון, ורק באופנים מיוחדים טובים המה, לכן חדל לך מנדרים ושבועות, אבל את אשר בטאת, נדרת או נשבעת הבה! זכור ושמור, לקיים ולעשות ולמלאות את כל אלה.
1
ב׳״כי תחדל לנדור״, יאמר דבר ה׳, ״לא יהיה בך חטא״! מי אשר ידור נדר, יאמרו חכמינו ז״ל יבנה ״במה״ (אשר בדה מלבו) לעצמו והמקיים את הנדר נחשב כאלו הקריב קרבן עליה. ומה נאמנים ומחוכמים דבריהם אלה, הביטה וראה! הן אתה עם כל קניניך, אשר נתנם ה׳ לך, להשתמש בהם, וגם ״הזמן״ אשר במו חנן אותך, הנכם כולכם כאחד שייכים רק לה׳ לבדו: הכל כאשר לכל — רכוש, קנין וזמן המה רק אמצעים לעבודתו, למלואי רצונו אשר הביע אמר בתורתו, לכן אין לך הזכות והכח ברצון ובכונה להרחיק ולשלול ממך איזה דבר הנתן לתשמישך, הלא הוא לעבודת אלהים שלך, ולהרחיקו מחוג שמושך והנאתך, גם אין ״רגע״ אחד מהזמן, שתוכל להשתמש בו לשום מטרה אחרת רק למטרת ״עבודת אלהים״. ה׳ נתן לך שלטון חפשי על האמצעים שלך, למען תקדש אותם לרצונו בבחירה חפשית, גם קדש את הזכות שלך יחד עם הדברים, שעליך להשתמש בהם. — הן החובה עליך רק למטרה ותכלית טובה, לכונן את פעולתך וקניניך, גם מבלי לנקוב את מעשך ופעולתך בדבורך ונדרך בזה, לכן אם תשלול ממך ברצון איזה אמצעי למלואי איזה תכלית אלקית הוא חטא ועון — תכלית כזאת, שהיא אמנם בלתי מקודשת מהתורה בעצמה, אם רק ע״י דבורך תאבה לשים אותה עליך חובה, בתור תעודה על הדבר ההוא ע״פ דבורך, מובן מאליו, כי לחטא נחשב — והנה בנוגע לאיזה פעולה ומעשה של רשות, לקדש אותם ע״י דבורך, להיות חלים בתור חובה המוטלת עליך, היא מצד אחד, דבר אשר לא צוה אותו ה׳ ולא רוחו, ומפני זה גם כלא נהשב והוא כבוד ה׳ מדומה, שמקורו אמנם רק בגאון וגובה של אהבת עצמו — וחטא הוא כאלו בנה במה, ומצד השני, הלא הוא נחשב לפזור הזמן והכח לריק ובגלל דברים של מה בכך, בעוד יכולת תחת זאת, להשתמש עמהם למלואי תעודות החיים, שהנה נכבדות ויקרות באמת — ובאחרונה, הלא עליך להתבונן, כי הן חכמת החיים היא זאת, חכמה אשר תנהל ותביא גם אל צדקת החיים וקדושתם, אם תתאמץ בכל רגע ורגע מהחיים בזמן ההוה, להשגיח ולהתבונן על הרגע ההוא היטב, גם להשיגו ולהבינו לאשורו ובתורת ה׳, לדעת ולהכיר את החובה והתעודה, השומה על רגע כזה, לעשות ולקיים בו, אמנם זאת היא חכמת החיים, אבל לחכמת החיים כזאת, הלא נדרש הוא לקבץ ולאחד את כל כחות הרוח והדעת, למען הגיע עדיה, ואשרי האיש שיוכל לאמר, כי באמת הכיר והשיג אל נכון כל ״רגע״ של זמן ״ההוה״ מרגעי חייו וימלא אותו בפעולות לחיים. האיש ההוא אמנם יגמול גם ישוה פרי לחיים — ואם כן, הבה נתבונן, אחרי אשר, להשיג ולהבין רק את החלק היותר קטן מהחיים, למען תת לו תעודה נאמנה דרושה לזה חכמת מאד נעלה, ואתה, האם יכול תוכל להרהיב עז בנפשך להתאמר, כי תעצור כח, גם להביא חשבון ולהתבונן היטב גם על אדות ״הרגע״ הבא עליך ״בעתיד״, לחזות אותו ולהשיגו מראש, עד כי תוכל ליעד את פעולתך בעדו בבטחה נאמנה, אף להיות לך לחובה קדושה? ואיך? — איך יהיה, אם ״העתיד״ יופיע אליך באופן אחר ומשונה מאשר חשבת בתחלה, בעת יבוא להיות בתור זמן ״הוה״?, ואם אז תראה ונוכחת, כי התעודה אשר יעדת למענו, לא תתאים בשום אופן עם הרגע ההוא, אשר יהיה אחרי כן? אתה עם העולם מסביב לך באתם לידי שנוי ותמורה — ואתה הנך קשור אל חובה כזאת, אשר החלטת בזמן ״העבר״, שכבר חדל להיות שלך, והחובה הזאת כעת זרה ומוזרה לך עתה — הן רק ה׳ לבדו, אשר לו לבדו נגלו תעלומות ״העתיד״ רק הוא יכול, לתת דבר חוק ומשפט בעד כל ״העתים ובעד כל הזמנים״, אבל תעודתך ופעולתך הלא הנה מצומצמות ומוגבלות רק בעד כל רגע מזמן ההוה שלך, להשיג ולהבין אותו היטב ע״פ החוק ההוא של התורה והמצוה, גם להניח עליו את חותם תכניתה — לכן שמר — לך וחדל — לך מהבטחות, מנדרים ומשבועות, כי אמנם ״טוב אשר לא תדור משתדור״ יאמר החכם מכל אדם, אולם ״את אשר תדור שלם״!! —
2
ג׳רק בשלשה אופנים יתאימו הנדרים עם דעת התורה, שהיא נוחה מהם, אף היא תמליץ טוב בעד החלק מהם:
3
ד׳א) בעת צרה.
4
ה׳ב) במלחמת היצר ולהתקומם נגד החטא.
5
ו׳ג) בגלל הזרוז וההתאמצות למלואי החובה והמצוה.
6
ז׳א) בעת צרה — כמו יעקב אבינו, בעוד ידענו, כי הצרה שלא תבוא על האדם, היא באה להזכיר אותו להיות נסוג אחור מפזור נפשו ולבו עד למותר בענינים אחרים, למען ישוב אל הכרת עצמותו, לצרף וללבן את החיים ופעולתם, אזי באופן כזה יסכון בעדו הנדר, להחליט בעד הימים הבאים, כי ״העתיד לבא״ שלו יהיה זך וישר וטהור ביותר, או ע״י איזה נדר של זכרון וסימן יקדש את ענין ההצלה שלו, להיות רשומה נכר תמיד בלבו ע״י אות וזכרון, אשר יעשה, להיות חייו חיים נאמנים וטהורים.
7
ח׳ב) במלחמת היצר והחטא, באופן, אם יכבד עליך מאד, להיות אדון ומושל על נטיותיך ותאוותיך, עד כי תחוש בנפשך, כי קשה יהיה לך לשמור את מצות ״לא תעשה״ של ה׳, אז תוכל לאסור לפעמים ע״י איזה נדר גם את המותר לך, ומעשך זה הוא לשם ״חנוך, לחנך את עצמך ע״י מלוא הנדר, למען תרכוש לך את הכח, העז וגבורה במלחמה כזאת. ג) בזרוז והתאמצות למלואי החובה והמצוה, אם לפני זה היית עצל ומתרשל במלואי מצות ה׳, אז תוכל להטיל עליך חובה ע״י נדר, להיות זריז בדברים האלה, למען הסיר על ידי זה את העצלות והרפיון.
8