חורב תע״גHoreb 473
א׳ההבדל בין הפרת האב והבעל ובין הפרת המומחה והתרתו הוא זה: הסכמת האב והבעל, הלא נחוצה היא להשלמת הנדר וקיומו, לכן רק בטרם תגיע העת של קיום הנדר יוכל האב או הבעל להפר — אכל הפרת המומחה או המתירים היא בתכונה של ברירת הדבר, כי בעת הנדר חסרה ההתבוננות הדרושה וישוב הדעת הנכון מצד הנודר, ואשר מפני זה ראוי ונדרש לבטל את הנדר מעיקרו, לכן מפני זה ״התרת הנדר״ דרושה להיות רק בזמן ההוא, אשר קיום הנדר כבר נעשה לחובה, למען יוכלו אז המתירים, להשקיף ולהתבונן בשלמות, על אמתת הדבר, כמו שהוא ולברר אותו — ומפ״ז ההובה עליך בעת תבוא להפר את נדרך להגיד להמומחה או להמתירים את האמת לאמתה מבלי העלם דבר, כי אם תסבב אותם בכחש, להמציא לך התרה והפרה, שהיא אמנם לא נכונה, אז ההפרה הזאת איננה הפרה. הן לא נתן לשום אדם הכח והרשות לחזק או להתיר את תוקף הדבור והחובה, רק בכח המתירים לבחון, לבקר ולברר את הדבר, לכן אם תכזב למו, אז ההפרה שלהם נוסדה על החלטה כוזבה וכלא היא.— והנה כבר זכרנו למעלה כי טוב הוא, אשר לא תדור משתדור, לכן אם כבר נדרת נדר, טוב הוא, כי תפנה אל מומחה או אנשים מתירים ולבקשם, כי יבקרו ויבררו את נדרך, ואם יהיה אפשר, אזי יפירו ויתירו לך, אבל ״נדר הקדש״ ובכלל הנדר והשבועה של חובה, למלאות איזה תכלית טובה, אזי רק לעת הצורך היותר גדול יוכלו להביא אותם ליד בקרת, גם מובן מאליו, כי כל זה איננו מתיחס אל השבועה, אשר ישבע האדם, לאמת איזה דבר, והנה בזה יכולנו רק להציג איזה זכרונות ועקרים כלליים מדיני נדר ושבועה, אכל בארוכה, ובפרט הנם כתובים על ספר י״ד ר״ג עד רל״ט.
1