חורב תע״הHoreb 475
א׳טז: רוב, חזקה, ספק וספק ספיקא.
1
ב׳אחרי רבים להטת (שמות כ״ג ב׳).
2
ג׳כל ידיעות האדם וביחוד כל אלה הידיעות הנוגעות אל העולם, אשר מסביב לנו, אם גם בדברנו על אדותיהן בכללותן, בכ״ז הכלל מתיחס רק אל ״הרוב״ של הנמצאים. אם אמור תאמר למשל: כל העצים שרשיהם למטה נעליהם למעלה, כל אש עולה היא בלהבה למעלה, כל הבע״ח נמשכים המה והולכים אחר נטיותיהם, כל הגופים נופלים על הארץ וכדומה, הלא תוכל לדבר את זאת ביחוד רק מהעצים ועוד ועוד, רק מאלה שבאו עד כה תחת חוג השקפת האדם, אבל כל אלה הם ביחוד רק החלק הגדול, רק ״הרוב״ מכל הנמצאים. — כמו כן כל החוקים אשר חוקר הטבע ימצא, כי נמצאים המה בבריאה, כל אלה הנן רק הנחות כמו אלה, אשר מפני זה יחזיק אותם בכלל כי אמתיות הנה, יען כי כל החזיונות, אשר עד כה היו לנגד השקפת האדם, נמצאות הנה במצב וביחס כזה, אשר על פיהן יוכל להחליט כמו, כי הנחותיו צודקות ונאמנות הנה, אף כי החזיונות ההם
3
ד׳הנם באמת רק החלק היותר גדול, שהם במציאות בפועל ובאמת. — האדם יסדר ויחלק לתכלית ידיעתו את הברואים תחת סוגים, מינים, מערכות, מפלגות, משפחות: ובמה? הן לא על פי השווי הנאמן אשר ביניהם, רק לפי התכונה הכללית של החלק היותר גדול הנמצאה להם ביחס הסימנים והתארים העקריים שלהם — אמנם כן הוא הדבר גם באשר נעשה ונפעל אנחנו יום יום, ובדברים, שעלינו בכלל, להיות בטוחים עד למאד, כי עשינו זאת בצמצום ובבטחה כמו בדבר המדה (מעססען) אשר אמנם עלינו להסתפק רק בצמצום היותר אפשרי, אף כי תמיד בנוגע אל פרטות המדה, להיות מכונה בדיוק נמרץ הן החלקים והפרטים הבלתי נראים לעין, מפני קטנותם ילכו ויאבדו לריק — אף כל חושינו נקשרים המה אל משפט החוק של ״הרוב״ — אנחנו מכנים את אלה הדברים בשם התאר שלהם: לבן, שחור, תכלת, מתוק, חמוץ, מר, חלק, ישר ועוד רק בידיעתנו, כי התארים ההם שולטים ביחוד בחלק היותר גדול מהדברים ההם והתכונות האחרות המצערות הידועות ובלתי ידועות, כלא נחשבו — גם אשרינו, כי ככה יצר ותכן אותנו בוראנו, אשר בהלך נפשנו נלך ונטה אחר ״הרוב״׳ כי מבלי זה, מבלי שים לב ביחוד רק על ״הרוב״ והחלק היותר גדול של הדברים, כי אז לעולם לא יכול האדם לחוש, לחשוב, לערוך ולסדר איזה ״דבר שלם״ — וביחוד לוא גם ״המעוט״ לקח את לבבו, להיות נכבד בעיניו כמו ״הרוב״ וגם להמעוט נתן את ערכו עליו כמו ״להרוב״, כי אז ידע והכיר האדם רק יצורים פרסיים מתפוצצים בידיעת הכרתו. גם הרגשות ומחשבות פרטיות מתפוצצות, — אמנם הננו כה מורגלים עם החוק של ״הרוב״. השורר בקרבנו, עד כי אחרי אשר בקרנו ובחנו את החלק היותר גדול מהסוג ומהמערכה של יצור ידוע על פי חזיונותיו, נניח להחליט בשתיקה, כי הסימנים והתארים ההם נמצאים המה גם אצל השאר מהסוג ההוא, למשל בראותנו בפעם הראשונה את כל אלה באנשים, עצים, גופים, תקופות השנה, מחלות ועוד, עד כי, את אשר תתראה לנו אחרי כן איזה תכונה באופן משונה נחשוב אותה ליוצאת מן הכלל. — כמו כן כמעט כל פעולות האדם תיעשינה מעצמן בהכרח על פי ״הרוב״. אתה תתנהג עם רעך לפי תכונת רוחו (חאראקטער) ובאופן כזה, וכפי אשר הראית לדעת מתכונתו על פי החלק הגדול והרוב ממעשיו — האב יוכל לסדר ולכונן את ביתו, המורה את בית ספרו, ראש העדה את קהל עדתו, ממשלת העיר את העיר, הנסיך את מדינתו. רק בתקנות וסדרים כאלה, אשד יתאימו ויסכנו רק בעד החלק היותר גדול והרוב מבני ביתו, מבית הספר מהעדה, מהעיר ומהמדינה, וכן גם בכל מעשה פרטי הנך יכול לחשוב ולהתבונן מראש רק על אודות רוב האופנים של התוצאות האפשריות ולכונן על פיהן את מעשיך ופעולתך אתך ועוד ועוד.
4