חורב תקס״חHoreb 568
א׳אין כל הבדל בין העני ובין העשיר, בעוד אסור לקחת או לתת רבית ויהי מי יהי, אבל רבית, הלא היא כל דבר של גמול והטבה בעד ההחזקה שהחזיק איש איזה זמן דבר מה מרכושך בתור הלואה או הקפה, אזי לקחת רבית בעבור הלואה היא דאורייתא ובעד הקפה ע״י מקח וממכר אסור הוא משום סייג. גם באופן אם הלוה מדעת וחפץ עצמו בעת תשלום הכסף יתן לך מעט יותר מהקרן, גם מבלי לרמז כי ההוספה הזאת הטבה היא לשם רבית, גם אם יגיד מפורש, כי נותן הוא זה רק לשם מתנה, אל תקח ממנו ואל תתן לו כזאת בשום אופן. מטעם סייג אסור הוא לתת גם לקחת דבר מה, גם קודם ההלואה ובמחשבה תחלה, לעשות את ההלואה אח״כ, גם אחר תשלום ההלואה ולאות תודה והכרת טובה לפני ההלואה דבר בלתי נחשב ובלי כל גלוי דעת אודות עשיית הלואה אח״כ מותר, אבל איזה דבר חשוב או גלוי דעת אודות הלואה בעתיד אסור. כל העת אשר יחזיק איש ישראל את כספך בהלואה, אסור עליך לקבל ממנו טובת הנאה בשום שמוש, אם יש בזה איזה יחס, כי נעשה זאת בגלל ההלואה, גם הכרת טובה, דבור והנאה לא יוכלו לא לתת ולא לקבל בגלל הלואה, ולא לבד בהלואה של כסף, כי גם בכל דבר, וכל הוספה של הטבה בזה רבית היא, גם גמול והטבה בעד עבדות ושרות ע״י עבדות ושרות יותר גדולה וחשובה או עבדות דומה לזה בעת קשה ולחוצה יותר, רבית היא (ק״ס קס״א קס״ו). לשאול איזה דבר ולהשיב דבר כזה והוא עלה במקחו מותר הוא רק באופנים מיוחדים (ראה רס״ב). להנות משמוש המשכון מותר רק באופנים מיוחדים (ראה קס״א קע״א). בנתינת כסף דמי קדימה לעסקים של שותפות ראה קס״ז. במקח וממכר ביחס התשלום מקודם או אחרי כן, במכירת שטר חוב ושטרי חליפין (וועכסעל) ראה קע״ג. בגמר עסקים להעמדת סחורה, שכירות, הכנסת כספים ויחוסי מסחרים שונים (קע״ד קע״ז); אמנם נמצאים בזה דינים רבים שעלינו לשים לב עליהם, לבל יחטאו ולבל יעברו עבירה של לקיחה ונתינה של רבית, גם נחוץ עתה מאד מהרבנים המומחים ומבינים היטב בטיב המסחר, לסדר בימינו אלה תקנות, איך להתנהג אודות אפתקאות (היפאטהעקען) על קרקעות ובתים, נכוי כסף (ראבאטטען) בתשלומין של מזומן, פדיון שטרי חליפין (דיסקאנטירען) וקניות, בעוד מחבר הספר, כפי אשר עין בעניניהם נעלם ממנו, אם בכל מקום ימלאו את כל התנאים, שעל ידם יחדלו מהיות נחשב לרבית, ראה את כל הדינים מהלכות רבית י״ד מסימן קנ״ט עד קע״ז.
1