חורב תקפ״בHoreb 582
א׳יט: ללמד ולהוכיח.
1
ב׳תורה צוה לנו משה, מורשה קהלת יעקב (דברים ל״ג ד׳).
2
ג׳לא תשנא את אחיך בלבבך, הוכח תוכיח את עמיתך, ולא תשא עליו חטא (ויקרא י״ט י״ז).
3
ד׳אתה לא תוכל להחזיק בעד עצמך בלבד גם את הדבר הקטן שבקטנים מנכסיך, ואיככה תוכל באספך אליך את הענינים היותר גבוהים ונעלים,
4
ה׳את הדעת, את חכמת התורה, את התבונה ובחינת החיים ולהחזיקם רק בעד עצמך בלבד? כזאת היה לא תהיה! תאמר תורת אלקינו, בעוד עליך לאצול מרוח תורתך וחכמתך, לא רק על בנך ונכדך, כי גם לכל אחד החפץ לשמוע לקח מפיך, מחויב הנך להושיט לו את אוצרות המדע אשר רכשת לך וללמדו תורה ודעת. — אורך יאיר ויגיה על כל אלה המחכים לאור ומה אור כי יחל, אם לא יגיה אורו גם על אחרים? האם יכולנו להוקיר את השמש, לוא עצרה קרני — אורה ולא שלחה אותן החוצה? לכן, את אשר למדת אתה מן התורה, למד והודיע והביע אותה גם לרעך. אף עליך להורות וללמד אותה לוי מבלי כל שכר ותשלום גמול, גם תשמח שמחה גדולה, אם הדעת והחכמה אשר הורית לרעך גמלו גם עשו פרי ברכה, עד כי הגביה לעלות ממך במעלת למודו, ואור תורתו וחכמתו יגיה אור שבעתים מאורך — המקנא הוא ״המעין״ בעץ, אשר מריח מימיו יפרח? המקנא הוא ״מקור מים חיים זה״ בעץ רענן, השתול עליו ויונק ממנו לשד לחו, גם יך שרשיו למטה וישוה פרי למעלה, והוא — העץ — בצלו יחשיך ויסתיר אחרי כן גם את המעין הנוזל מתחתיו, עד כי מיטיבו זה יעלים ויסתיר מעין רואה? אשרי האיש, אשר בלמוד התורה לזולתו נחבא ונעלם גם דומה אל מעין הובע ומקור ברכה כזה!! —
5
ו׳למד, תאמר התורה, ואם גם הדבר אשר למדת אתה, עלה לך במחיר רב, אבל אתה אלף כל שכר ותשלום גמול בעד למדך את התורה את איש אחר, ורק בצוק העתים והזמנים ובאופן אם מפני דאגת המחיה והכלכה, לא תוכל ללמד ולהורות דעה לאחרים בחנם, רק אז תוכל לקחת איזה שכר, למען תהיה מופנה מדאגות אלה, ותוכל ללמד ולהורות. כמו כן בעד ההשגחה על התלמידים ובעד כל דבר שהוא מחוץ להלמוד של דת מורשה מסיני. — גם אם עליך למשוך את ידך מכל שאר עבודה והנך מקדיש את זמנך רק להיות מורה ומלמד, אז תוכל לקחת איזה גמול ושכר.
6
ז׳היו ימים לישראל, אשר אלפי תלמידים עבדו עבודת האדמה בשדותיהם בעתות החרישה והקצירה, ובשאר העתים נקבצו ובאו אל מוריהם ללמוד תורה, ואשר גם המורים חיו והתפרנסו מעמל כפיהם, והתלמידים ההם באו לשתות בצמא את דברי מוריהם החכמים, את המים החיים של התורה, אשר תזרום כנחל, מבלי לבקש כל גמול ופרס, להשביע נפש שוקקה — אבל מפני סבות שונות וחליפות העתים והזמנים לרעה בגלות המר, נפזרו גם התלמידים גם המורים ונתפרדה החבילה, אבל מבאר מים חיים אשר חפרו המה — עוד נשתה גם אנחנו כלנו היום.
7
ח׳למד, תאמר התורה, אבל אל תלמד תורה לתלמיד כזה אשר ארחותיו נלוזים ומדותיו פרועות לשמצה, לבל תקלקל את ענין ההוראה של התורה תחת להיטיב, רק השתדל לפעול אצלו, כי ישוב לצעוד בדרך טובים, ואם צלחה זאת בידך, אז הביאהו אל אולם בית החכמה, אל בית המדרש פנימה.
8
ט׳רק אז, כאשר ילמד המורה את תלמידיו את ההלכות מתורה שבע״פ, רק אז עומד הנהו המורה גבוה ומרומם על התלמידים השומעים לקחו, ומקבלים מאתו את־ההלכות המקובלות, אבל בנוגע אל העיון, וחקר דבר בתורה, אז הלמוד אצל הרב והתלמיד כללי ומשותף הנהו, יען כלמו כאחד ישאבו מי ישועות ממקור התורה. באופן הזה עומדים המה בשורה אחת, המורה והתלמיד גם יחד, וממעל לשניהם בתור דבר בפועל עומד הנהו החוק ודבר משפט, וע״י העיון והחקירה המשותפת יתעורר התלמיד לפעולת הלמוד בתכונת העמידה ברשות עצמו בעסק התורה, ומפני זה בעד סדר הישיבה החיצון אמרו, כי באופן הראשון המורה יושב והתלמידים עומדים מסביב לרבם, ובאופן השני המורה יושב בקרב חוג התלמידים, להגות יחד בתורת ה׳ ולדלות פנינים מים תלמודם (י״ד רמ״ה רמ״ו).
9