חורב תקפ״גHoreb 583
א׳אולם כמו יעמדו החיים גבוהים במעלתם ממעל להמדע, גם מעשה המצות בפועל הנהו ציץ ופרי החכמה, לכן חובה עוד יותר גדולה היא מזה כי תעורר את רעך ותפעל עליו כי יהיה שוקד בדבר המעשה וקיום התורה והמצוה, הן אם ראה תראה את רכושו וקנינו החיצון, כי נמצאים המה בסכנה להנזק, אזי עליך החובה להחיש לעזרת רעך, להציל את הונו מנזק ומאבדן, ואיככה תוכל לעמוד מרחוק ולהתעלם עת תראה את רעך כי הוא בעצמו נמצא הנהו בסכנה לאבוד במלחמת התאוות והתעתועים את היקר לו מכל יקר, שהוא גבוה ונשא מרכוש וחיים, הלא היא ״צדקת חייו״?! תורת ה׳ תאמר לך: אם תראה את אחיך תועה בדרך חייו, אל תאמר: ״מה לי ולו ולתומת נפשו״! רק התאמץ להראות לו את הדרך הטובה אשר ילך בה. שוה לנגד עיניו את ארחות חייו והוכיחה אותו על שגגותיו, הזכירה לפניו את כבוד אנשים וכבוד איש ישראל החופף עליו. עליך לעורר בקרבו את יצרו הטוב והיה עזר כנגדו, כי יבחר לו את הטוב לפניו במעגל חייו, אבל בתחלה עשה כל זאת בחן ונועם. הוכיחה לו, כי באמת אתה עושה כל זאת רק בגללו, רק בגלל טובתו. הביע לו אמרי מוסר ותוכחה, רק בהיותך אתו במושב או במעמד
1
ב׳שניכם בלבד, בינך לבינו, לבל תכלימו ולבל תשא עליך חטא (ראה משפטים פרק ח׳), ואל תיעף ואל תיגע ואל תקץ להוכיחו על דרכו ולהטות למוסר אזנו, ואם לא פעלת אצלו תשעים ותשע פעמים, נסה נא גם בפעם המאה, עד אשר אחיך יגער בך וישלחך מעל פניו, ואם העולה שעשה רעך איננה נוגעת אליך, אז אם התוכחה אשר תוכיח אותו בשובה ונחת לא תועיל, תוכל גם להכלימו, למען ייטיב אחיך את הרעה אשר עשה וישוב למלא את חובתו. — אם עבר עבירה בפרהסיא, אז עליך להוכיח אותו תיכף ובמקום שעשה את זאת, לבל יתחלל שם שמים על ידו — אולם אם תראה כי עשה את החטא רק במשגה וכי ההרגל כבר הכה שרשיו עמוק בקרב לבו, בעברו על זה כמה פעמים, עד כי אין לך כל תקוה כי הידיעה מדבר החטא תעצור כח להניא אותו מחטוא עוד, אל תוכיחו ואל תודיע לו כי הוא חוטא ואשם (מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים), וטוב להחריש ממנו, אם יעבור עבירה בדבר שהוא מדרבנן, או שיש לו איזה אסמכתא בתורה — אבל אם הוא עובר עבירה בדבר הכתוב מפרש בתורה שבכתב, חלילה לך מהתעלם עוד, הראה והוכיח לו כי כזאת כתוב בתורה, אולי קדושת התורה תמנע ידו מעשות דבר נגד הכתוב בה. באופן, אם תדע כי דבריך יהיו ללא הועיל, עליך להוכיח אותו בגלוי פעם אחת ומני אז השתדל להגיד לו תוכחה רק בהיותך בין שניכם בינך ובינו.
2
ג׳האיש, אשר ע״י התוכחה ואמרי המוסר שלו היה יכול להיטיב ולהועיל לרעהו והוא לא מלא חובתו להוכיח אותו, הוא ישא עמו בעון, על אשר לא השתדל למנוע אותו מעשות הרעה — יען כגוף אחד נחשבנו כלנו ואבר האחד יערוב בעד השני. התורה נתנה אל כללות האומה ועל הכלל לשמור אותה, אך אם כל אחד יקיים אותה רק בפני עצמו, אזי פעולתנו אמונה איננה מגעת עוד למעלת גדולתה — אולם על אלה אשר ע״י התורה והתוכחה יראו ויורו לרעיהם את הדרך הישרה אשר ילכו בה עליהם נאמר: והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד (רמב״ם הלכות דעות ו׳, א״ח תר״ח ב׳).
3