חורב תר״כHoreb 620
א׳אם אתה בשאון החיים — אבדת את הרעיון גם את הרגש־יה מרוממות אל היחיד ומיוחד וגדולתו, שהכל נהיה על ידו, ואשר מבלעדיו אין דבר בעבר, בהוה ובעתיד, שהוא לבדו אין זולתו, אדון חייך, המכלכלם והמנטלם והמנשאם. הוא המשפיע חסדו ומתנותיו לכל אחד, ואתה הנך נקרא לעבודתו בתור איש — ישראל — עד כי בהמון ושאון החיים לא תביט ולא תחזה עוד בתבל מסביב לך את היכל — הבריאה של הבורא והאב היחיד ומיוחד, גם לא תתבונן עוד, כי כל יציר הבריאה הוא יצור ה׳ ועבדו, יצור ה׳ ועבד ה׳ כמוך ועמך, רק תשקיף ותראה לפניך גל של יצורים והמון בריות העובדים רק את עצמם וכל אחד יחיה רק על תאותו וחשק לבבו, אף על אדות ישראל תשפוט רק למראה עיניך ולפי חזיונו החיצון, שהוא אמנם עם קטן ודל, ממושך ומורט כל הימים, עד כי את העמל לקנות ולרכוש לך שם ישראל באמת ואמונה תחשוב לך לטורח ומשא לעיפה. — אתה לא תחשוב עוד את עצמך לבן, ליצור ולעבד ה׳ ותשים כל מעינך להתמכר ביחוד אל תאותך, אל שרירות לבך ולב אחרים, בחשבך, כי מנת גורלך מסורה גם כן אל המקרה וההזדמנות.
1
ב׳לפניך הנך רואה רק את ספוק ההנאה או חסרונה ממך, בתור תעודת חייך, אף שם ישראל לא יהיה עוד כוכב המאיר לפעולותיך.
2
ג׳או אז בתפלה והשתפכות הנפש, תסיר מעליך את דמיון הרוח הכוזב הזה ותעתועי הרגש הנתעה בשוא, ותתאמץ עוד הפעם לפעול בך, כי רעיון נעלה יחדור כלו כליל בקרבך, להוכח על ידו לדעת, כי אכן יש ה׳, וכי הוא אל יחיד ומיוחד, כל יכול ומידו הכל, וכי ישראל אמנם מוכשר הנהו לעבוד את ה׳, האל היחיד ומיוחד, אל אלהי ישראל, ביחוד בימי עניו ודלותו, בעוד שפע רב ונחלה בלי מצרים לו רק ע״י ה׳, לכן ישמח ישראל במתנת חלקו. — אתה תכיר ותדע אל נכון, כי הכל כאשר לכל, כל אשר מסביב לך הנהו בית ה׳, בית — אל, מקהלת עבדי ה׳ וכלם כאחד שכם אחד יעבדו את האל היחיד ומיוחד ואת תכלית חכמתו, וכי כלם כאחד הלא אחיך המה, שעליך לאהוב ולכבד אותם בתור בני ה׳, ובראש וראשון להכיר ולדעת, כי גם אתה נקראת אל עבודת ה׳ כזאת, אתה יותר מכלם, אתה בן ישראל, בת ישראל, הן אתה ביחוד נקראת אל עבודת ה׳ מאד נעלה כזאת, הלא היא למלאות ולקיים בחייך את תורת ה׳ וע״י מלואי התורה והמצוה, לשמור ולנצור את הלקח טוב ע״ד ה׳ והאנושית בעד האנושית, למען תבוא ותגיע גם היא עד אחרית הימים ואור תורה תראה בתורתך ובחייך וע״י המשל והדוגמא שלך גם כלל האנושית לאורך ילך ולנוגה זרחך בתורת חייך.
3
ד׳״תפלה״ אשר על ידה תבנה ותכונן מחדש את ההשקפה הנאמנה על החיים, היא נקראת בפרט בשם ״תהלה״ גם בשם ״תפלה״ בכלל. ״תהלה״ היא ההשקפה הכללית על ה׳ בתבל, באנושית ובישראל ועליהם ע״י רעיון ה׳.— ״תפלה״ היא ההשקפה על כל אלה ביחוד בנוגע אל עצמך וההשקפה על עצמותך ביחס אליהם. — ״תחלה״ תתן לך את ההשקפה לבדה. ״תפלה״ — את המשפט צדק אשר תחרוץ על פיה.
4