חורב תרכ״אHoreb 621
א׳אם אתה במלחמת הקיום בחייך, הנך לפעמים נתעה בשוא, לבנות את מוסדות החיים על כח אנשים, גם לשפוט על אדותיהם רק ע״פ כח ועוצם ידי אדם, ואשר מפני זה בהתחרותך, לרכוש לך את ״העתיד״ שלך בנוגע לאשרך החיצון ותומת לבבך, הנך בוטח על כחך ועוצם ידך, או לבבך ורוחך ירפו ויחלשו ותאמר נואש, בראותך את דלות כח האדם וכי עני הוא ממעש — ולרוב בנוגע לאשרך ולאשר עם ישראל הנך מקוה להוציא אותו לפועל רק ע״י חריצות הרוח והגוף ותחבולות חכמתך, — גם לפעמים תדמה, כי לא נשאר לך עוד מה לקוות ולחפוץ, יען חשב תחשוב כי כבר עלית על מרום הפסגה של ״ההצלחה״ — או אם צרת עצמך ושפל מצב עמך החיצון, עניו ודלותו יסבבו לך לדכא רוחך, ליאש את לבך ולאבוד כל תקוה על ״עתיד״ יותר טוב שיוכל לבוא עליך ועל עמך, או יקרה, כי בתתבוננך על תומת נפשך וצדקת עמך תעדה גאה וגאון, מבלי לחשוב עוד, כי עליך ועל עמך לעמוד בקשרי מלחמה ולגבר חילים על כל פגעי ונגעי המסבות הבאות עליך ועל עמד לכלותם, או באופן, אם שבע נפלת, נכנעת ונצחו אותך במלחמה עד כי לא תאמין עוד, כי יכול תוכל לקום עוד הפעם ולהתרומם ולהגיע מחדש אל מעלת הדת והדעת ומוסר השכל, ותחשוב כי קצר קצרה ידך לפלס עוד את האורה לחיים בצדק ומישרים, עד כי מאז והלאה הנך מתמכר כלך כליל אל החטא והעון, בהאמינך, כי אבדה ממך ומעמך כל תקוה, גם לא תיחל עוד להשיג את הנצחון, הנך יורד מטה מטה, ותתיאש מעליה ומתקומה, ואת ה׳ לא תראה עוד, את ה׳, שהוא אמנם כמו יקראך אל ״התשובה״, כן יתן לך גם את העוז והתעצומות לשוב אליו. — הן אמנם יש לך משאלות לבב — אבל משאלותיך הנה לא ביושר ולא על אדני הצדק הטבעו, — גם לא מה׳ תשאל אותן, כי חפצך ישלים — או אם חדלת מהגות עוד בדבר משאלות לבבך, יען כבר, כבר נואשת מהן, חדלת מקוות עוד, אין לך כל תקוה ותוחלת עוד, ולכן לא תאבה עוד גם להתחרות ע״י איזה פעולה ומעשה, למען חפצך אור יצא.
1
ב׳במצב כזה, עליך להתפרץ ולהתחמק מחיים כאלה וללמוד בתפילה, לדעת ולהכיר, איך ומה לבקש ולשאול בעדך — ולבקש ולשאול רק דבר של אמת — לקוות וליחל — אבל לקוות וליחל לה׳ — והנה ״תפלה״ כזאת בגלל הטבת ״העתיד״ שלך נקראת בשם ״בקשה״ ״ותחנה״. — הראשונה מתיחסת יותר אל הקנינים שלך והשניה מתאמתת ביותר בנוגע אל עצמך.
2