חורב תרצ״חHoreb 698
א׳יח: יראת מקדש.
1
ב׳את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו אני ה׳ (ויקרא כ״ו ב׳).
2
ג׳ה׳ דבר אל משה: ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שמות כ״ה ח׳) מ־קדש — מקום בעד הקדש, בעד הקדש שהוא גבוה ונעלה ממעל להחיים, שעומד הנהו מחוץ להחיים, והוא יחנך וימשוך אליו את החיים ובקדושתו יחדור בתוך החיים ויקדשם — ״ועשו את המקדש ״לי״, הלא הוא, כי יכוננו את הקדש ״לי״, לה׳, והכונה בזה, לדעת, כי הקדש אשר לישראל מוצאו מה׳, אף עליהם להעמיד את הקדש ישר תחת השגחת ה׳, להורות, כי מידו הלא הוא ומפעלות ה׳ הוא זה.— ובאופן כזה יאהיל ה׳ וישכין את שכינת עוזו בתוכם. ה׳, אשר כבודו, הודו והדרו אמנם מלא שמים וארץ, אשר ממשלתו מקפת את כל האנושית, הוא יראה ויוכיח בעליל את הממשלה הזאת בחיי האדם עליך, ע״י קרבת ה׳ ושכינת עוזו, להיות אלוה מקרוב בקרב ישראל, ולהראות לכל, כי הוא ישא ויסבול את חיי העם, אשר ברא לכבודו, ואשר חייו ינובו ממקור החיים שלו, כי ישפוך את רוח התורה, אשר הביע לעמו הלאה והלאה, וכי קרוב יהיה אל חיי הכלל ואל חיי הפרט, אף גלוי לכל יראה את פני שכינת כבודו ע״י כח הבריאה בענן ובאש ועוד בנסים גלוים, ובגדלו ובמפעליו הרוחניים, להיות נקרא בשם ״יושב תהלות ישראל״, הלא הוא, כי על ידי עם זו יצר לשמו, אשר בו בחר, להיות נושא ההתגלות והתורה יחנך את האנושית בכל העתים ובכל הזמנים — ובעת אשר הופרה הברית ונתק הקשר, למען יחדשו עוד הפעם את הברית עם ה׳ ולקשר מעדנות את הברית ביתר שאת, ביתר תוקף ועוז ע״י ״הקדש״ הנובע מן ״המקדש״.
3