עירין קדישין, ליקוטים מהמחברIrin Kadishin, Miscellany from the Author

א׳חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך (תהלים קיט). בדורות הללו קשה להיות תיקון לנשמות על ידי תו"ת כי מחמת שהנשמות שבדורות הללו הם בחי' רגלים שרוצים לקרב עצמם על ידי תו"ת אינו בטוח בעצמו ונופל עליו פנויות ח"ו. וגם להצדיק קשה להעלותם על ידי תו"ת כ"א ע"י גשמיות ועניני עוה"ז, וזהו חשבתי דרכי עניני עוה"ז אכילה ושתיה ושאר דברים גשמיים. ועי"ז אשיב הנשמות מבחי' רגלי אל עדותיך. כי צריך הצדיק לעסוק בעניני עוה"ז ובתאוותיו כדי להעלות הנשמות שבדורות הללו שהם קטנים מאד ורחוקים מבחי' לב שהיא בחי' בינה. וצריך כל אדם לראות שיהיה בכל תאוותיו והבלי עולם בבחי' חשבתי דרכי וגו' ועי"ז גם להצדיק בניקל להעלותו. השי"ת יקרב לב בית ישראל אמן:

ב׳אמר כל אחד מישראל צריך להאמין שעם דיבורי תו"ת שלו בונה עולמות. אע"פ שהוא אינו בהדרגה זאת צריך להאמין שהאמת הוא כך. וכשיאמין באמת שהאמת היא כך אז ידע ויבין כמה הוא רחוק מזה אזי יהיה לבו נשבר בקרבו. וכשיהי' לבו נשבר בקרבו על זה יוכל לבא למדריגה זאת:

ג׳אליהו בעיר כלבים משחקים, איתא במדרש כי אם היו יודעים האומות מהשפע שמשפיע להם הבהמ"ק שלנו לא היו מחריבים אותו. כי האמת היא כשמדת הרחמים גוברת בעולם יש שפע וחיות בעולם לכל הנבראים ואפילו הקליפות יש להם חיות. ולכך כשהיה בהמ"ק שנאמר עליו (שמות כ) בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך שהוא מקור הברכה והרחמים. לכך גם הקליפות היו יונקים ומשפיעים ג"כ להישמעאלים וד"ל. וזהו אליהו בעיר הוא בחי' הרחמים שהוא שם ב"ן המקטין בעולם העשיה ולכך כשאליהו בעיר גם הקליפות מקבלים חיות. ואח"כ סיפר מחסיד אחד שביקש מאביו ז"ל שרוצה לראות אליהו וכו' ובסוף אמר שכשמאמינים שמלכותו בכל משלה ולית אתר פנוי מיניה זה ענין גלוי אליהו:

ד׳וזאת אמר אדמו"ר בזאת חנוכה על ברית מילה בעיר באריסעב):

ה׳איזהו שוטה המאבד מה שנותנים לו. אמר בשם המגיד הגדול איזה שוטה המאבד כח מ"ה שיש לו. כי יש אצל כל אחד ואחד מישראל בחי' מ"ה וכשאדם אינו הולך בדרכי השם אזי ח"ו מאבד כח מ"ה שנותנים לו ונעשה אצל עצמו בחי' יש ח"ו עכד"ק:

ו׳ואני אומר הפירוש כי הצדיק האמיתי הוא בחי' מ"ה כי אדם בגימ' מ"ה. כי הצדיק האמיתי הוא מרכבה לבחי' לשם מ"ה והוא המשפיע הן גשמיות בני חיי ומזוני והן רוחניות היינו חיים רוחניות לכל ישראל. ובפרט להמקושרים אליו ואפילו בעלמא דאתי על ידו נשפע להם כל טוב. וצריך כל אחד ואחד להאמין כל זה באמונה שלימה. ואיזהו שוטה המאבד מה שנותנים לו שמאבד האמונה שעל ידי הצדיק נשפע לו הכל. והוא סובר שהוא מקבל מעצמו בלתי הצדיק חס ושלום. וזה נקרא שומה כי אפי' בעלמא דאתי, נקרא הצדיק הנשר הגדול שנושא כל המתקשרים אליו בכחו בחי' ואשא אתכם על כנפי נשרים, ע"כ מי שמאבד כח זה ואינו מאמין ח"ו בכח הצדיק כנ"ל נקרא שוטה. כי עיקר חיות האדם היא אמונה זו והבן:

ז׳אופן אחר איזהו שוטה המאבד מה שנותנים לו. להבין למה צריך הגמרא לאשמועינן איזה שוטה ובלא הגמרא לא הוה ידעינן ומהסתם הכרת פניו ענתה בו. ותו איזה יראת שמים נצמח מזה אם ידע מי הוא שוטה או לא ידע כי מהסתם דברי חז"ל מורים לנו בכל דבריהם לידע דרך ה'. ואיתא בגמרא ע"פ אדם אתם אתם קרואים אדם וכו' ויש להבין. אלא שיש יד ימין ויד שמאל ושתי הידים המה מכונים בשם יד אעפ"כ יד שמאל נקרא יל כהה ויד ימין הוא יד אמת יד החזקה. ואע"ג שאין לו גוף ואין לו דמות הגוף אך מדותיו נקראים כן כדי לשבר את האוזן. כך כל שמות הקב"ה שאינם נמחקים המה שמותיו הקדושים. אך שם הוי"ה ב"ה הוא שם האמת ובמילוי אלפין הוא בגימ' מ"ה. וישראל נבראו ביד ימין של הקב"ה שהוא יד החזקה יד האמת ומפני זה המה נקראו אדם שהוא בגמ' מה. וכל איש שמקדש ומטהר א"ע ומשרה תמיד שם הוי"ה ב"ה על עצמו שהיא שם האמת. א"א לו שיחטא שהוא בחי' אדם שם מ"ה שורה עליו. וכל מי שהוא שוטה וגם רוח עליו נאמר אין אני והוא יכולין לדור ומסיר מעליו שם מ"ה שם הוי"ה ב"ה ומפני כך בא לידו חטא, וזה כוונת הגמרא איזהו שוטה רשע וגם רוח המאבד מה שנותנים לו. פי' שמאבד שם מ"ה מעליו הוא שוטה רשע וגם רוח:

ח׳אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף. אמר שבתיבות שיכלו הוא מלשין כלתה נפשי. כדאיתא בס' אוה"ח ע"פ ויכולו השמים שאמר מפני מה הארץ כדורות כדי שתהיה תלויה ועומדת בחוזק. שכל חלק יש לה השתוקקות בשוה עיי"ש. וזהו שיכלו כל הנשמות שבגוף שיהיה להם השתוקקות להשי"ת עד כלות הנפש:

ט׳יחוס אבות בלי יחוס עצמו אינו שום כלום. כי איתא בגמרא ומתחת זרועות עולם אלו האבות ומפני מה המשילו חז"ל את האבות לזרועות מחמת שכל השפעות של ב"ו הוא בזכות אבות. ולמשל כשאחד נותן ומשפיע לחבירו הוא נותן לו בידו כך האבות שבזכותם הם כל השפעות נקרא זרועות. ונראה כשאחד נותן ומשפיע לחבירו בידו והשני הוא נמשך לאחוריו מהנותן בודאי לא יועיל לו כלום מה שחבירו מושיט לו ידו. כך מי שיש לו זכות אבות ואין לו יחוס עצמו אין מועיל כלום מה שהאבות משפיעים כי הוא אינו יכול לקבל:

י׳אמר יש צדיקים שנראה צדקתם ותורתם ועבודתם בהתגלות לעין כל. ויש צדיקים שאין נראה הנגלה שלהם ותורתם רק שפתיהם נעות כדוגמא מ"ש הרמב"ם ז"ל שכל הגלגלים מתנענעים וגלגל היומי מנענע כל הגלגלים בלא תנועה. כי מחמת גודלו של גלגל היומי הנה בתנועתו הקטנה שבקטנות שכמעט לא נראה כלל הוא מנענע כל הגלגלים. וזהו (קהלת א) כל הנחלים הולכים אל הים כל הנחלים היינו הצדיקים הולכים אל הים היינו הצדיק שהוא מחמשים שערי בינה בגי' ים אל מקום שהנחלים וגו' שבים ללכת. כי הצדיק הגדול נותן שפע וחיות לעבודת כל הצדיקים וכל ישראל:

י״אאמר שבדורות הראשונים כאשר בא הבעל דבר אל אדם ואמר לו עשה עבירה זו היה מנצח אותו ועשה סיגוף לגוף. ואם אמר לו עשה עבירה זו עשה סיגוף אחר לגוף. אבל עכשיו שהגופים חלשים אינו כך. וזה שאמר ירמיה הנביא (איכה ה) למה לנצח תשכחינו תעזבינו לאורך ימים השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם. פי' למה לנצח מה לי לנצחון והא תשכחינו פי' תש כוחינו מאד ואין בידינו לנצח הבע"ד ולעשות סיגופים. ובעד זה תעזבינו פ' לאורך ימים בתמיה. אלא בדורותינו השיבנו ה' אליך ונשובה וחדש ימינו כקדם פי' שיהי' שוה כימי קדם סיגופים:

י״בעוד אמר שבעת שאדם נולד נולד הסט"א שלו צד שני. היינו אם נולד זכר נולד הסט"א נקבה ואם נולד נקבה נולד הסט"א זכר. וזה הסט"א מצפה תמיד לחבר עם האדם ולטעות אותו. וזהו שאמר דוד המע"ה (תהלים לז) צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו וגו' וביום החופה מבטל האדם הסטרא אחרא ממנו:

י״גאיתא בגמרא חש בראשו יעסוק בתורה. הנה דברי תורה אפילו בלא עיון המה רפואה דהנה כתוב (שיר ג) מי זאת עולה מן המדבר היינו שעל ידי דיבורי תורה יש עלייה לעולמות. מי זאת שמשיב שורש הנשמה עולם המחשבה. ולזה מי שחש בראשו היינו במחשבתו יעסוק בתורה ועל ידי הדיבורים יש עליה להעולמות הנ"ל, וממילא יתוקן הנשמה:

י״דאיתא בגמרא כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה. חס ושלום לדמות שהיה שום חטא רק כל עניני עבודה של שלמה היה להחזיר כל עניני עוה"ז לשורשן ושיתוקן ג"כ חטא אדה"ר ויהיה דירתו בתחתונים. ועשה מכל עניני עוה"ז עבודה להשי"ת ועשה מכל עניני עוה"ז כלים לעבודת השי"ת רק באמת שלא הגיע עדיין הזמן שיתוקן העולם. ועבודת שהמע"ה לא היה ביכולת שתגמור עדיין ונשאר הכלים שעשה בגודל קדושי עניני עוה"ז בלא גמר. וזה ענין טעות שלמה המע"ה שהקדים לעשות כלים קודם הזמן ונשארו בלא גמר. לכן בעת בריאת העולם כמאמר ברא ה' לעשות שנשארו בלא גמר ביום ששי. והתיקון יהיה אי"ה בעת שיעבור רוח הטומאה מן הארץ ואז יהיה התיקון לכל הקליפות. וכענין אשר נעשה בעת בריאת העולם שנשארו וכו' בזה היה גם כן מקרה הצדק יסוד עולם שהמע"ה:

ט״ומי יודע עוז אפיך (תהלים צ). על ידי מדה הנקרא מי יכול הצדיק לשבור הדינים. יודע מלשון ויודע בם אנשי סוכות. וזה מי על ידי מי יודע עוז וכו' היינו החרון אף. וכיראתך עברתך היינו כמו שצדיק מושל במדת יראה כמאמר צדיק מושל ביראת אלקים. כן מושל בעברתך היינו בהדינים לבטלן ולמתקן:

ט״זאו יאמר וכיראתך עברתך ע"ד הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים כך עברתך הקב"ה גוזר והצדיק מבטל:

י״זהוא (אבות פ"ג) היה אומר כל שמעשיו מרובין מחכמתו חכמתו מתקיימת. להבין המשנה שהרי הדיוקים סותרים זה את זה שברישא אמר כל שמעשיו מרובים מחכמתו חכמתו מתקיימת דמשמע שאם מעשיו שוים לחכמתו אין חכמתו מתקיימת. ובסיפא אמר כל שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת משמע שאם חכמתו שוה למעשיו חכמתו מתקיימת. ואמר שיש חכמה פנימית וכנגדה יש חכמה חיצונית ר"ל. ועבור זה צריך כלי להחזיק החכמה הפנימית שלא תצא ח"ו החכמה לחיצונים. והכלי המחזקת החכמה היא מצות ומעש"ט שאדם עושה המעש"ט מחזיקים את החכמה שלא תצא לחוץ לחיצונים ר"ל. וזה ידוע כי הכלי המחזיק איזה דבר הניתן בה. צריך שתהיה הכלי יותר גדול מהדבר הניתן בה. וזהו כוונת המשנה כל שמעשיו מרובין מחכמתו פי' שהכלי גדול כ"כ שיכול להחזיק החכמה שלא תצא חס ושלום לחוץ חכמתו מתקיימת. אבל אם הכלי מעשיו אינם גדולים ואפילו שוים לחכמתו אין הכלי יכול להחזיק החכמה. והשתא ניחא שאין הדיוקים מרישא לסיפא סותרים זה את זה. וזהו כוונת בעל מסדר הגדה (יחזקאל טז) ותרבי ותגדלי ותבאי בעדי עדיים שדים נכונו ושעריך צמח ואת ערם ועריה ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמיך חיי. כי במצרים קודם הגאולה היו ישראל משוקעים במ"ט שערי טומאה ותיכף הופיע להם השי"ת אור החכמה ובאו והשיגו מ"ט שערי קדושה עד שער הנו"ן. ובאם שלא היה להם שום מצוה היה באפשרי שתצא החכמה חס ושלום לחיצונים ר"ל. לפיכך נתן הקב"ה לישראל שתי מצות היינו דם מילה ודם פסח שיהיו אלו השני מצות כלים המחזיקים את החכמה שלא תצא לחיצונים חס ושלום. וזהו ותרבי ותגדלי היינו שהרבה השכל החכמה שלהם, ותבואי עד שבאו לשער היובל הוא שער הנו"ן הנקרא עד. שדים נכונו היינו שיש לך בינה גדולה ע"ד שאמר דהמע"ה שעשה שדים במקום בינה. ושערך צמח והיו חס ושלום השערים צמוחים לחיצונים שלא היה להם שום כלי המחזיק את החכמה כי לא היה להם עדיין שום מצוה. ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך היינו שיש לך מצות שני הדמים עבור זה. ואומר בדמיך חיי היינו שנעשה כלי להחכמה שלא תצא חס ושלום לחיצונים ר"ל והבין היטב:

י״חחכם עדיף מנביא. ואמר למה חכם עדיף מנביא כי איתא מנצפ"ך צופים אמרום ואותיות מנצפ"ך בגמט' פ"ר הוא פ"ר דינים. פי' אם נביא רואה דין הוא אומר דברים כהווייתן כמו שנאמר לו הנבואה. וזהו מנצפ"ך צופים אמרום פי' שהנביא אם אומר דינים אומר כך נביאתו. אבל חכם אפי' רואה דינים הוא יכול להמתיקן בשורשן ולהפך מדת הדין למדת הרחמים ולפיכך חכם עדיף מנביא:

י״ט(עוד מזה עיין לעיל שבת חזון).

כ׳בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבוא אליו ישעיהו בו אמוץ הנביא ויאמר כה אמר ה' צבאות צו לביתך כי מת אתה וגו' (ישעיה לח) ואיתא בגמרא אמר ליה, בן אמוץ כלה נביאתך וצא כך מקובלני מבית אבי אבא אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע את עצמו מן הרחמים. פי' רש"י אבי אבא דוד והקשה למה קרא לדוד אבי אבא הלא מדוד עד חזקיהו היו כמה דורות. ואיתא בגמרא חכם עדיף מנביא והקשה הלא איתא בגמרא אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על חכם גבור ועשיר נמצא שכל נביא חכם הוא. ואיך אפשר לומר שחכם עדיף מנביא הלא הנביא הוא חכם ג"כ. ואמר שכל נביא אמר נבואתו לפי מראות נבואתו ולא אמר נבואתו רק מה שראה במראות הנבואה ולא יותר. אבל חכם בחכמה עילאה יכול להמתיק הדינים בשורשן ולהפך ממדה"ד למדה"ר כמו שכתב לעיל. וזה שאמר חזקיהו כלה נביאתך וצא כך מקובלני מבית אבי אבא כי אבא היא חכמה ואבי אבא היא חכמה עילאה. ואוכל בהחכמה להמתיק הדינים בשורשן. ואפי' חרב חדה מונחת על צווארו וכו':

כ״אטוב עין הוא יבורך כי מלחמו נתן לדל (משלי כב) משל למלך שצוה לעבדיו לעשות לו כתר מלכות מפואר מאד. מי שאוהב למלך כלתה נפשו ותשקתו להכין הכתר ולהביא לפני המלך הכתר בתכלית מפואר חיש מהר לעשות נחת רוח למלך שאמר ונעשה רצונו. ואין חילוק אצלו אם הוא עושה הכתר או אחרים משתדלים לעשות הכתר רק כוונתו שיהיה נחת רוח למלך שאמר ונעשה רצונו אבל מי שאינו אוהב המלך רק אוהב את עצמו רצונו שיעשה רק הוא הכתר ולא יחוש לכבוד המלך אע"פ שיתמהמה בעשותו. וזה ידוע כי ' באכילה שאדם אוכל צריך להעלות כל ניה"ק מכל מאכל ולעשות כתר מלכות ומי שהוא טוב עין שרוצה לעשות נחת רוח להמלך ולהעלות ניה"ק חיש מהר אין חילוק אצלו אם הוא אוכל או אחרים אוכלים. ולפיכך הוא יבורך כי מלחמו נתן לדל. פירוש שמעלה ניה"ק המשוקעים אפי' במקום דל. פי' הניצוצות אשר המה משוקעים בעמקא דתהו"ר והבן:

כ״באורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום ודרך רשעים באפילה לא ידעו במה יכשלו. (משלי ד) כי דרך מכוון דרך כבושה היינו שנתן לנו הקב"ה התורה ומצות והיא דרך כבושה שיכולים בני אדם לעבוד השי"ת בתורה ומצות אבל הצדיקים שיש להם תשוקה לעבוד להשי"ת בכל לבבם ובכל נפשם. המה עובדים להשי"ת אפי' בדברים גשמיים היינו אפילו באכילה ושתיה ודיבורים וזה היא בחי' אור"ח. וזהו כוונת הכתוב אורח צדיקים פי' אפילו אורח הצדיקים היינו דברים שהצדיקים עובדים להשי"ת בבחי' אורח היינו בדברים גשמיים כאור נוגה. ודרך רשעים היינו אפי' התורה שלומדים רשעים הוא באפילה לא ידעו וגו':

כ״גכשיצא רשב"י מן המערה ראה את יהודה בן גרים אמר עדיין יש לזה בעולם נתן בו עיניו ונעשה גל של עצמות. והקשה מה זה שתמה רשב"י שעדיין יש לזה בעולם והיכן יהיה. ותירץ שכיון שראה רשב"י שיהודה מסר אותו למלכות ראה רשב"י החסרון בעצמו שבוודאי הוא חטא והלביש אותו החטא ברשע ע"ד (ירמיה ב) תיסרך רעתך. עבור זה ישב רשב"י במערה ועשה תשובה וכיון שיצא רשב"י מן המערה וראה את יהודה שעדיין קיים תמה רשב"י בעצמו שראה שלא עשה תשובה כהוגן כי אם היה עושה תשובה שלימה לא היה רשע בעולם. וע"ז קמתמה נתן עיניו בו פי' נתן עיניו בעצמו שיעשה עוד תשובה עבור זה. וכיון שהוסר החטא מעצמו בשלימות נעשה גל של עצמות וכו':

כ״דפ"א היה מדבר מן החומרא של פסח אמר שמלאך יכול להחמיר אבל אדם האיך אפשר להחמיר. וזקיני ר' אברהם היה מחמיר ביותר ועל מצות מצוה לקח המגיד אצלו כי הוא היה יודע שמחמיר ביותר. וגם סיפר המעשה מרבי זוסיא שכסה עצמו בגלגל בחורף ובא עליו יראת המלאכים ולא היה יכול לסבול אותה ובקש מהקב"ה שיסור מעליו היראה, וזה היה ברבי זוסא אבל זקיני שהיה מלאך בעצמו לא הוצרך לזה כי אכילה שלו היה מע"ל מעור של בר יונה ואדם אי אפשר לחיות מאכילה כזה. כתיב (יחזקאל א) והנה אופן אחד בארץ, שיש אופן אחד בארץ שאופן היותר יפה והיותר מובחר שיהי' מלאך ואעפ"כ יהי' בעוה"ז שאופן הוא מלאך ואעפ"כ יהיה בארץ. וזה שכסה רבי זוסיא א"ע בגלגל כי אופן הוא מלאך כי כמו הגלגל כשמגיע לסוף תחזור לתחלתו כך המשיך בשעה שכיסה עצמו מראשית המחשבה לסוף המעשה, ואיך אפשר להיות זה כי כשאדם מקבל ע"ע עומ"ש באמת ויודע שמלכותו בכל משלה ומושיבי עקרת הבית דהיינו שיחזור כל. מה שבעולם לעיקרו ושורשו דכל עלמין אזי אם הבנים שמחה:

כ״הסיפר אשר בין תלמידי המגיד הגדול ז"ל היה וויכח על תורה שאמר המגיד ז"ל, זה אומר כך אמר המגיד וזה אומר כך אמר המגיד. והשיב להם המגיד ז"ל אלו ואלו דברי אלקים חיים. כי הדיבורים שאמרתי כולל דברי כולם ע"כ דברי המגיד ז"ל. ואמר הוא ז"ל כי יש שבעין אנפין לאורייתא. ובאמת נמשכת התורה ממקום האחדות האמיתי. אמנם התורה במקור שרשה היא אחדות רק כשנמשכת לאלו העולמות נעשה שבעין אנפין לאורייתא ע"כ איתא בתורתו של רבי מאיר כתוב כתנות אור באלף כי רבי מאיר לקח את התורה ממקור שרשה. ע"כ נכתב אור באלף ואצלינו כתוב עור בעיין עוטה אור כשלמה עוטה אור כש"ל מ"ה כי בכל אחד מבני ישראל נמצא אבן טוב היינו ניצוץ הקדוש אשר לא נמצא כמוהו אפי' בהצדיק. רק שאור שלו איננו בהתגלות בשוה אצל כל אחד ואחד. למשל כאשר יש אבן טוב' טוח בכותל אין נראה זיווה ואורה וכאשר מנקים אותו מהחומר מתחיל' האבן מעט להאיר. וכשמנקים אותו היטב היא מאיר' ביותר. וכאשר לוקחים אותו מהכותל ומנקים אותו ביותר מאיר ביותר. וכש"כ כשמשיבין אותו במשבצות כסף וכש"כ במשבצות זהב יותר ויותר. וזה עוטה אור שלו כש"ל מ"ה כדרך שהאדם מתנהג עם חלק האור שיש בו. וזהו (שמות י) ולכל בני ישראל היה אור. רק שהחילוק הוא במושבותם היינו באיזה מקום שהוא מושיב אותם:

כ״ואמר הקב"ה הוא נשמה של העולמות והתורה הוא רוח של העולמות. ועל ידי הממוצע היינו התורה שהיא בחינת רוח נעשה התיחדות והתקשרות בין ישראל לאבינו שבשמים. וזהו אורייתא וקוב"ה וישראל כולא חד. ומחמת זה קודם בריאת האדם לא היה מי לקבל עליו עומ"ש כדכתיב (בראשית א) ואדם אין לעבוד וגו' ונאמר (שם ב) ורוח אלקים מרחפת כי לא היה לה היכן להיות ממוצע וסירסור:

כ״זואני תפלתי לך ה' עת רצון.(תהלים סט) אמר שיש שני בחינות צדיקים. יש צדיק שאינו יכול להמתיק הדינים בשורשן ולצדיק כזה צריך להזמין לו עת להתפלל בזמן אשר הוא עת זמן רצון למעלה. וזה פירוש ואני תפלתי אימתי כשהוא לך ה' עת רצון. ועוד יש צדיק גדול מזה אשר יכול להמתיק הדינים בשורשן, ולצדיק זה מזדמנין מלמעלה להתפלל בזמן שאינו עת רצון מלמעלה בכדי שיעשה הוא בתפלתו עת רצון. וזה פירוש ואני תפלתי כשאני מתפלל נעשה לך ה' עת רצון וזה מלמעלה למטה ומלמטה למעלה. וכל הנ"ל הוא רק שהצדיק מתפלל בשביל עצמו. אבל כשמתפלל בשביל אחרים אזי גם להצדיק הגדול צריך שיזדמנו לו עת וזמן שהוא עת רצון מלמעלה. וזהו שאה"כ (דברים ג) ואתחנן אל ה' בעת ההו"א כי משה רבינו ע"ה התפלל בשביל ישראל שרצונו היה להכניס בעצמו את בני ישראל לארץ הקדושה ואז היה רק מעבירם דרך ארץ הקדושה והיה מכניסם לגן עדן התחתון. ע"כ היה צריך עת וזמן שיש עת רצון מלמעלה:

כ״חסיפר בשם המגיד ז"ל שאמר בזה"ל כיצד מרקדין לפני הכלה. כשהשפע באה משפילין הרגלים למטה וכשנסתלק השפע מגביהין הרגלים למעלה עכ"ל המגיד ז"ל. כתוב (בראשית לג) ויעקב נסע סוכותה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות כי כאשר הצדיק הוא בשלימות מדריגתו נכון שיעסוק בכל עניני עוה"ז בכדי לקשר אותם להשי"ת. אבל כשאין הצדיק בשלימות מדריגתו כדכתיב (משלי כד) כי שבע יפול וגו' וקם. אסור לו לעסוק בעניני גשמיות רק לעסוק בתורה ותפלה ומעש"ט. וזה ויבן לו בית היינו כשהיה במדריגתו השלימה המיוחדת לו ליעקב בית עשה לו קביעות בעניני עוה"ז כמו בית. ולמקנהו כשנפל ממדריגתו השלימה כדכתיב שבע וגו' עשה סוכות עשה מעניני עוה"ז דירת עראי ודבק א"ע רק בתו"ת ומעש"ט. וזה שאמר אדוני אבי זקיני ז"ל כשהשפע והחיות באה משפילין הרגלים היינו שעוסקים בעניני עוה"ז. וכשהשפע מסתלק מגביהין היינו שמדביקין את עצמן לתורה ולתפלה ולמעש"ט:

כ״טטובים מאורות שברא אלהינו. היינו צדיקים שהם מאורות העולם טובים הם כמש"נ (שמות ב) ותרא אותו כי טוב וגו' שנתמלא הבית אורה, יצרם בדעת כו' כח וגבורה נתן בהם להיות מושלים בקרב תבל. היינו בתוך התל שהוא הב' ברצונם מקיימים הב' ולעשה תבל וברצונם לעקור הב' נעשה תל. וזה הב' בראשית בשביל ישראל שיש להם כח לעשות עם הב' כחפצם:

ל׳בסידור ר' שבתי גם בסידור משנת חסידים בהפרש הנוסח במעריב השכיבינו אבינו לא כנוסח שאר הסידורים השכיבינו ה' אלקינו. כי באמת כאשר יתבונן האדם בגדלות הבורא ב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיניה ומלכותו בכל משלה. שכל עליונים ותחתונים מקבלים כל חיותם רק מאתו יתב"ש בלתי הפסק רגע. הנה לא היה לו העזה לשכוב במטה מוצעת ולפשוט את כל אבריו מבושתו מהבורא ב"ה אשר מלא כה"כ וכו'. אמנם כאשר אומרים השכיבינו אבינו ונזכר שהבורא ב"ה הוא אבינו ואנו בנים למקום ב"ה, יכול לשכוב כבן המתחטא לפני אביו ומדרך האב לחופף על בנו ולשומרו בעת שישן וזה בקשותינו שישמרינו ויפרוס עלינו וכו':

ל״אעכשיו בדורות האחרונים העיקר הוא שיתחזקו בני ישראל באמונה ביותר. כי באמת נשמות בני ישראל מתחילין להיות נמשכין מא"ק ונשמות ישראל המה קומה שלימה. וכמו שבקומם יש ראש לגוף ורגלים כן הנשמות של הדור האחרון הזה עקבא דמשיחא הנשמות הם מבחי' עקביים. והנה בהראש יש בחינת ראייה חושיות ושכליות ובהגוף יש בחי' ראייה שכליות כדאיתא הלב מבין. ודבר הנראה לעין אין בזה ענין אמונה כי הלא רואה בעיניו. אך בהרגלים שאין בהם שום בחי' ראייה שייך שפיר אמונה. ומחמת זה בנשמות אלו שהם בחי' רגלים אשר אליהם איתא דמטי רגלין ברגלין. עיקר חיזוק שלהם היא באמונה היינו להאמין שמכה"כ ומלכותו בכל משלה וכל מה דעביד רחמנא לטב עביד. וגם יאמין ואל יפול לב אדם הנה הנשמות שבדורות האלו הם ממקום נמוך ומוחות ולבית נמוכין למה שוללין הדיבורים שלי. רק יאמין שאפילו דיבור קטן של יהודי עושה רושם למעלה, כי באמת כמו שהרגלים צריכים להראש כן הראש צריך להרגלים. כי הם מעמידין כל הגוף שכל הגוף נשען עליהם:

ל״בסיפר מכמה צדיקים שסבלו עניות בעולם. קשה לי תמיד ואינו מבין למה הצדיקים צריכים להיות מקבלין. אדרבה כיון שהם משפיעים לעונם צריכים הם לקבל מן המקור ואח"כ ישפיעו לעולם ולא יצרכו לקבל מן העולם. אך הטעם לזה הוא ענין אחד עם גלות השכינה. כי זאת המדה נקראת כנ"י היא הנותנת חיות ושפע לכל העולמות ואפילו לקליפות ובפרט לאו"ה. בזמן שעושים רצונו של מקום אזי מקבלת לעצמה דיה והמותר מחלקת לכוחות אחרים. ובאם ח"ו אין עושין רצונו של מקום אזי אע"פ שכל החיות והשפע הולך על ידה אעפ"כ היא צריכה לקבל לצורך עצמה. וכמו ארץ ישראל שהוא מקור השפע לכל הארצות כמאמרם ז"ל. וכנודע שבזמן מעלתה היתה בהצלחה ובמעלה יותר מכל הארצות. ועתה אע"פ שהיא מקור השפע לכל הארצות אין לה לעצמה כלום כידוע. שהאנשים שבתוכה אם אין להם ממקום אחר אין להם כלום. וזה הטעם נמי בצדיקים אע"פ שהם משפיעים לעולם. בזמן שהעולם נכון לפניו י"ת אזי הם מקבלים מן המקור ומדריכים את העולם בדרך הישר ואינם צריכים להם. ואם ח"ו להיפך אע"פ שהם הם המשפיעים צריכים להיות מקבלים. כי כך היא המדה כיון שחס ושלום רעה יורדת לעולם פוגעת בכשרים כמ"ש (שמות כב) כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש:

ל״גכל הרודף אחר הכבוד הכבוד בורח ממנו וכל הבורח מן הכבוד הכבוד רודפת אחריו. וקשה הנה כפי הנראה זהו עונש של הרודף אחר הכבוד שיהיה הכבוד בורחת ממנו, ולפ"ז למה מגיע להבורח מן הכבוד עונש כזה שירדוף אחריו הכבוד כי כאשר בורח מן הכבוד מסתמא אינו רוצה בזה. אך האמת הוא כי הצדיק האמיתי אשר הוא למעלה מכל השבע מדות והוא במדריגת השתוות האמיתי. צדיק כזה יכול לרדוף אחר הכבוד בכדי להעלותו. גם מפני כבוד התורה. כי להחזיק טוביתא לגרמיה אין במחשבתו ורצונו כלל. ומפני צדיק כזה הגבהות היינו היצה"ר אשר בטבעו להתגאות ולהתנשאות כמו שאור שבעיסה בורחת ממנו. כי אדרבה כאשר יבא לפניו יעלהו לקדושה. וזה הפי' כל הרודף אחר הכבוד היינו צדיק כזה שיכול לרדוף אחר הכבוד הכבוד בורחת ממנו מפני היראה שיעלהו לקדושה וישאר אפס ואין: אבל הצדיק אשר עדיין אינו בטוח בעצמו שלא יפול ברשת היצה"ר זהו שצריך לברוח מן הכבוד. בכדי שלא ילכד בעצת היצה"ר וזה הכבוד היינו היצה"ר כנ"ל רודפת אחריו אולי יפילהו ברשתו ח"ו וה' לא יעזבנו בידו:

ל״דאיתא בגמרא ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים. ואיך שייך לומר כן הלא אין צריך אפילו לעולמות עליונים, כי ח"ו לומר שהוא צריך לשום דבר ובפרט לעולם התחתון השפל הזה. אך הענין הוא בזמן שישראל עושים רצונו של מקום אזי מתמלא רצון ורחמים להשפיע לעולם כי בזמן שח"ו אין עושין רצונו אזי נמנעת מדת טובו מן העולם. אבל בזמן שעושים רצונו ומדת טובו מתנהגת ומתפשטת בעולם זאת כביכול הוא פרנסתו. נמצא שהשפעתו היא הפרנסה. וכן הוא הצדיק האמיתי הוא מקבל כדי להשפיע וזה הוא תענוג שלו. כי אנו רואים בזמן שח"ו אין טוב בעולם אם היו נותנים לו כל הון דעלמא אין לו הנאה מזה. אך הנאתו הוא אם ישראל טובים וטוב להם, נמצא הצדיק במדתו הוא ממוצע בין האדם ובין הקב"ה כי קבלתו היא ג"כ כדי להשפיע וזהו התענוג שלו. אבל זה שאין זכותו גדול כ"כ שיכול להשפיע איך הוא מקבל. מדרך בעל משפיע אעפ"י שאינו יכול כ"כ כמו השני אעפ"כ הוא ג"כ נקרא בעל משפיע אבל מי שאינו יכול כלל האיך יכולים לומר עליו שהוא נקרא בעל משפיע. כמו כן בצדיקים יש גדולים וגדולים עד כמה מדריגות כי גבוה מעל גבוה שומר. וזה שיכול להשפיע יכול לקבל והממון רץ אחריו. אבל מי שלא התחיל איך יכול לקבל הלא הוא כדרך כל המקבלים. אעפ"י שאנו רואים שיש שהממון רודף אחריהם ואין אנו יודעים מפני מה זה הוא מחמת זכות אבותם שגדול מאוד:

ל״היש צינורות השפע צינור ימין וצינור שמאל. ישראל מקבלין מצינור הימין וישמעלים מקבלים מצינור השמאל. מזמן שחרב בהמ"ק כתיב השיב אחור ימינו, לא ח"ו שנפסק שפעם מהימין ומקבלין מצינור השמאל, כי זה כח הסט"א. אך שנשתרבב הצינור ימין והולך במקומות לא טובים דרך בחי' אחוריים. כי יש בחי' אחור וקדם זה לעומת זה. ושם אצל השמאל יש אותה הקרובים לקדושה ויש בהם חלק טוב גדול ויש מהם תערובות טוב ורע ויש מהם שכולו רע. ע"כ על ידי שנשתרבב הצינור ימין בין אותן המקומות ע"כ נתערב בשפע ההוא שקרנות גם שאר רעות הנמצא בעולם. ע"כ יש צדיקים שאינם רוצים בזה העולם מחמת שרואים שהשפעה היורד לעולם הולך בין מקומות לא טובים ונתערב בה כמה רעות, כמו שיש באדם צינור ימין שמשפיע בנים ונשמות בעולם. וצינור שמאל שדוחה הפסולות והמותרות. כן נמי בענין הנ"ל צינור הימין משפיע שפע הטוב והשמאל משפיע פסולות ומותרות לאו"ה. א"כ כשהצדיק רואה שהשפע הולך אצל דרך הפסולת ומתערב בהם אינו רוצה בזה העולם כי סכנת נפש הוא, איך אין יכולים לשאול כנ"ל כי מי שיודע בעניני גלגולים לא קשה כלל כי מה שאנו רואים שיש אנשים טובים וכשרים ומצטערים בעולם. זה הוא מפלי ענין הגלגולים כי אפשר לא היה טוב בגלגול ראשון ע"כ בא לעולם כד, לקבל גמולו בזה העולם וזהו מחסדי השי"ת. ומה שאנו רואים שטוב לרשעים מפני שבגלגול ראשון היה טוב אך שלא לשמה אע"פ שמתוך שלא לשמה בא לשמה הוא עשה כל ימיו שלא לשמה. ע"כ בא לזה העולם כדי לקבל תשלומין בעוה"ז. ואם מיישב עצמו ועושה טוב בזה העושר אזי מוכרח הוא לבוא עוד לעולם ויצטער ביסורים עד שבא לשלימתא ואם לאו אזי נאמר משנה פניו ותשלחהו ויורד למדריגות תחתונות ?דנ"ת. והולך ומתנודד כך עד שבא ליד צדיק ונהנה ממנו. אזי מעלה אותו למעלה עד מדריגת אדם. והשתא נמי אם מיישב עצמו כנ"ל אזי עולה למעלה ואם לאו חוזר ויורד כנ"ל. כן יכול להיות כמה פעמים שהצדיק מעלה אותו והוא יורד אח"כ ע"י מעשיו. ע"כ הצדיק הרואה זאת מר לו מאד כיון שרואה לפניו נשמות שמתנודדים למאות שנים ולאלפים שנים שעולים ויורדים כמה פעמים. ולזה הענין צריך להיות צדיק בעולם כי הלא קשה נשמה שהיא בתכלית השלימות למה תרד לעוה"ז לראות בצער העולם. אלא לטעם הנ"ל כדי להעלות הנשמות הנעלמות והנפרדות. כמו שמספרים מרבי הירש ליב מאליק שפעם אחת נסע בדרך ובא למקום רפש וטיט ושם בקשה ממנו נפש אחת שיעשה לה טובה. אמר מה לי ולך שאעשה לך טובה. כיון שרשע אתה ושוכן במקום כזה מסתמא שוה אתה זה הגמול. והשיבה זאת הנפש כשהייתי בזה העולם נתתי לכם ממון. אמר כיון שכן מוכרח אני לעשות לך טובה:

ל״ואני עבדיך בן אמתיך פתחת למוסרי (תהלים קטז) דהנה יש שני בחי' צדיקים יש צדיק שהוא עובד את השי"ת בתורה ותפלה. אמנם רק בעת עוסקו בתורה או בתפלה הוא לומד ומתפלל בכוונה רצויה לשמו יתברך. אך בעת שאינו עוסק בתו"ת נפסק ממנו קשר וחבלי עבותות אהבה ויראה שהיה לו בעת עוסקו בתו"ת. ואין מעצור בכח מחשבותיו להיות דבוק בו יתברך כאשר בתחלה בעודנו עוסק בדברים שבקדושה בתו"ת ובמעשה המצות. ובחי' צדיק כזה צריך בכל עת להתאמץ ולהתחזק שלא ינתק ממנו חבל האהבה והיראה כענין שכתוב (משלי כד) כי שבע יפיל צדיק וקם היינו אפילו אחר נפילתו הוא חוזר ומתחזק וקם מנפילתו. והענין הוא דכתיב (דברים לב) כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו. והוא עפ"י משל כאדם הנופל מלמעלה למטה ואוחז בשתי ידיו בחבל ומתחזק עצמו שלא ליפול ולעלות למעלה למעלה, אמנם יש בחי' צדיק עובד השי"ת בכל תנועה ותנועה אפילו אינו עוסק בתו"ת רק בדברים פשוטים נוכח ה'. דרכו. ועל ידי שנזדכך ונטהר בכל בחינת קומתו ונתקדש בקדושה של מעלה. עד שהגיע למעלת ומדריגת להיות מרכבה אליו יתברך בכל איבריו. וצדיק כזה אין צריך עוד להתחזק עצמו לאחת בחבל האהבה והיראה. כי כבר הגיע להיות בחינת מרכבה אליו יתברך. ועובד את ה' בכל פרטי עניניו אין דבר רק ממנו שלא להיות שם עבודת השי"ת. וזה הענין שהתפאר דוד המע"ה כפי הידיעה שהיה רגל רביעי מן המרכבה בגודל קדושתו וטהרתו וחסידותו. ולכן אמר אני עבדך בן אמתיך פתחת למוסרי. שהתפאר בעצמו כי הוא עבד נאמן לה' אפילו בעת פתחת למוסרי. שנפתח קשר החבל ונתקו מוסרות אהבה והיראה בעסקו בדברים פשוטים אעפ"כ הוא עבד נאמן לה'. כי כבר הגיע בקדושתו וטהרתו להיות מרכבה אליו יתברך אכי"ר:

ל״זיש אנשים ששואלים עלי במה אני גוטער יוד. והאמת שאין אני גוטער יוד ואני בעצמי אין. כי יודע אני ערכי. רק האמת אני רוצה. ומי שמדבר עלי כאילו מדבר על הקב"ה ער וועט פאר שווארצט ווערין בעוה"ז ובעוה"ב. ואין אני אומר להתפאר עצמי ח"ו. תאמינו לי שאני חלק הנפש מישראל ואם כאב ח"ו לאחד מישראל בקצה העולם מרגיש אני תיכף:

ל״חכשנתחדשה גזירה של הספרים אמר, יכול השטן לשלוט בהתורה. אך איתא בכתבי האר"י ז"ל שהעשיה ודיבור של התורה היא הגוף. וכוונת הלב של התורה היא הנשמה. ואיתא בגמרא תינוק בן יומו חי אין צריך לשומרו מן העכברים ועוג מלך הבשן מת צריך לשומרו מן העכברים. ע"כ מפני שבעוה"ר התחילו אחב"י ללמוד שלא בכוונת הלב והתורה היא כגוף בלא חיות ונשמה. ע"כ יכולה הסט"א לשלוט בהם ח"ו:

ל״טכל הנביאים לא נתנבאו אלא בכה הוסיף עליהם משה שנתנבא בזה. כי בחי' זה עלמא דדכורא היא בחי' משפיע משם הוי"ה ב"ה. כי כמו שיש באדם נפש ונשמה הנפש הוא כלי לנשמה. הגם שגם הנפש הוא רוחני עכ"ז לגבי נשמה הוא כלי. כך כביכול יש הוי"ה וכינוין ה' אחד ושמו אחד ששניהם אחד מ"מ כביכול הוא כנפש לגבי נשמה. ונביאת משה רבינו ע"ה היה מבחי' זה ולצדיק כזה כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה כי זה כל האדם. אבל שאר נביאים היו בבחי' כה עלמא דנוקבא בחי' כנסת ישראל והשפעתם היה ע"י כנס"י. ולצדיק כזה צריך סיוע מכנס"י אם הם ראוים. ובחינתם היה בבחי' דמיון ולכן כתוב (הושע יב) וביד הנביאים אדמה הגם אל מי תדמינו ואשוה. ומחמת בחינתם היו בבחי' כנס"י בחי' דמיון מהכינוים והיו צריכים לפעמים להתעוררות. כי משה רבינו ע"ה השפעת נביאתו היה מבחי' הוי"ה וכתוב בו (במדבר יב) פה אל פה אדבר בו וכתוב ואתם הדביקים בה' וגו' לא היה צריך להתעוררות. כי כמו כביכול כתוב בו (מלאכי ג) כי אני ה' לא שניתי שאין בו שום השתנות. כך הצדיק כזה אין בו שום השתנות ולכן כתיב בו שכינה מדברת מתוך גרונו של משה שהיה דבוק לקוב"ה כב"י. וזה הפי' וידבר ה' אל משה לאמר כל מה שאמר משה היה ממש דיבורו של הקב"ה כי השכינה מדברת וכו':

מ׳כי שבע יפול צדיק וקם (משלי כד) יש ב' בחינות א' בחי' עומד וזהו בחי' מלאך.

מ״אכי בחי' הולך זהו בחי' צדיק. ובזה גדול האלם מן המלאך. ועוד יש בחי' נפילה ח"ו בחי' א' שנפל ממדריגה שלו עד למטה ח"ו. ובחי' ב' כי צריך תמיד להיות בבחי' הולך. אבל אם הוא נופל ממדריגת הולך ולא נשאר רק בבחי' עומד זה ג"כ נפילה אצלו ר"ל רק צדיק נקרא. וזה פירוש הכתוב כי שבע יפול צדיק וקם אפילו שבע פעמים יפול צדיק ממדריגתו אך עכ"פ נשאר בבחי' מלאך.

מ״בוזה פי' הגמרא אם הרב דומה למלאך ה' צבאות וכו' רצה לומר כשאפילו נופל ממדריגתו ח"ו עכ"פ נשאר בבחי' עומד, ודומה למלאך. תורה יבקשו מפיהו כי נקרא ג"כ רבו צדיק. ואם לאו פי' שהנפילה שלו הוא עד מדריגה התחתונה ר"ל שלא ישאר אפילו בבחי' עומד אל יבקשו תורה מפיהו. ולכן הצדיקים הראשונים כשהיו צריכים להטיב לעולם היה ע"י תורה ותפלה כי העולס היה בבחי' גדלות. אבל עכשיו שהעולם הוא בבחי' קטנות לכן כשצריך הצדיק להיטב להעולם אינו רק בסיפורי מעשיות ודברים פשוטים. וזה פי' הפסוק (שיר ח) אחות לנו קטנה כי אחות נקרא כנס"י. כשישראל הם בבחי' קטנות ושדיים אין לה היינו חכמה ובינה. מה נעשה לאחותינו במה יכול הצדיק לעשות טובה לכנסת ישראל. רק ביום שידובר בה הצדיק סיפורי מעשיות בזה עושה טובה לה. ופעם אחת בא אל אדוני אבי זצוקלה"ה רענדאר אחד וסיפר לו שאדון שלו רוצה לדחותו מארענדע קודם פסח. והיה אבי ז"ל יושב ודיבר סיפורי מעשיות כל עת התנצלותו. וקודם צאתו אמר לו רבי מה תשובתי על זה, אמר לו כבר עשית לך טובה כו' לך לשלום:

מ״גהעיקר לחזק עצמו באמונה ולבקש רחמי השם יתברך על חיזוק אמונה. והגם שהוא בחירה ואיך שייך לבקש על דבר שהוא בחירה. עכ"ז יבקש עזר מהשי"ת על חיזוק האמונה. כי אנו אנו יודעים שיש עולמות שהם למעלה מבחירה כי הכל הוא קומה שלימה. היינו הצדיק הוא קומה שלימה. והצדיק עם ישראל המה. קומה שלימה. וכל אחד ואחד הוא קומה שלימה. וגם העולמות הם קומה שלימה. וכמו שיש בגוף האדם ימין ושמאל כמאמר הכתוב (קהלת י) לב חכם לימינו וגו'. כן בהידים והרגלים יש ימין ושמאל. ובראש אין ימין ושמאל הגם כי אית תלת ראשין. אמנם ימין ושמאל לית תמן. כי בהעולמות שהם בבחי' ראש הם למעלה מהבחירה. וזהו מאמר הכתוב (קהלת ב) החכם עיניו בראשו פי' להשפיע תמיד מהעולמות הנ"ל שהם בבחי' ראש שהם למעלה מהבחירה. ואיזה חכם יכול להשפיע מהעולמות הנ"ל חכם כזה אשר כחו חזק ותקיף להתנהג עצמו בהבלי עוה"ז ומחזיר את העולם למוטב. כי כן אמר אדוני אבי ז"ל וכן הוא האמת שצדיק כזה שהוא מנהיג א"ע בעוה"ז במרכבות הוא נעשה למעלה מרכבה. ומי שאינו משיג עבודה גדולה כזה ומתנהג עצמו להיות מיושבי בית המדרש נמצא למעלה בהמ"ד גם כן. והצדיק הגדול הנ"ל שמתנהג עצמו במרכבה הוא יכול להשפיע מהעולמות שהם בבחי' ראש שהם למעלה מהבחירה כנ"ל וד"ל:

מ״דקשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף קשה לזווגם כקרי"ס. ולכאורה קשה איך שייך אצל הקב"ה קשה אך באמת הוא מצד ישראל לכן איתא בגמרא על הים נדמה להם כבחור ובשעת מתן תורה נדמה להם כזקן. ואיך אפשר שיהיה השתנות בבורא ב"ה כי אני ה' לא שניתי. רק האמת דזה היה מצד המקבל כאשר יצאו בני ישראל ממצרים היו אז מלוכלכים בזוהמת מצרים. לכן נדמה להם כבחור פי' בחור מלחמה שהיו לוחמים מלחמת היצר כשזה קם זה נופל. אבל בשעת מתן תורה כבר פסקה זוהמתן נדמה להם כזקן כי כשיזקין אדם נתבטלו ממנו כל התאוות. ופי' נדמה לה"ם לעצמם כי הכל היה מצדם דהם היו המקבלים. אבל אצל הבורא ב"ה אין שום חידוש ודבר קשה כי הוא סיבת כל הסיבות:

מ״הואפשר עוד כי הבורא ב"ה ברא עולם שיתכלל מדה אחת בחברתה פי' חסד בגבורה וגבורה בחסד ומהם תצא רחמים. והנה במצרים היה חסד לישראל וגבורה למצרים והיה השתנות בסדר הבריאה. לישראל היו חסדים גדולים בלי שום ערבוב גבורה. לכן היה הענין קשה ומהיכן זכה לזה בתשובה. וזהו שאמרו בגמרא תשובה מאהבה זדונות נעשו כזכיות. ולכאורה אינו מובן כי לא די שמוחלין לו עונות אלא אף נעשו לו כזכיות. אך הענין הוא כי כשאדם חוטא נותן חיות בקליפות ואח"כ כשעושה תשובה הוא מקבל החיות מאצלם שנתן בהם. ולא עוד אלא שמקבל מהן החיות שנתן להם הבורא ב"ה בבחי' ואתה מחיה את כולם והמה נעשים כפגרים מתים. ולכן היה לישראל חסדים שלימים בלי שום ערבוב גבורה ולהם היה גבורה שלימה בלי שום ערבוב צד חסדים כי קבלו מאתם החיות לגמרי:

מ״ואף שנדפס זאת במקומו אך מצאנו הנוסחא היותר מפורשת לא נמנע הטוב מבעליו:

מ״זוירא משה כי קרן עור פניו ויתן על פניו מסוה כי אין נקרא אדם השלם אך כאשר מתקן מקודם כל רמ"ח איבריו. ולזה אברהם אבינו ע"ה מקודם היה נקרא שמו אברם בגימטריא רמ"ג אך כאשר תיקן כל רמ"ח איבריו ניתוסף לו אות ה' והיה נקרא שמו אברהם בגימטריא רמ"ח. ויצחק אע"ה לא היה נקרא אדם השלם אך בלקחו את ב"ז כמ"ש ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה כי יצחק בגימטריא ר"ח. אך בקחתו את רבקה בהיותו בן ארבעים שנה היה נשלם כל רמ"ח איבריו והיה נקרא אדם השלם, ויעקב אע"ה היה לו בירידתו למצרים ס"ו נפש ויוסף היה במצרים כי יעקב בגימטריא קפ"ב אך בירידתו למצרים בהיותו לו ס"ו נפש אז היה נשלם כל רמ"ח איבריו והיה נקרא אדם השלם. ומשה רע"ה היה כללא דאבהן והיה עניו מאד מכל אדם והיה נותן כל הפגמים בעצמו. וזהו ויתן על פניו מסו"ה פי' שנתן כל הפגמים בעצמו אותיות מסו"ה היינו מ' מיצחק ס"ו מיעקב ה' מאברהם אבינו ע"ה:

מ״חתמו הלקוטים

מ״טלקוטים יקרים.

נ׳אמרות טהורות. שבעתים מזוקקות. מפנינים יקרות. דברים אחדים מאמרי נועם. של אדומו"ר הרב הקדוש והטהור המפורסם בכל קצוי ארץ. ואיים רחוקים. בוצינא עילאה רבא ויקירא. אור העולם מופת הדור והדרו: ראש גולת אריאל. חוטר מגזע אבני שיש טהור. כקש"ת מרנא אברהם יעקב זצוקלה"ה בן רבינו המחבר אשר האיר לישראל בקדושתו בק"ק סאדיגארי מיום אשר נקרא מרן אביו הקדוש זי"ע לשמים שנת תר"י לפ"ק עד שנת תרמ"ג לפ"ק היא השנה אשר נלקח ארה"ק לשמים:

נ״אבראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. פירש"י אמר ר"י לא היה צריך להתחיל התורה אלא מהחודש הזה לכם כו'. משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים. אני אומר כתוב בראשית ברא וגו' וכתוב (תהלים קיא) ראשית חכמה יראת ה'. ואיתא בתחלה עלה במחשבה לברוא במדת הדין ראה שאין העולם מתקיים והקדים מדת הרחמים ושתפה למדת הדין והיינו דכתיב (בראשית ב) ביום עשות ה' אלקים וגו' כי יש אור ישר ואור חוזר. אור ישר הוא חיות השי"ת המחיה כל העולמות בבחי' ואתה מחיה את כולם. ואור חוזר הוא שצריך האדם לראות שבכל דבר יש בו חיות השי"ת המקיים. ולהאמין כי ואתה מחיה את כולם וכל פעל ה' למענהו ולעבוד להשי"ת בכל הדברים. וזה שפירש"י לא היה צריך וכו' אלא מהחודש הזה לכם מצוה ראשונה. כי באמת האבות היו עובדים להשי"ת גם קודם מתן תורה בכל דברי עוה"ז בבחי' בכל דרכך דעהו. היינו שהיו מקושרים בכל מדותיהם להשי"ת. כי יש ז' מדות כדכתיב שם הגדולה והגבורה ושאר מדות. והם היו עובדים את השי"ת בכל המדות ואחר כך כשנתן השי"ת את התורה כתיב (שמות יט) כה תאמר לבית יעקב ותגד לבני ישראל אמירה רכה לנשים, היינו כי יש אדם שעובד להשי"ת בתורה ותפלה ומע"ט ואחר כך הוא אוכל כבהמה ועושה עוד דברים כבהמה ועי"ז נופל ממנו החיות. וכשעוסק אח"כ בתורה ותפלה אי אפשר לו להתקשר בהקב"ה. וזה שפירש"י לא היה צריך להתחיל התורה וכו' כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים. כי האדם צריך לראות בכל הדברים גשמיים חיות השי"ת שיש בו ולעבוד בכל הדברים את השי"ת, ולראות גם בארציות חיות השי"ת המוסתר בו. כדכתיב (קהלת ב) החכם עיניו בראשו היינו שרואה בכל דבר מאין נקח שורשו מלמעלה. וזה כח מעשיו הג"יד לעמו כי העיקר הוא לראות בכל דבר חיות השי"ת שיש בו ולעבוד גם בכל דברי עוה"ז להשי"ת:

נ״בוזה שפירש"י שלא יאמרו לסטים אתם שכבשתם ארץ ז' עממין כי כשהיו שבירות הכלים לקחו מזה או"ה אהבה זרה ויראה זרה ושאר מדות. ויכולים לסבור שאין שייכות לישראל בדברי עוה"ז כלל ואין שייך לישראל אהבה ויראה כלל. ע"כ פתח בבראשית וגו' משום כח מעשיו וגו' נחלת גוים. כי צריך כל אחד מישראל לעבוד את השי"ת בכל עניני עוה"ז באהבה ויראה ושאר מדות. וזה שפירש"י מה טעם פתח בבראשית. כי איתא בתקונים בראשית בא תשרי אותיותיו תשר"ק היינו אור חוזר. כי העיקר לעבוד את השי"ת בבחי' אור חוזר היינו בכל דברי העוה"ז. כי כל האתערותא דלתתא שהיה בשעת בריאת העולם שישראל יעבדו להשי"ת וזה אור חוזר. ע"כ פתח בבראשית כי צריך לעבוד להשם יתברך באור חוזר:

נ״גועוד יש לפרש מה טעם פתח בבראשי' היינו בא תשרי לא היה צריך להתחיל אלא מהחודש הזה, היינו מפני מה מתחילין התורה מתשרי ולא מניסן:

נ״דסליק

Today's Learning

עירין קדישין, ליקוטים מהמחברIrin Kadishin, Miscellany from the Author