עירין קדישין, ליקוטים מהמחבר ב׳Irin Kadishin, Miscellany from the Author 2
א׳וזאת אמר אדמו"ר בזאת חנוכה על ברית מילה בעיר באריסעב):
1
ב׳איזהו שוטה המאבד מה שנותנים לו. אמר בשם המגיד הגדול איזה שוטה המאבד כח מ"ה שיש לו. כי יש אצל כל אחד ואחד מישראל בחי' מ"ה וכשאדם אינו הולך בדרכי השם אזי ח"ו מאבד כח מ"ה שנותנים לו ונעשה אצל עצמו בחי' יש ח"ו עכד"ק:
2
ג׳ואני אומר הפירוש כי הצדיק האמיתי הוא בחי' מ"ה כי אדם בגימ' מ"ה. כי הצדיק האמיתי הוא מרכבה לבחי' לשם מ"ה והוא המשפיע הן גשמיות בני חיי ומזוני והן רוחניות היינו חיים רוחניות לכל ישראל. ובפרט להמקושרים אליו ואפילו בעלמא דאתי על ידו נשפע להם כל טוב. וצריך כל אחד ואחד להאמין כל זה באמונה שלימה. ואיזהו שוטה המאבד מה שנותנים לו שמאבד האמונה שעל ידי הצדיק נשפע לו הכל. והוא סובר שהוא מקבל מעצמו בלתי הצדיק חס ושלום. וזה נקרא שומה כי אפי' בעלמא דאתי, נקרא הצדיק הנשר הגדול שנושא כל המתקשרים אליו בכחו בחי' ואשא אתכם על כנפי נשרים, ע"כ מי שמאבד כח זה ואינו מאמין ח"ו בכח הצדיק כנ"ל נקרא שוטה. כי עיקר חיות האדם היא אמונה זו והבן:
3
ד׳אופן אחר איזהו שוטה המאבד מה שנותנים לו. להבין למה צריך הגמרא לאשמועינן איזה שוטה ובלא הגמרא לא הוה ידעינן ומהסתם הכרת פניו ענתה בו. ותו איזה יראת שמים נצמח מזה אם ידע מי הוא שוטה או לא ידע כי מהסתם דברי חז"ל מורים לנו בכל דבריהם לידע דרך ה'. ואיתא בגמרא ע"פ אדם אתם אתם קרואים אדם וכו' ויש להבין. אלא שיש יד ימין ויד שמאל ושתי הידים המה מכונים בשם יד אעפ"כ יד שמאל נקרא יל כהה ויד ימין הוא יד אמת יד החזקה. ואע"ג שאין לו גוף ואין לו דמות הגוף אך מדותיו נקראים כן כדי לשבר את האוזן. כך כל שמות הקב"ה שאינם נמחקים המה שמותיו הקדושים. אך שם הוי"ה ב"ה הוא שם האמת ובמילוי אלפין הוא בגימ' מ"ה. וישראל נבראו ביד ימין של הקב"ה שהוא יד החזקה יד האמת ומפני זה המה נקראו אדם שהוא בגמ' מה. וכל איש שמקדש ומטהר א"ע ומשרה תמיד שם הוי"ה ב"ה על עצמו שהיא שם האמת. א"א לו שיחטא שהוא בחי' אדם שם מ"ה שורה עליו. וכל מי שהוא שוטה וגם רוח עליו נאמר אין אני והוא יכולין לדור ומסיר מעליו שם מ"ה שם הוי"ה ב"ה ומפני כך בא לידו חטא, וזה כוונת הגמרא איזהו שוטה רשע וגם רוח המאבד מה שנותנים לו. פי' שמאבד שם מ"ה מעליו הוא שוטה רשע וגם רוח:
4
ה׳אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף. אמר שבתיבות שיכלו הוא מלשין כלתה נפשי. כדאיתא בס' אוה"ח ע"פ ויכולו השמים שאמר מפני מה הארץ כדורות כדי שתהיה תלויה ועומדת בחוזק. שכל חלק יש לה השתוקקות בשוה עיי"ש. וזהו שיכלו כל הנשמות שבגוף שיהיה להם השתוקקות להשי"ת עד כלות הנפש:
5
ו׳יחוס אבות בלי יחוס עצמו אינו שום כלום. כי איתא בגמרא ומתחת זרועות עולם אלו האבות ומפני מה המשילו חז"ל את האבות לזרועות מחמת שכל השפעות של ב"ו הוא בזכות אבות. ולמשל כשאחד נותן ומשפיע לחבירו הוא נותן לו בידו כך האבות שבזכותם הם כל השפעות נקרא זרועות. ונראה כשאחד נותן ומשפיע לחבירו בידו והשני הוא נמשך לאחוריו מהנותן בודאי לא יועיל לו כלום מה שחבירו מושיט לו ידו. כך מי שיש לו זכות אבות ואין לו יחוס עצמו אין מועיל כלום מה שהאבות משפיעים כי הוא אינו יכול לקבל:
6
ז׳אמר יש צדיקים שנראה צדקתם ותורתם ועבודתם בהתגלות לעין כל. ויש צדיקים שאין נראה הנגלה שלהם ותורתם רק שפתיהם נעות כדוגמא מ"ש הרמב"ם ז"ל שכל הגלגלים מתנענעים וגלגל היומי מנענע כל הגלגלים בלא תנועה. כי מחמת גודלו של גלגל היומי הנה בתנועתו הקטנה שבקטנות שכמעט לא נראה כלל הוא מנענע כל הגלגלים. וזהו (קהלת א) כל הנחלים הולכים אל הים כל הנחלים היינו הצדיקים הולכים אל הים היינו הצדיק שהוא מחמשים שערי בינה בגי' ים אל מקום שהנחלים וגו' שבים ללכת. כי הצדיק הגדול נותן שפע וחיות לעבודת כל הצדיקים וכל ישראל:
7
ח׳אמר שבדורות הראשונים כאשר בא הבעל דבר אל אדם ואמר לו עשה עבירה זו היה מנצח אותו ועשה סיגוף לגוף. ואם אמר לו עשה עבירה זו עשה סיגוף אחר לגוף. אבל עכשיו שהגופים חלשים אינו כך. וזה שאמר ירמיה הנביא (איכה ה) למה לנצח תשכחינו תעזבינו לאורך ימים השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם. פי' למה לנצח מה לי לנצחון והא תשכחינו פי' תש כוחינו מאד ואין בידינו לנצח הבע"ד ולעשות סיגופים. ובעד זה תעזבינו פ' לאורך ימים בתמיה. אלא בדורותינו השיבנו ה' אליך ונשובה וחדש ימינו כקדם פי' שיהי' שוה כימי קדם סיגופים:
8
ט׳עוד אמר שבעת שאדם נולד נולד הסט"א שלו צד שני. היינו אם נולד זכר נולד הסט"א נקבה ואם נולד נקבה נולד הסט"א זכר. וזה הסט"א מצפה תמיד לחבר עם האדם ולטעות אותו. וזהו שאמר דוד המע"ה (תהלים לז) צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו וגו' וביום החופה מבטל האדם הסטרא אחרא ממנו:
9
י׳איתא בגמרא חש בראשו יעסוק בתורה. הנה דברי תורה אפילו בלא עיון המה רפואה דהנה כתוב (שיר ג) מי זאת עולה מן המדבר היינו שעל ידי דיבורי תורה יש עלייה לעולמות. מי זאת שמשיב שורש הנשמה עולם המחשבה. ולזה מי שחש בראשו היינו במחשבתו יעסוק בתורה ועל ידי הדיבורים יש עליה להעולמות הנ"ל, וממילא יתוקן הנשמה:
10
י״אאיתא בגמרא כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה. חס ושלום לדמות שהיה שום חטא רק כל עניני עבודה של שלמה היה להחזיר כל עניני עוה"ז לשורשן ושיתוקן ג"כ חטא אדה"ר ויהיה דירתו בתחתונים. ועשה מכל עניני עוה"ז עבודה להשי"ת ועשה מכל עניני עוה"ז כלים לעבודת השי"ת רק באמת שלא הגיע עדיין הזמן שיתוקן העולם. ועבודת שהמע"ה לא היה ביכולת שתגמור עדיין ונשאר הכלים שעשה בגודל קדושי עניני עוה"ז בלא גמר. וזה ענין טעות שלמה המע"ה שהקדים לעשות כלים קודם הזמן ונשארו בלא גמר. לכן בעת בריאת העולם כמאמר ברא ה' לעשות שנשארו בלא גמר ביום ששי. והתיקון יהיה אי"ה בעת שיעבור רוח הטומאה מן הארץ ואז יהיה התיקון לכל הקליפות. וכענין אשר נעשה בעת בריאת העולם שנשארו וכו' בזה היה גם כן מקרה הצדק יסוד עולם שהמע"ה:
11
י״במי יודע עוז אפיך (תהלים צ). על ידי מדה הנקרא מי יכול הצדיק לשבור הדינים. יודע מלשון ויודע בם אנשי סוכות. וזה מי על ידי מי יודע עוז וכו' היינו החרון אף. וכיראתך עברתך היינו כמו שצדיק מושל במדת יראה כמאמר צדיק מושל ביראת אלקים. כן מושל בעברתך היינו בהדינים לבטלן ולמתקן:
12
י״גאו יאמר וכיראתך עברתך ע"ד הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים כך עברתך הקב"ה גוזר והצדיק מבטל:
13
י״דהוא (אבות פ"ג) היה אומר כל שמעשיו מרובין מחכמתו חכמתו מתקיימת. להבין המשנה שהרי הדיוקים סותרים זה את זה שברישא אמר כל שמעשיו מרובים מחכמתו חכמתו מתקיימת דמשמע שאם מעשיו שוים לחכמתו אין חכמתו מתקיימת. ובסיפא אמר כל שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת משמע שאם חכמתו שוה למעשיו חכמתו מתקיימת. ואמר שיש חכמה פנימית וכנגדה יש חכמה חיצונית ר"ל. ועבור זה צריך כלי להחזיק החכמה הפנימית שלא תצא ח"ו החכמה לחיצונים. והכלי המחזקת החכמה היא מצות ומעש"ט שאדם עושה המעש"ט מחזיקים את החכמה שלא תצא לחוץ לחיצונים ר"ל. וזה ידוע כי הכלי המחזיק איזה דבר הניתן בה. צריך שתהיה הכלי יותר גדול מהדבר הניתן בה. וזהו כוונת המשנה כל שמעשיו מרובין מחכמתו פי' שהכלי גדול כ"כ שיכול להחזיק החכמה שלא תצא חס ושלום לחוץ חכמתו מתקיימת. אבל אם הכלי מעשיו אינם גדולים ואפילו שוים לחכמתו אין הכלי יכול להחזיק החכמה. והשתא ניחא שאין הדיוקים מרישא לסיפא סותרים זה את זה. וזהו כוונת בעל מסדר הגדה (יחזקאל טז) ותרבי ותגדלי ותבאי בעדי עדיים שדים נכונו ושעריך צמח ואת ערם ועריה ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמיך חיי. כי במצרים קודם הגאולה היו ישראל משוקעים במ"ט שערי טומאה ותיכף הופיע להם השי"ת אור החכמה ובאו והשיגו מ"ט שערי קדושה עד שער הנו"ן. ובאם שלא היה להם שום מצוה היה באפשרי שתצא החכמה חס ושלום לחיצונים ר"ל. לפיכך נתן הקב"ה לישראל שתי מצות היינו דם מילה ודם פסח שיהיו אלו השני מצות כלים המחזיקים את החכמה שלא תצא לחיצונים חס ושלום. וזהו ותרבי ותגדלי היינו שהרבה השכל החכמה שלהם, ותבואי עד שבאו לשער היובל הוא שער הנו"ן הנקרא עד. שדים נכונו היינו שיש לך בינה גדולה ע"ד שאמר דהמע"ה שעשה שדים במקום בינה. ושערך צמח והיו חס ושלום השערים צמוחים לחיצונים שלא היה להם שום כלי המחזיק את החכמה כי לא היה להם עדיין שום מצוה. ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך היינו שיש לך מצות שני הדמים עבור זה. ואומר בדמיך חיי היינו שנעשה כלי להחכמה שלא תצא חס ושלום לחיצונים ר"ל והבין היטב:
14
ט״וחכם עדיף מנביא. ואמר למה חכם עדיף מנביא כי איתא מנצפ"ך צופים אמרום ואותיות מנצפ"ך בגמט' פ"ר הוא פ"ר דינים. פי' אם נביא רואה דין הוא אומר דברים כהווייתן כמו שנאמר לו הנבואה. וזהו מנצפ"ך צופים אמרום פי' שהנביא אם אומר דינים אומר כך נביאתו. אבל חכם אפי' רואה דינים הוא יכול להמתיקן בשורשן ולהפך מדת הדין למדת הרחמים ולפיכך חכם עדיף מנביא:
15
ט״ז(עוד מזה עיין לעיל שבת חזון).
16