עירין קדישין, ליקוטים מהמחבר ג׳Irin Kadishin, Miscellany from the Author 3
א׳בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבוא אליו ישעיהו בו אמוץ הנביא ויאמר כה אמר ה' צבאות צו לביתך כי מת אתה וגו' (ישעיה לח) ואיתא בגמרא אמר ליה, בן אמוץ כלה נביאתך וצא כך מקובלני מבית אבי אבא אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע את עצמו מן הרחמים. פי' רש"י אבי אבא דוד והקשה למה קרא לדוד אבי אבא הלא מדוד עד חזקיהו היו כמה דורות. ואיתא בגמרא חכם עדיף מנביא והקשה הלא איתא בגמרא אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על חכם גבור ועשיר נמצא שכל נביא חכם הוא. ואיך אפשר לומר שחכם עדיף מנביא הלא הנביא הוא חכם ג"כ. ואמר שכל נביא אמר נבואתו לפי מראות נבואתו ולא אמר נבואתו רק מה שראה במראות הנבואה ולא יותר. אבל חכם בחכמה עילאה יכול להמתיק הדינים בשורשן ולהפך ממדה"ד למדה"ר כמו שכתב לעיל. וזה שאמר חזקיהו כלה נביאתך וצא כך מקובלני מבית אבי אבא כי אבא היא חכמה ואבי אבא היא חכמה עילאה. ואוכל בהחכמה להמתיק הדינים בשורשן. ואפי' חרב חדה מונחת על צווארו וכו':
1
ב׳טוב עין הוא יבורך כי מלחמו נתן לדל (משלי כב) משל למלך שצוה לעבדיו לעשות לו כתר מלכות מפואר מאד. מי שאוהב למלך כלתה נפשו ותשקתו להכין הכתר ולהביא לפני המלך הכתר בתכלית מפואר חיש מהר לעשות נחת רוח למלך שאמר ונעשה רצונו. ואין חילוק אצלו אם הוא עושה הכתר או אחרים משתדלים לעשות הכתר רק כוונתו שיהיה נחת רוח למלך שאמר ונעשה רצונו אבל מי שאינו אוהב המלך רק אוהב את עצמו רצונו שיעשה רק הוא הכתר ולא יחוש לכבוד המלך אע"פ שיתמהמה בעשותו. וזה ידוע כי ' באכילה שאדם אוכל צריך להעלות כל ניה"ק מכל מאכל ולעשות כתר מלכות ומי שהוא טוב עין שרוצה לעשות נחת רוח להמלך ולהעלות ניה"ק חיש מהר אין חילוק אצלו אם הוא אוכל או אחרים אוכלים. ולפיכך הוא יבורך כי מלחמו נתן לדל. פירוש שמעלה ניה"ק המשוקעים אפי' במקום דל. פי' הניצוצות אשר המה משוקעים בעמקא דתהו"ר והבן:
2
ג׳אורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום ודרך רשעים באפילה לא ידעו במה יכשלו. (משלי ד) כי דרך מכוון דרך כבושה היינו שנתן לנו הקב"ה התורה ומצות והיא דרך כבושה שיכולים בני אדם לעבוד השי"ת בתורה ומצות אבל הצדיקים שיש להם תשוקה לעבוד להשי"ת בכל לבבם ובכל נפשם. המה עובדים להשי"ת אפי' בדברים גשמיים היינו אפילו באכילה ושתיה ודיבורים וזה היא בחי' אור"ח. וזהו כוונת הכתוב אורח צדיקים פי' אפילו אורח הצדיקים היינו דברים שהצדיקים עובדים להשי"ת בבחי' אורח היינו בדברים גשמיים כאור נוגה. ודרך רשעים היינו אפי' התורה שלומדים רשעים הוא באפילה לא ידעו וגו':
3
ד׳כשיצא רשב"י מן המערה ראה את יהודה בן גרים אמר עדיין יש לזה בעולם נתן בו עיניו ונעשה גל של עצמות. והקשה מה זה שתמה רשב"י שעדיין יש לזה בעולם והיכן יהיה. ותירץ שכיון שראה רשב"י שיהודה מסר אותו למלכות ראה רשב"י החסרון בעצמו שבוודאי הוא חטא והלביש אותו החטא ברשע ע"ד (ירמיה ב) תיסרך רעתך. עבור זה ישב רשב"י במערה ועשה תשובה וכיון שיצא רשב"י מן המערה וראה את יהודה שעדיין קיים תמה רשב"י בעצמו שראה שלא עשה תשובה כהוגן כי אם היה עושה תשובה שלימה לא היה רשע בעולם. וע"ז קמתמה נתן עיניו בו פי' נתן עיניו בעצמו שיעשה עוד תשובה עבור זה. וכיון שהוסר החטא מעצמו בשלימות נעשה גל של עצמות וכו':
4
ה׳פ"א היה מדבר מן החומרא של פסח אמר שמלאך יכול להחמיר אבל אדם האיך אפשר להחמיר. וזקיני ר' אברהם היה מחמיר ביותר ועל מצות מצוה לקח המגיד אצלו כי הוא היה יודע שמחמיר ביותר. וגם סיפר המעשה מרבי זוסיא שכסה עצמו בגלגל בחורף ובא עליו יראת המלאכים ולא היה יכול לסבול אותה ובקש מהקב"ה שיסור מעליו היראה, וזה היה ברבי זוסא אבל זקיני שהיה מלאך בעצמו לא הוצרך לזה כי אכילה שלו היה מע"ל מעור של בר יונה ואדם אי אפשר לחיות מאכילה כזה. כתיב (יחזקאל א) והנה אופן אחד בארץ, שיש אופן אחד בארץ שאופן היותר יפה והיותר מובחר שיהי' מלאך ואעפ"כ יהי' בעוה"ז שאופן הוא מלאך ואעפ"כ יהיה בארץ. וזה שכסה רבי זוסיא א"ע בגלגל כי אופן הוא מלאך כי כמו הגלגל כשמגיע לסוף תחזור לתחלתו כך המשיך בשעה שכיסה עצמו מראשית המחשבה לסוף המעשה, ואיך אפשר להיות זה כי כשאדם מקבל ע"ע עומ"ש באמת ויודע שמלכותו בכל משלה ומושיבי עקרת הבית דהיינו שיחזור כל. מה שבעולם לעיקרו ושורשו דכל עלמין אזי אם הבנים שמחה:
5