איסור והיתר הארוך ב׳Issur VeHeter HaArokh 2
א׳א. כתוב בי"ד וכן השיב מהר"ם בשר ששהה שלש ימים מע"ל (הג"ה) בלתי הדחה ומליחה וניקור אסור לקדירה בכל הדחה ומליחה ואפילו בהדחת פושרין לפי שהדם מתקשה בתוכו ואינו יוצא עוד. אך לצלי מותר דהא בשר לצלייה א"צ מליחה עכ"ל. והיינו כר"ת ואע"ג דנהיגין לכתחילה כרש"י דאף לצלייה צריך מליחה מועטת כדאיתא לקמן. הכא הוא דיעבד ואפילו לבשלו אז אחר הצלייה מותר לכתחילה.א)א) קבלתי דאין לבשלו אחר הצלייה וכן נמצא בתשובות הר"ח א"ז ויראה לנהוג איסור כקבלתי וכן משמע ל' הרא"ש בתשובו' מהר"י מולי' בשר ששהה שלשה ימים בלא מליחה אין לבשלו אחר הצלייה: והיינו אפי' אם לא באו עליו מים מעולם אפילו בבי טבחי אבל לבשלו מתחילה אסור אפי' אם שפכו עליו מים בבי טבחי כמו שרגילין לשפוך על הצלעות שלימות בהעברה בעלמא אם לא שרו אותו במים קצת שעה. וכן הורה מהר"י מולין זכרו לברכה הלכה למעשה לצלות בשר שלא הודח ולא נמלח ולא נתנקר תוך שלשה ימים מעל"ע לא מחלבו ולא מדמו והכי נהגינן.ב)ב) כתב בתשובות הרא"ש בשר שלא נתנקר ושהה ג' ימים מותר כי מה תלוי בניקור דהחלב אינו נבלע בבשר כיון שהוא קר כי מה וכו' בהג"ה מיימון משמע דתלי בניקור שכתב שם ודווקא אם נקרו הבשר קודם ג' ימים אבל אם לא נקרוהו קודם ג' ימים אף לצלי אסור: ואפילו בחתיכה קטנה של עוף התיר מהר"ז לצלות כהאי גוונא:
1
ב׳ב. ומיהו לכתחי' נכון להדיחו ולמולחו היט' ולשהותו במל' שיעור מליחה כמו לקדירה קודם הצלייה דמוציא קצת דם ומתרכך הבשר שיהא אז נוח לצלייה להוציא לגמרי דהא ראבי"ה וריב"ן אביו חולקין אף לצלייה לומר שאע"פ שבעלמא הצלייה מוציא דם הכא מאחר שנתקשה הדם בו אינו יוצא עוד אף על ידי צלייה. אמנם בדיעבד נהגו היתר אף בצלייה לבדה כדאיתא לעיל וכל שכן בכבד שדם דידה רק מדרבנן ואינה צריכה ניקור אפי' שהתה ארבעה או חמשה ימי' בלא הדחה ומליחה מותר לצלותה ולבשלה אפי' בהפסד מועט כגון כבד של תרנגולת ויונה:
2
ג׳ג. אבל אם נקרו הבשר תוך הג' ימים (הג"ה) אז מותר אפי' לבשלו כי סומכין אז בדיעב' על הדחה הראשונה דחללי בי טבחי. דהיינו אפילו ששפכו עליו מים פעם אחת בהעברה בעלמא מאחר שאין כאן דם הגידים דהוי דם שפירש אלא דם שמובלע בבשר שמותר. ומכל מקום צריך אז אח"כ הדחה אחרת קודם המליחה לקדירה אפי' בדיעבד:
3
ד׳ד. וכתב הרא"ש בשם ר"י (הג"ה) שאם הודח הבשר תוך השלשה ימים בשרייה טובה כמו שרגילין מותר אז לנקרו עדיין ולמולחו ולבשלו לפי שנתרכך הבשר תוך שלשה ימים ולא נתקשה בו הדם. אמנם באושטריי' נוהגין כראבי"ה וריב"א שאוסרין ונוהגין רק לצלותו ואפילו לא נתנקר כלל ולא לבשלו אפילו אם נשרה תוך השלש ימים שעה אחת במים מאחר שלא נתנקר:
4
ה׳ה. וכתב עוד שם במרדכי פרק כ"ה וכן בשר ששהה מע"ל בשריית מים הראשונים הדם בעין שהודח ממנו נתערב במים וחוזר ונבלע בבשר כדין כל כבוש שהרי הוא כמבושל ושוב אינו יוצא עוד בשום תקון ואסור אף לצלי עד כאן לשונו (הג"ה). ואף על גב דצלייה מוציא כל דם כדאית' לקמן הכא מאחר דכבוש כמבושל דמי הוי כאלו נתבשלה בדמו שאין לו עוד תקנה ועוד דצלייה אינו מוציא דם אלא שלא פירש. והשיב מהר"ם דהיינו אם לא היה כאן כ"א מעט מים והרבה בשר עד שאין במים ובבשר עצמו ששים לבטלם הדם. עכ"ל. דאל"כ לא גרע מאלו נתבשל לגמרי באותן המי' ואף הבשר עצמו מסייעו לבטל דהא לא נאסר כלל מאחר שהיה בו בבשר ששים נגד הדם בצירוף מים אע"ג דבשר הנופל לציר המעורבת במים אמרינן לקמן דהציר בטילה ברוב בעלמא ואפי' בספק רוב היינו משום דהתם דתלי הטעם ברתיחות יש נפקותא בדבר אחר (תפל) המעורב בו כי בדבר קל מבטל רתיחתו. אבל הכא דתלי בנ"ט של האיסור ויש נותן טעם במים מן האיסור הוי דין של כל המים כמו איסור עצמו. אך אין צריך הכא כלל שיהא שם ס' נגד כל הבשר מטעם דלא ידעינן כמה דמא נפיק מיניה כמו בבישול דהא הדחה אין מוציא דם ואין לחוש כאן אלא למעט דם בעין שעליו ואפילו אין בבשר אלא אחד מהשליש מהמים שהיינו ג' חלקים מים (הג"ה) ואחד בשר מותר אם לא שרו בו אלא אותו בשר לבד. אבל אם שרו בו גם בשר אחר כמו שרגילין לשרות במים אחת בשר הרבה בזה אחר זה כשנשאר חתיכה אחת בתוכה ודאי צריך לשער אף נגד דם של אותו בשר שהודח בו כבר. ואין להתירו הכא ע"י הדחה ומליחה דאגב דפלטה דם דידיה פלט נמי מה שבולע כמו בשר תפל שנפל לציר כדלקמן אף על גב דהתם נמי נחשב הציר רותח ע"י המלח דמ"מ יש חילוק בין כח המליחה לבין כח הבישול שנחשב הכא כבוש כמבושל. ועוד דלא אמרינן הכי אלא גבי דם פליטה אבל הכא בדם צלול שהוא בעין על הבשר ונתערב במים בנותן טעם לא. כדמפליגי התו' בין בשר תפל שנפל לציר לבין בשר שנמלח בלתי הדחה. ואם לא שהה כ"א לילה אחת (הג"ה) ומקצת היום דהיינו י"ח שעות וה"ה כ"ב או כ"ג שעות אין אנו אוסרין אותו בדיעבד אפי' לקדירה דפחות מכשיעור זה לא הוי כבישה גמורה כדאיתא לקמן סימן ט' (ס"א למ"ד) ויכול להוציא דמו עדיין במליחתה:
5
ו׳ו. ואף לכתחילה מותר לשהותו י"ב שעות במים ולקדירה ולא דמי לקיבה שאסורה לשהותו בעורו דהתם האיסור חריף הוא:
6
ז׳ז. אך אין משתמשין לכתחילה רותחין כלל בכל הכלים שרוחצין בהן בשר אפילו לא שהה בתוכן כ"א שעה אחת ואפי' להשתמש בהן לח צונן אין מקילין לכתחילה דשמא לא ידיחנו היטב קודם כדאוסר בי"ד אפי' להשתמש צונן ויבש בכלי של איסור לכתחילה דילמא ישכח ולא ידיחנו. ורוב הדחת בשר אין במים ובבשר ששים נגד הדם. ומיהו אם נתן בתוכה א"צ ששים אפילו נגד קליפתו ואפי' אם הוא של חרס דאיסור שאינו חריף וצלול אינו אוסר בכלי דדוקא בשר הרך נאסר אף מהמים שיש בהן נותן טעם אבל כלי הקשה לא:
7
ח׳ח. ומיהו אם שהה בתוכה שיעור כבישה ודאי אף הכלי אסור אף בדיעבד וצריך ששים נגד כולו אם הוא של עץ וכ"ש של חרס דקיימא לן כבוש כמבושל ואפילו בכלים ולא דמי לחבית דיין נסך דשרי בסמ"ק לשום בו שכר לכתחילה דביין נסך הקילו. אמנם בשל מתכת אין מצריכין ששים נגדו בדיעבד אלא כשנאסר ע"י רותחין. אך לכתחלה מותר לשרות בו פעם אחרת אע"פ ששכחו בו הבשר מע"ל דהא אין שורין בו הבשר השני מע"ל ובפחות משיעור זה אינו מפליט כלל אפי' באיסור צלול:
8