איסור והיתר הארוך ג׳Issur VeHeter HaArokh 3
א׳א. כתוב במרדכי פ' כ"ה מותר למלוח אפי' אלף פעמים בכלי עץ אחד מנוקב או על גבי כלי וקסמים או דף או שלחן כשמעמידו קצת באלכסון שיזובו המים והדם ממנו לפי שאין מליחה לעץ פירוש שאין עץ נעשה רותח ואינו בולע ע"י מליחה כשאינו כבוש בתוכו והוי כמו טהור מליח וטמא תפל ואפי' אם היה נבלע בו מעט מ"מ כל מידי דלאו בר אכילה הוא כמו עץ ואבן וחרס ומתכת לא יפלט ממנו ע"י מליחה כ"א ע"י בישול עכ"ל. וה"ה אם בדיעבד מלח אפי' בכלי של שאר איסורים אפי' בבן יומו רק שהוא נקי ויבש ומנוקב או על דף חלק של איסור ואפילו אם שהה בתוך אותו כלי המנוקב או ע"ג הדף יום או יומים או שבוע הבשר מותר ולא אמרינן שהאיסור פולט ממנו ע"י מליחה ונבלע בבשר דמלח אינו מפליט הכלי כלל כדאי' לעיל. אך לכתחלה יזהר:
1
ב׳ב. והיינו דווקא שנאסר הכלי ע"י האור או על ידי בישול אז אסור לכתחלה למלוח בו. אבל אם נאסר הכלי רק ע"י מליחה שחשוב כרותח כגון כלי שאינו מנוקב שנמלח בו מותר לכתחילה לנוקבו ולמלוח בו דלא נאסר רק לבישול. ויש חילוק בין רותח מחמת האור לרותח מחמת מליחה מדאמר שמואל קערה שמלחו בה בשר אסור לאכול בה רותח משמע דווקא לאכול בה אבל למלוח בה פעם אחרת מותר והיינו בעניין היתר מליחה כגון שניקב אותה. ודווקא שהכלי של האיסור נקי ויבש אבל אם היה לח מן האיסור ונמלח בו ודאי הבשר אסור אפילו בדיעבד אע"פ שהיה מנוקב דאיסור צלול בולע אפי' בכלי מנוקב כדאיתא לקמן בתשובה כשירה ונבלה שנמלחו יחד:
2
ג׳ג. ואפילו בכלי חרס מנוקב מותר למלוח אפי' אלף פעמים ואע"ג דאסור לאכול בה רותח כדמוקי מהר"ף (הג"ה) קערה דמיירי בה שמואל בכלי חרס מנוקב מ"מ מותר למלוח בו אפילו לכתחילה דהא אין מליחה אפי' לכלי חרס כדאיתא במרדכי פרק כ"ה ופרק כל שעה שמלח אינו מפליט אפי' מה שנבלע בחרס. ודווקא בכלי איסור מנוקב אבל באינו מנוקב ודאי בולע אע"פי שאינו מפליט ואסור אפי' היכא שלא נאסר מצד ציר עצמו כדאיתא ברוקח מעשה שמלחו דגים בכלי של איסור ואסר ר"י הדגים. והשיב מהר"י טרושין דמנהג למלוח על דף מיוחד לכך עכ"ל:
3
ד׳ד. ואע"פי שהגיה מהרי"ף בסמ"ק דכלי עץ מנוקב שנמלח בו מותר להשתמש בו רותח אפי' לכתחלה דדם משריק שריק מ"מ אין נוהגין להניח עליו פשט"ידא רותח לכתחילה דלגבי חמי האור אין סומכין לכתחילה על דם משריק שריק וגם חיישינן לכתחילה לבקעי' כדחיישינן גבי צנור דמקוה אבל כלי חרס מנוקב שנמלח בו אוסר מהרי"ף אפי' בדיעבד אם נשתמש בו רותח לפי שבולע בקל כדאיתא לעיל ונהי דאינו פולט על ידי מליחה על ידי חמי האור מיהו פולט:
4
ה׳ה. וכשמולחין בכלי יהיו רגילין לפתוח הנקבי' כי פעמים רבים נסתמים מן המלח והמוהל:
5
ו׳ו. ומטעם דלעיל אין לחוש בדיעבד על מלח שעמד בקערה של חלב נקייה אם נתנו ממנו בדיעבד בתבשיל בשר או איפכא דלא אמרינן שהמלח מוציא טעם מהקערה אפי' אם שהה בכלי ב"י של א"י כ' במרדכי פרק כה"ב שמותרא)א) וגם מעשי' בכל יום שנותני' מלח לקערה חולבת ומולחין בה בשר או איפכא סי' ט"ז: אך לכתחילה יזהר מאחר שעמד בקערה של חלב שמא לא היה נזהר בו מחלב ונפל בו טיפה של חלב ולאו אדעתיה ובדיעבד לא מחזקינן איסורא:
6
ז׳ז. ויש שהיו רוצים להתיר (הג"ה) מטעם זה בדיעבד גבינות שנעשו בדפוסי של א"י שלא הגעילום ואפי' בדפוס ב"י רק שהדיחו אותו יפה שלא היה בו איסור בעין. אמנם במרדכי פרק כה"ב פסק בשם ראבי"ה לאסור אפילו בדיעבד אם הדפוס ב"י ולא נגעלה ואפילו הודח קודם יפה מאיסור בעין. וכתב דאין הדפוס טמא נק' תפל כי הדפוס מחמת רוב המלח קבלה טעם של גבינת הא"י והוה ליה כטמא מלוח וכשמכניסו בו שוב גבינות כשירות נאסרו דבכי האי גוונא בציר אסור (דהיינו ציר נבלה) לא מהני כלי מנוקב אפילו בדיעבד כדמוכח בההיא דרב מרי בר רחל דדרך ציר לשרוק (ס"א לסרוך) ולהבלע ואסור אפילו בדיעבד אם הדפוס היה בן יומו עכ"ל. והכי נהגינן לאוסרו אפי' בדיעבדא)א) נראה דבדיעבד יש לסמוך על דברי התוספות המתירין ואף אם הדפוס פולט אינו אלא איסור דרבנן דחלב בהמה טמאה לא שכי' לן כלל מהרא"י ז"ל כ"ג: ועוד שהנקבי' של הדפוס לפעמים נסתמים מהגבינות כשהיה רכה ולפי שמתפשט בכל הכלי וממלא כל הצדדים יותר מבשר והוי ככלי שאינו מנוקב שנמלח בו. ומכל מקום לכתחלה צריך להגעיל דפוס גבינות א"י אפילו שאין בן יומו דבכלי גזרינן שאין בן יומו אטו בן יומו ועוד הא דתנן דג טהור שנמלח אצל דג טמא תפל מותר היינו בדיעבד אבל לכתחלה לא ומיהו בהגעלה מותרין ולא הוי כבית שאור והכלי שכובשין בו הקיבה דהתם גופא הדבר דאיסור הוא חריף אבל הכא לא הוי הטפל חמור מן העיקר. אבל מטעם דהתם אין הכלי מנוקב אין לחלק דמ"מ לא יהא גרע שם מכלי שנאסר ע"י בישול עצמו שמותר בהגעלה ואפי' לסתום הנקבים ולהשתמש בו רותח מותר וכן כלי שמלחו בו בשר מותר להשתמש בו חלב אחר הגעלה מידי דהוה אמדוכות של א"י בשאר ימות השנה כדאמרינן לקמן בתשובות כלים הצריכין ליבון:
7