איסור והיתר הארוך ד׳Issur VeHeter HaArokh 4
א׳א. בשר שנמלח (הג"ה) בלתי שום הדחה קמייתא אסור כדאוקמי מילתא דשמואל דאמר אין הבשר יוצא מידי דמו אלא בדחללי בי טבחי הא בדלא חללי בי טבחי אסור משום דמו והטעם משום דכח המלח מבליע הדם בעין שעליו לתוכו דכשם שהמלח מפליט דם הנבלע כך מבליע דם בעין שנמצ' על הבשר ואין בשום חתיכה ששים נגד הדם שעליו וגם אין כח במליחה לבדה להפליט כל דם מאחר שלא נתרכך בהדחה. אפי' אי חללי בי טבחי בחתיכות גדולו' ואח"כ חתך בה כל חתיכה ואפי' רק לב' ומולחו כך בלתי הדחה אח"כ אסור אפילו בדיעבד דאגב דוחקא דסכינא הוי לה עליו דם בעין כדאיתא לעיל.ב)ב) מהר"ראי הסכי' לאיסו' אפי' בדיעב' כדברי סמ"ק ובדליכ' ס' בחתיכ' נגד הדם שעליה דאם יש ס' לא גרע משאר איסור שנמלח עם היתר דמשערינן בששים לדעת מקצת גאונים. מהר"ראי ז"ל: וכן לא מועיל אפי' בדיעב' מה שרוחצין הטבחים הצלעות שלמו' בבי טבחי כמו שרגילין לשפוך עליה' בהעברה בעלמא לנאותם ואפי' לא בקען בעה"ב אחר כך דאינו קרוי חללי בי טבחי עד ששרה אותו קצת בכלי הבשר שרוצה לבשל כדמשמע לשון הגמרא דנקט הטבח צריך שיהי' לו שני כלים אחד שמדיח בו בשר ואחד כו':
1
ב׳ב. ואין להתירו על ידי שיחזור וידיחנו וימלחנו מק"ו מבשר תפל שנפל לציר שפולט אפילו דם שקיבל ממקום אחר כדאיתא לקמן כ"ש דמו כמו שכתב באש"ירי (ס"א בא"ז) שלא אמרינן הכי אלא גבי דם פליטה שהוא מדרבנן אבל דם בעין שעליו שהוא אסור מדאורייתא שנבלע בו פעם אחת ע"י מלח ה"ל כדם צלול שנשפך על הצלי שאסור עד ששים ואסור כולו ואין די בקליפה:
2
ג׳ג. ואסור אף לצלי ואף על גב דצלי לבדה ואפילו בלא מליחה כלל מוציא כל הדם ה"מ דם שלא פירש אבל הכא בדם שפירש ונבלע על ידי מליחה אין להוציא עוד אפילו בצלייה כדאיתא לקמן בתשובת בשר שנפל לציר. ואע"ג דלגבי בשר שנצלה אפי' בלי הדחה כלל לא אמרינן כשם שהצלי מפליט כך מבליע כל הדם בעין שעליו היינו משום דהצליי' מוציא יותר דם מהמליחה דאשכחן גבי כבד דמותר לבשל אחר הצלי ולא אחר המליחה דדווקא לחומרא נחשב המליחה כרותח דצלי להצריך ס' אם נמלח אסור עם בשר כאלו נצלה עמו אבל לקולא להחשיבה כבשר שנצלת בלתי הדחה לא:
3
ד׳ד. ודווקא ששהה הבשר שיעור מליחה אבל בפחות משיעור זה לא אמרינן שמפליט או מבליע כדאיתא לקמן בתשובה הסמוכה. ומותר עדיין לצלי ומיהו לקדירה אסור אפי' בדיעבד דלא דמי ממש לנפל לציר שהוא דם פליטה:
4
ה׳ה. ואם נמלחו שאר חתיכות הודחות אצלה מאחר שאיסור החתיכות רק מכח דם האחרות מותרות דקימא לן דדם משרק שריק ואינו מפעפע מחתיכה לחתיכה במליחה ובצלייה וגם אין לאוסרו מחמת שנוגעין לאותה חתיכה שלא הודחה דמאחר שנמלחה הוי ליה גבי חתיכות האחרות רק דם דרבנן ואמרינן ביה שפיר איידי דטריד לפלוט אינו בולע. ואם יבלע בו איזה דם כבולעו כך פולטו:
5
ו׳ו. אבל אם נתבשלה עם חתיכות אחרות בזה אין צריך לומר שצריכות ס' באחרות נגד כולה דכבר נעשית נבלה דהא דלא אמרינן בדם המליחה חתיכה עצמה נעשית נבלה ה"מ בבשר תפל שנפל לציר אבל במליח' וכ"ש בבישול ודאי אמרינן כדאיתא לקמן. וכשיש ס' אז שאר חתיכות שאצלה מותרות אבל היא עצמה שנאסרה אף קודם הבישול נשארה באיסור לעולם שהרי אף ע"י בישול אמרינן שאפשר לסוחטו אסור. כדאיתא לקמן:
6
ז׳ז. ומ"מ אם נזכר קודם ששהתה החתיכה במליחה כשיעור מיל יחזור וידיחנו וימליחנו ומותר אע"פ דזהו דם בעין דפחות משיעור זה לא אמרינן שמפליט דם או מבליע כדאיתא לעיל:
7
ח׳ח. ומ"מ אם לא שהה הבשר הרבה בכלי בהדחה קמייתא אלא אפי' שהדיחו פחות מהדחה בתרייתא ומלחה כך מותר בדיעבד כדפריש מהר"י טרושין שבהדחה מועטת סגי להסיר הדם בעין שעליו דדווקא בהדחה שלאחר המליחה אמר שמואל פעמי' יפה אבל בהדחה ראשונה לא:
8
ט׳ט. ואפי' הדקין וכל בני המעיים צריכין הדחה קודם המליחה לכתחילה אמנם בדיעבד אין לאסור בדקים ובני מעיים אפי' נתבשלו בלתי הדחה ומליחה כלל (הג"ה) מלבד הכרס ובית הכוסות שאסורין אפילו בדיעבד במליחה בלתי הדחה וכמו שכתב ר"ב שכרס ובית הכוסות יש בהן דם. ובתורת הבית מוכיח אותו מדאמרינן במחט שנמצא בעובי ב"ה אין עליה קורט דם וכו'א)א) הכי נהוג דהראיה של תורת הבי' ברורה וכן כתב במרדכי בשם ר"מ. מהר"ראי ז"ל: וגם אין אנו יודעים אורך הטבחי' והקיבה וגם מטעם שכתבו בא"ז שאי אפשר לנקר הבני מעים שלא ישאר בהן מעט שומן בדקים (ס"א דבוק) והשומן מוחזק (הג"ה) לדם אליבא דכולי עלמא וכן מחלק ר"ת וה"ג ג"כ בין דקים לכנתא גופא משום שורייקא סומקי דדמא דבגווה וכל שכן הריאה ואצ"ל לב והכבד שיש בהן דםב)ב) יראה דגם שומן הכרכשתא דהיינו הטבחיא יש בה דם כיון דבמרדכי מדמי שומן אווזא לכנתא ולא מחלק דכנתא עינינו רואות דאית ביה שורייק' סומקי הכי נמי לא מחלקי' לעניין שומן טבחיא והנשים שמהפכין הטבחי' הפני' לחוץ ומולחין אותו כך לא יפה הן עושות דהא טבחי' גופא לכ"ע אין מחזיקין בהן דם א"כ אין כח במלח להפליט דם השומן שבפני' מעבר לטבחי' אפי' למאן דשרי נמלח מבחוץ ולא מבפנים שאני התם כיון דמבחוץ נמי הוי דם כשפולט אותו דם נגרר דם שמבפני' אחריו אבל הכא דליכא דם מבחוץ לא. מהרא"י ז"ל::
9
י׳י. וכת' עוד הרשב"א אמנם אין הדקין צריכין מליחה מב' הצדדין אלא רק בצד אחד החיצונה לבד סגי לכתחילה אך לא בצד הפנימי שעובר בו המאכל דבצד החיצון שבו השומן איתחזק יותר בדם ומ"מ בשאר הדקין אין לחוש בדיעבד אבל הכרכשתא יש בה שומן וגידים ואסור אף בדיעבד אם לא נמלח בצד החיצון ונתבשלה כך. עכ"ל. אמנם אם נזכר קודם שבישלה מאחר שאין מוחזק בה כ"כ דם כבשאר בשר אין לדמות לבשר אחר שנמלח מבחוץ ולא מבפנים ומותר לחזור ולהדיחו ולמלחו ולבשלו:
10
י״איא. ופירש ר"י וכן כתוב בספר התרומה וסמ"ק וא"ז ומיהו אם מלחו בדיעבד בשר ובני מעיים ודקים יחד הכל מותר ודלא כרבי יואל הלוי. ואפי' הדקין הקטנים דאע"ג דלא פליט דם ציר מיהו פלט ואיידי דטרידי לפלוט לא בלעי ולא דמי לדגים ועופות שנמלחו יחד דהתם דגים רפו קרומיהו ובלעי בקל אבל הדקים קשים הם וחלקים והדם משרק שריק מעליהם עכ"ל. ומה"ט אפילו דקים גדיים וטלאים עם בשר שור מותר בדיעבד:
11