איסור והיתר הארוך כ״וIssur VeHeter HaArokh 26

א׳א. כתב בסמ"ג ובסמ"ק ובמרדכי פרק קמא דביצה בשם ר"י ור"ב ספק דרוסה או ספק ביצה טריפה ודאי' מעמוד ראשון שנתערבה ואסרו תערובות אפי' באלף אין להפריד כל אחת מהן ולהתירה חוץ מן האחרות לתלות בו האיסור או אפי' כולם לב' בני אדם מטעם ס"ס שמא דרס בשן ואת"ל ביד שמא אין זאת. וכן בבצים שמא אותה שנתערבה אינו מתרנגולת טרפה ואת"ל הימנה שמא אין זאת הואיל והספק הראשון הוי דאורייתא שהיינו קודם שנתערב היה באיסור ודאית פי' דכשנודע מתחילה שזאב דרסה הוי ספק אח' באיסור דאורייתא ונעשית באותו פעם כודאי וכשנתערבה אח"כ הוי כודאי אסור שנתערב ולא ק"ל כר"ת דמיקל. ועוד דאפי' באיסור דרבנן אמרינן לקמן גבי גבינות כל דבר שיש בו ספק ואסרו חכמים מחמת אותו ספק חשוב כאיסור ודאי ולא כספק ואם נולד בו עוד ספק חשוב כספק אחד ולא כס"ס^א)א) ומיהו בספר המדות כ' שאין מתירין שום איסור דאוריית' בס"ס עכ"ל ושמא ר"ל בכה"ג שהספק אחד ע"י תערובות: ועוד דאין השני ספיקות מעניין א' דהספק הראשון היה מחמת עצמו שמא אינה טריפה וכשנתערבה אז בא הספק הב' מטעם תערובות ולכך לא נחשב אלא ספיקא אחת ועוד דאין הב' ספיקות בגוף אחד את"ל דורס שמא אינה זאת היינו בשני גופים אבל בכתובות הוו הב' ספיקות בגוף אחד ספק לא נבעלה ואת"ל נבעלה שמא לא היתה תחתיו וכן באיש ואשה שעשו צרכיהם בספל אחד יש בדם גופא ס"ס שמא אינו מן האשה ואת"ל מן האשה שמא מפרוזדור ודווקא באיסור דאורייתא אבל בדרבנן אפי' ס"ס א"צ ובלתי תערובות כלל דבספיקא לא גזרו (הגה"ה):

ב׳ב. וכן השוחט בהמה או עוף (הג"ה) בסכין בדוק ולאחר שחיטה נמצא פגום ונתערב בין בהמות וחיות ועופות אחרות כולן אסורות ואין להפרידם ולהתיר כל אחת מהן בס"ס ספק אינה זאת ואת"ל זאת שמא בעצם המפרקת נפגמה מאחר ספק ראשון דאוריי' ספק נבלה וכן בכל כה"ג. והרמב"ם אוסר תרנגולת שספק אם נתנבלה בשחיטה או נשחטה כדינה כגון שלא בדק בסימנים אפי' אם נתערבה באלף מטעם חזקת איסור וז"ל ואין להתיר כל אחת מהן מס"ס שמא אינה זאת ואת"ל שהיא זאת שמא נשחטה כדינה דהא מסיק בגמ' דבהמ' בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיוודע לך במה נשחטה הילכך ליכא אלא ספק אחד שמא אינה זאת דאין לומר את"ל היא זאת שמא נשחטה כדינה דכל דבר שהוא ספק לנו ואסרי' לי' משום חזקה הוי ודאי אסור ולא ספק. דסמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע ליה רובא כדאיתא פרק ד' אחין גבי ספק קידושין דבחזקת היתר ליבם עומדת אפילו לקולא כ"ש לחומרא היכא דאיכא למימר אוקמיה אחזקת איסור וחזקה ילפינן ממצורע דילמא אדנפיק בציר ליה שיעורה אלא משום דמוקמי אחזקת' ומשוינן ליה ודאי ושרפינן במגעו תרומה דכ' ביה למשמרת ולכן אין להתיר בס"ס אלא היכא דליכא חזקת איסור כשתאמר את"ל לא תוכל לאמר אוקמה אחזקת איסור כההיא דפ"פ מצאתי כשתאמר את"ל תחתיו ליכא למימר אוקמה אחזקת איסור דקודם לכן וכן גבי איש ואשה שעשו צרכיהם בספל כשתאמר את"ל מהאשה שמא מפרוזדור ליכא לאוקמא בחזקת טמאה וכן גבי שליא כשתאמר את"ל היה בה ולד שמא לא היה רוב ראשו וכו' התם נמי ליכא למימר אוקמא אחזקת יולדת אבל הכא כשתאמר את"ל שזהו שלא בדק סימניו לאחר שחיטה אז הוי ודאי איסור בחזקה דרב הונא דאמר בהמה בחיי' כו' שהוא ודאי ולא ספק עכ"ל:

ג׳ג. אבל אם נמצא בעוף לאחר שחיטה שנשבר הגף שלו אפילו סמוך לגוף ממש ולא הושחר פי המכה ולא ידעינן אי קודם שחיטה נשבר או לאח"כ מאחר שאין שבירתם מהי"ח טרפיות אלא שחיישינן ביה לנקובת הריאה ולא אסרו חכמים העוף איסור ודאית מחמת ספק זו אלא יש לו תקנה בבדיקה למי שבקי בה אע"פ שאנו צריכין לאסור עתה מספק כל דבר שצריך בדיקה כדאיתא לקמן מ"מ חסרון ידיעתינו לא חשיב איסור דרבנן ויש להתירו ואפילו בלי תערובת מטעם ס"ס שמא לאחר שחיטה נשבר ואת"ל קודם שמא לא ניקבה הריאה דהשתא הב' ספיקות מענין א' ובגוף א' שמא אינה טרפה וכן בכל כה"ג:

ד׳ד. אפילו ביצה שנמצא בקליפתה בתרנגולת שאירע לה טריפות בקרוב הוי ספיקא דאורייתא^א)א) וכ"כ בשערים דספק דאורייתא היא וספק ביצת נבלה מותרת דמדרבנן היא סימן ע"א: דשמא בשעת שנטרפה היתה בלא קליפה והוי ירך האם ונתגדלה באיסור ואם נתערבה אינה בטלה אפילו באלף דבריה הוא. ואין להפרידה ג"כ ולהתיר כל אחת מהן מטעם ס"ס שמא היה הקליפה קודם שנטרפה האם ואת"ל לא הוי ליה קודם שמא אין זאת הביצה הואיל והספק הראשון הוי דאוריי' ואין הספיקות מענין א' ובגוף א'. אבל בתרנגולת ושאר עופות ובהמות הנזכרים אין להסתפק בהן אם יש בהן ספק טריפות ונזקקים לנקיבות דאם איתא דהוי טרפה אינו מולידה ואפי' בתרנגולת שנולד בו ספק טריפות בקירוב אין להתיר הביצה שהטילה או שנמצא בה. מטעם ס"ס ספק אין טריפה ואת"ל שהיא טריפה שמא בשעת שנטרפה היה הביצה קליפה דגבי ביצה עצמה הב' ספיקות מב' גופות וגם אין הב' ספיקות מע"א וגם התרנגולת היתה בחזקת טריפות בשעה שהטילה או שנמצא בה. והילכך אף אם נתערבה אח"כ באלף כולן אסורות מאחר שלא היה חשוב בה קודם אלא ספק א'. ונמצא שאין חילוק והיתר מצד תערובת בדבר שאין מתבטל דאם יש בו מתחלה ס"ס גמורים אף בלא תערובת מותרין כדאיתא לקמן ואם לא היה בה ס"ס אף אם נתערב באלף כולן אסורות. ודווקא שהביצה היה בודאי מספק טריפה או שיש בה ספק אם היא מודאי טריפה או לאו כגון ביצה שנמצאת בחצר שאין בה כ"א ב' תרנגולין אחת כשרה ואחת טרפה ואין זה דבר שתחילת ביאתו לעולם הוי על ידי תערובת דמאחר שאין כאן אלא ב' תרנגול' לא נתבטלה קודם ברוב אבל אם יש בתרנגולת רק ספק טריפות הביצה מותרת אפילו בלתי תערובת כלל מטעם ס"ס דשמא לא הטילה ואת"ל הטילה שמא אינה טרפה^ב)ב) אך מ"מ הספיקות אין בביצה עצמה אלא בתרנגולת: ואף על גב דלא נתערב אלא חד בחד מ"מ לא הוי בספק ראשון ספיקא דאורייתא כדלקמן דהא אין בתרנגולת טריפות ודאית והוו הב' ספיקות בע"א ובגוף א' ובאין כאחת. וכן אפילו אם היא טרפה בודאי ויש רק (הגה"ה) ב' תרנגולין כשרים אצלה בחצר כל הביצות מותרות אפילו בלתי תערובת כלל דביצות הנמצאות הוו פירש וכל דפריש מרובא קא פריש והכא ליכא למגזר שמא יקח מן הקבוע מאחר שניכר האיסור במקומן כדאיתא לקמן בתשובת הסמוכה. ועוד דאינו לוקח מן התרנגולת אלא מן הבצים ואין לגזור מן הבצים על התרנגולת וכ"ש אי פרשי הבצים קודם שנודע טריפות התרנגולת אבל ודאי לכתחילה אסור להניחה בחצר ביניהם ואפילו מצד התרנגולת נמי אסור כדאיתא לקמן. ודווקא הבצים מהעמוד ראשון הוו דאורייתא אבל מהעמוד שני היינו שהתחיל בו לאחר שאירע לה הספק אף הוא עצמה מותר בלתי תערובת דאם איתא דטרפה לא היתה מתעברה ויולדת עוד כמו בבהמה^ג)ג) וכ"כ בשערים סימן ע"ג עד כמה הוי שיחלא קמא ושמעתי עד שפוסקת פ"א להטיל קצת ימים וכן דרך העופות להפסיק בין שיחלא לשיחלא ב' או ג' פעמים בשוה: שאילה. ושמא היינו רק כ"א יום שהם עיבורה של תרנגולת כדאיתא פ"ק דבכורות: (הגה"ה) וכתב בסמ"ג ובסמ"ק וה"ה בכל הבריות ושאר דברים שאין מתבטלין אם יש בהן ס"ס גמורה בלתי תערובת ר"ל שהיו הספיקות בע"א ובגוף א' ובאין כא' אז הוא מותר ג"כ אפילו בלתי תערובת כמו כל שאר איסורים שמותרים בס"ס ואפילו באיסורי דאורייתא דכל דבר ניתר בס"ס כדאמרינן לקמן גבי גבינות שנעשו מבהמה שנשחטה ונמצא טריפה ולא הוגלד פי המכה שאנו מתירין כל הגבינות מטעם ס"ס אע"פ דספק איסור דאוריי' הוא ואפי' בב"ח כגון בספק דרוסה וטרפה וכה"ג דאין חילוק בחשיבות בריה אלא לעניין שלא להתבטל ע"י תערובת אבל מתחילה ניתרת שפיר ע"י ס"ס כדפרישי'. ואפי' בחמץ במינו דסוף סוף הוה רובה דאזלי' בתריה בכל דבר שבעולם דהרי יש כאן ב' צדדין של היתר ורק א' לאיסור דצ"ל שהיא זאת החתיכה ובזה הדרך כתב רשב"א וכ"כ בסמ"ג דהלכתא כרב דשרי ס"ס אפי' בע"א מלבד בדבר שיל"מ. וכ' במרדכי פ' כל הצורות שאסור אף בס"ס וכ"כ רשב"א אע"ג דבריה אינה בטלה ברוב מ"מ ניתרת שפיר היכא שיש לתלות ברובה דהתירא כגון שנוכל לומר בה ס"ס הולכין אחר הרוב וכשירה. מ"ד אמעשר שני שאינו בטל ברוב כדאמר פ' הזהב ואפ"ה היכ' דאיכ' לתלותו ברובא דהיתר' שרינן ליה כדאית' לשם במעות שנמצאו לפני סוחרי בהמות בהר הבית חולין דתלינן ברוב דהשתא. וכן כשנמצא בירושלם בשאר ימות השנה והכי אמרי' פ"ק דחולין שבכל דבר אנו הולכין אחר הרוב^א)א) מסתמא אם נתערבה אפי' באלף דלא מצינו חילוק בין ב' ספיקות לג' כלל אלא דמי למרבויי לריבוי דלקמן דההיא גופא איירי בשאר איסור הניתרים בס"ס ודבר שיל"מ אינו ניתר בס"ס כדלעיל שאילה::

ה׳ה. ומטעם דלעיל אם נתערב ספק דרוסה תוך העדר כל העדר אסור מספק כל י"ב חדש בזכרים דטרפה אינה חיה ובנקבות עד שתתעבר וילדה ר"ל שיהיה ג"כ העיבור לאחר שנולד הספק או עד י"ב חדש אבל אין לפרש שיאסר תוך זמן זה כלאחר הזמן אפי' אם יהא בו ס"ס גמור לפי שיש (ס"א שהוא) דבר שיל"מ שאסור בדבר אפי' יש בו ס"ס דאפשר להשהותו י"ב חדש דכל דבר שאין מתירין בודאי לא נקרא דבר שיל"מ כדאי' לעיל:

ו׳ו. וכתב הרמב"ם ובעוד שיש בה ספק טריפות בין בעוף בין בבהמה אסור למכור היא או ביצת' לא"י שמא יחזור וימכרנו לישראל עכ"ל:

ז׳ז. וכתב בסמ"ק כל דבר שאין ידוע הטריפות אסור להשהותה בביתו י"ב חדש לראות אם הוא כשר דילמא אתי לידי תקלה עכ"ל והיינו בין בעוף בין בבהמה אם הספק עומד לבדו ולא נתערב ואין כאן הפסד מרובא דשמא ישכח ויאכל היא עצמה או ביצתה בעודה בספיקותה או יברחו למקום אחר שאינו ניכרים שם אלא ימכרנו לא"י שימיתנו לפניו:

ח׳ח. ודוקא תערובות ראשון אסור בספק דרוסה ותרנגולת וביצה כדפי' אבל אם אפי' ספק איסור דאורייתא נתערבו קודם לכן אפי' רק חד בתרי במינו דדין התורה בטל שפיר כל דבר במינו ברוב בעלמא בין בלח בין ביבש אפי' בריה ודבר שבמניין או ראויה להתכבד אלא רבנן הוא דאסרוהו מחמת חשיבותה ואפי' בבעלי חיים כגון ספק דרוסה וטרפה שנתערבו רק חד בתרי מותרין מן התורה ואע"ג דכ' בסמ"ק הא דקיי"ל דדוקא באיסור המבורר וניכר במקומו אמרי' כל קבוע כמחצה על מחצה דמי אבל בתערובות לא דאל"כ לא תמצא איסור שבטל ברוב מ"מ בבעלי חיים דחשיבי אמרינן בזבחים שאפי' תערובות נקרא שפיר קבוע. כל זה רק מדרבנן דהא פסק שם בסמ"ג גופיה שאפי' הפורש מתערובות בעלי חיים אסור גזירה שמא יקח מן הקבוע מאחר שאין האיסור מבורר ובדאוריי' לא גזרינן הכי כדאי' לקמן בתשו' הסמוכה ולכן אם שוב נפל מעצמו אחד מאותה התערובת ברוב אחרות ודאי כל התערובות שני מותר אפי' לאדם א' ובבת אחת מטעם שבכל אחד מתערובת השני יש בו ס"ס מאחר שכבר נתערבו פעם אחרת והוו הב' ספיקות מדרבנן ומעניין אחד ובגוף אחד וזהו מריבויא לריבויא שמתיר בגמרא שיש שם שני בטולי ברוב ובהא אפי' ר"י מודה דהא אין אוסר בספק ביצה שנתערבה אפי' באלף אלא דוקא תערובות ראשון והא דמייתי בעבודה זרה במרדכי שילהי כה"צ שפליג על ר"ת וגריס שם ואחרות באחרות ואין מתיר לאדם אחד בבת אחת אלא התערובות שלישי אבל בב' ריבוי' לא דקא אכיל חדא מהתערובות ראשון דהוה חדא ספיקא. היינו בודאי איסור שנתערב דהוי התערובות שני שם כמו תערובות ראשון דהכא. דהא לא תוכל לומר שם בהתערובת השני ס"ס דאין בכל אחת מהן אלא ספק אחד שמא אינו מהתערובת ראשון אבל אם הוא מהתערובות ראשון הרי יש בכל אחת מהן ודאי איסור דרבנן שדינו כספק איסור דאוריי' שנתערבה כדאי' לקמן. אבל מב' ריבויי מספק איסור כי הכא ודאי מודה כדפרישי' וכן הא דכתב הרמב"ם פ' ט"ז דא"מ אם נפל רימון מן התערובות הראשון לאלף כולן אסורות ולא נאמר בטל ברובא אלא להתיר ס"ס שאם נפל מן התערובות שנייה למקום אחר שאותו תערובת השלישי דוקא מותר כגון רימון חשוב של איסור שנתערב ונפל אחד מן התערובות לשני רימונים אחרים חשובים ושוב נפל אחד מן השלישי לרימונים אחרי' שדוקא התערובות האחרון שהיינו השלישי מותר. איירי ג"כ בודאי איסור שנתערב:

ט׳ט. ואין צריך וגם אין מנהג לזרוק א' מהתערובו' ב' דדווקא בתערובות שנתבטל האיסור בתוכו כתב בסמ"ק שנהגו העולם לזרוק אחת מהן לפי שלשם האיסור בודאי ביניהם ואין במה לתלותו אבל הכא שיש בכל אחת ס"ס ונוכל לתלות שיש האיסור בתערובות הראשון ודאי אין מנהג דאם לא כן לא הי' אוסר ר"י התערובות השני לאדם א' בב"א דהא לא אכלו כולו והלכך לא שרינן מריבוי לריבוי אלא בספק דרוסה וטריפה שנתערבה כדפרישי'^א)א) אם נהגו להתיר מיהו התערובות שני ע"י שיזרוק אחת מהן שאילה: אבל דרוסה טריפ' ודאי שנתערבו אפי' התערובות שני אסור לאדם אחד בבית אחת כדמייתי במרדכי בשם ר"י פג"ה אא"כ שיזרוק אחד מהן אבל בתערובות ג' אפילו מודאי איסור שנתערב מותרים כולן לאדם א' בב"א ואין צריך לזרוק אחת מהן כלל כדפי' וזה החילוק יש בין ודאי איסור דאוריי' שנתערב לספק אסורה. וכתב בסמ"ג וזהו מותר לכל איסורים חוץ מביצה שנולדה ביו"ט משום דיש לו מתירין עכ"ל. והיינו משום דהכא הוי טעמא מכח ס"ס ובדבר שיש לו מתירין אפילו בס"ס אסור כדאיתא לעיל:

י׳י. וכתב בצהרי"ם ודוקא שכבר נתערב בתחילה חד בתרי אבל אם התערובת ראשון הוא רק חד בחד אף התערובת שני כולו אסור אע"ג דאיכא בכל אחת מהן ס"ס כיון דהספק הראשון הוי דאוריי' עכ"ל. והכי איתא ג"כ בתשובת נותן טעם לפגם שחד בחד בגופא דאיסורא הוי ככולן אסורות והא דאמרינן ב' וג' היינו דוקא יבש ביבש שאינו מתערב ואיכא לתלות שהאיסור נשאר כולו תוך התערובות ראשון אבל לח בלח שמתערב בו האיסור בודאי כגון רוטב של איסור שנפלה לשל היתר ושוב נפל ממנה מעט לרוטב אחרת ושוב מקצת לאחרת עד ה' או ו' מעלות כולן אסורות אם לא שיש באותה תערובות ששים נגד איסור המדומע בתערובות ראשון:

י״איא. ודאי או ספק איסור יבש דאורייתא או ודאי איסור יבש דרבנן מהדברים שאין מתבטלין אפי' אם אינם בעלי חיים שנתערב אפי' באלף נאסרה כל התערובות מטעם שהאיסור חשוב קבוע מדרבנן וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי כדפרי' אם אז פירש א' מהתערובות אפי' מעצמו או שלקחו א"י אפי' שלא בפנינו שדינן כנמצא כתב הרא"ש וסמ"ג וסמ"ק שהוא אסור כאלו נשאר עדיין תוך התערובת ולא פי' מעולם גזירה שמא יקח מן הקבוע פי' מן התערובת שנשאר שלא פירש מעולם עכ"ל^ב)ב) וכ"כ בשערים הכי נהוג סי' מ"ג וכתב בי"ד ומיהו אם פירוש הרבה מהתערובת וכן המיעוט אותו המיעוט מותר שאנו תולים לומר האיסור ברובא עכ"ל: וכן באיסורי יבש המתבטל שנתערב שלא במינו פחות מס' ופי' אחד מהן אסור. ואע"ג שאנו מתירין מה שפירש מן הקבועים גבי תשעה חניות מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה או תשעה צבורים מצה וא' חמץ כשפירש שלא בפנינו אפי' דבר שבמניין או חתיכה הראויה להתכבד מטעם שכל הפורש מרובא קא פריש ומאחר שפירש הפסידה קביעתה אפילו (ס"א מפרש) הסמ"ג והרא"ש דהיינו משום דהכא אין האיסור ניכר במקומו ואיסור כל התערובת רק מדרבנן דמדאורייתא ביבש חד בתרי בטל בכל דבר אפי' בבעלי חיים ואין שייך הכא כל קבוע כמחצה על מחצה דמי דהא לא ניכר הכא האיסור תוך התערובות מעולם לכן עשו הכא חומרא יתירה להחזיק דבריהם ואין זה גזירה לגזירה דהא באיסור עצמו שהיינו התערובות עצמו הוי ודאי איסור דרבנן כדרך כל שאר איסור דרבנן אבל גבי ט' חניות שהתערובת לשם דאורייתא מטעם כל קבוע כמחצה על מחצה דמי מאחר שהאיסור וההיתר כל א' ניכר ומבורר במקום קביעתו^א)א) ואפי' באיסור שאינו בעלי חיים נמי חיישינן שמא יקח כו' מדלא מחלק בסמ"ג גבי חניות שאין חוששין בו שמא לפיו שאין ב"ח. פנים. או שאילה: דומיא תשעה ישראל וכנעני אחד ביניהם דלעיל ואין כאן רוב היתר בזה אין חוששין שמא יקח מן הקבוע דבלאו הכי יכול לקנות נבלה מן השוק ואין אנו חושדין אותו על זה ואפי' באיסור שאין מתבטל ומעורב בשאינו מינו בפחות מס' הוי התערובת רק מדרבנן ואע"פ דקיי"ל כר"ת דטעם כעיקר דאורייתא היינו דוקא בדבר לח שכבר נ"ט זה בזה אבל יבש ביבש ודאי אף בשאינו מינו מדאוריי' חד בתרי בטל והיו מותרין לאוכלן עתה כך יבש אלא שרבנן הוא דגזרו ביה דחשיב כדבר שיש לו תקנה כדאי' לקמן ומסיק הרא"ש ודוקא כשפי' לאחר שנודע לו הספק אבל פי' קודם שנודע הספק מותר לד"ה דבהא לא שייך למיגזר שמא יקח מן הקבוע דהא אכתי כולן בחזקת היתר הם. ואפי' אם פירשו בפנינו מותר כיון שעדיין לא נולד הספק במקום הקביעות ותלינן דמרובא פריש דכל זמן שהן בחזקת היתר אין חילוק בין אם פירש בפנינו או לא בפנינו עכ"ל. והלכך אפי' בתערובת של בעלי חיים כגון בתערובת של ספק דרוסה הולכין בפירש אחר הרוב דהא אינו אוס' בסמ"ק הפירש מהתערובו' מב"ח אלא מטעם שמא יקח מן הקבוע והכא שפירש קודם שנודע הספק ליכא למיגזר כדפי' והיינו דוקא באיסור יבש שנתערב אבל באיסור לח שנתערב אין שייך זה ההיתר דהא כבר נתערב האיסור וההיתר כולם יחד וכן באיסור יבש שנתערב בשאין מינו בפחות מס' ונתבשלו יחד ואח"כ פי' א' מהם ואפי' קודם שנודע התערובות אסור דהא אפי' אם בודאי פירש מהרוב מ"מ כבר נאסרו כול' בנ"ט. ודוקא כשהפירש מן התערובות עומד לבדו אבל אם נתערבה מעצמו אותו שפי' תוך רוב היתר אחר דהוי כמו מריבוא לריבוא אז כל אחד מהתערובות שני מותר אפי' מדרבנן מטעם ס"ס ואפי' אם כל התערובות רק חד בתרי והיינו אם נתערב בו ספק איסורא דאורייתא או ודאי איסור דרבנן אבל אם נתערב בודאי איסור דאוריי' אז אינו מותר כ"א התערובת שלישי כדאי' לעיל ודוקא דבר יבש אבל לח אפי' נתערב רק קצת מהתערובת ראשון לתבשיל שני וממנו לשלישי ומג' לד' צריך לעולם ס' נגד דימועו של תערובות האחרון דכבר נתערב הכל כודאי ואין כאן ס"ס כמו בדבר יבש. ולפי מה שאנו מחמירין עתה לאסור כל דבר הנמצא בשוק או ביד א"י אפי' אם כל השוחטים והבודקים ישראל כדאי' לעיל בשר שנתעלם אין חילוק עתה להתיר כמו שפי' אלא לענין שאם פי' בעלי חיים אחד מהתערובת קודם שנולד הספק דרוסה בתוכו או לענין שאם נתערב הפי' תוך רוב היתר אחר ולענין שבזה הפי' איכא לדון בספיקתה לקולא וכפי' שאיסורו מן התורה בספיקתו לחומרא. וכתב הרא"ש ואף כל הנשאר מהתערובת שפירש ממנו אסור ולא אמרי' היא היא שנתערבה היא היא שפי' אפי' אם פי' מעצמו מאחר שהפירש קיים עדיין^א)א) אמנם אותו המיעוט שפי' מותר כדאי' לעיל הגה"ה: ואפי' אם ברח ואין לפנינו ולא מבעיא אם פירש אחד מהם אלא אפילו אם פירש הרבה אין להתיר הרוב הנשאר מאחר שאפשר עדיין למוצאה בעולם. ומסיק אבל היכא שהפירש נאבד מן העולם לגמרי דהיינו שנפל אחת מהתערובות לים או לאש או שנאכל אחת מהן וכה"ג בענין שנאבד לגמרי מן העולם מעצמו בשוגג אז הותרו כל האחרים אע"פ שכל הנשארים הם יחד ולא פירשו דמאחר שאין יותר בעולם אז אמרי' היא היא שנתערבה היא היא שנאבדה עכ"ל. ומותרין אז לאכלן אפי' אחת אחת אע"ג דבכל אחת איכא לספוקי אפי' לאדם א' דתלינן לומר שהנשאר הוא היתר גמור. ופר"י ודוקא שנפל הפירש לים או לאור וכה"ג מעצמו אבל הפילו ביד אפי' בשוגג אסור דקנסינן שוגג אטו מזיד עכ"ל^ב)ב) יראה דדוקא נקט ר"י הפילו שוגג אבל אכלו שוגג ליכא למקנסי אטו מזיד דודאי מזיד לא יאכל אחת להתיר האחרות דלפי דעת זו קאכי' ודאי אסור שהרי בדעתו שהאיסור ילך לו וטפי הוי שרי לן למיכלינן כולן בספ' מהרא"י ז"ל סי' י"ג: ואין צ"ל שאין להתיר כלל אפי' אם היה האיסור מעורב באלף ע"י שנזרוק אחת מהן לכתחילה לים או לאור ואומר היא היא שנתערב היא היא שנפלה דלא אמרי' הכא אלא היכא שנפלה מעצמה. וכתב הרא"ש ואע"ג שפי' ר"י דוקא נפל מעצמו אבל הפילה אפי' בשוגג קנסינן. מ"מ נר' שהיינו דוקא שהפילה לים אחר שנודע לו התערובת אבל אם נאכל או הפילה אפי' ביד קודם שנודע התערובות מותר הכל משום דל"ש לקנוס כאן כיון דעדיין לא נולד הספק ועומד עדיין בחזקת היתר וה"ה באיסור יבש שנתערב בשאינו מינו בפחות מס' ונאכל אחד מהן בשוגג קודם שנתבשלו יחד הותרו כל האחרים אבל ודאי אם נתבשלו יחד אז לא מהני אם אח"כ נאכל אחת מהן או נפל לאור אפי' קודם שנודע לו מהתערובות דהא אפי' אם הנאכל היה ודאי חתיכת האיסור מכל מקום היו כל הנשארים אסורים דהא כבר קבלו נ"ט ממנו בבישול:

י״ביב. וכתב הרא"ש והרשב"א מי שלקח בשר מן המקולין אפי' חתיכה הראויה להתכבד ואח"כ נמצא טריפה במקולין ואינו יודע מאיזה מהן לקח כל מה שלקח קודם שנמצא טריפה מותרין לפי שלא נפל בהן הספק בקבוע אלא לאחר שפירש אבל אסור ליקח משם מכאן ואילך אפי' חתיכה שאינו ראויה להתכבד עכ"ל:

י״גיג. כתב ר"ת ב' קדירות ששופתין יחד בכירה אחת של היתר וא' של איסור ונפל איסור באחת מהן אם האיסור מינו של ההיתר אפי' אם האיסור דאוריי' כגון נבלה בבשר שחוטה אם ההיתר רבה על האיסור תולין להקל שנפל לקדירה של האיסור דספיקא דרבנן היא מדאוריי' חד בתרי בטל. אבל אם איסור מין בשאינו מינו אין תולין להקל עד שיהא ס' היתר נגד האיסור אבל אם האיסור מדרבנן כגון שומן של הגיד וכיוצא בו אפי' מין בשאינו מינו אם ההיתר רבה על האיסור תולין להקל עכ"ל. אם האיסור מינו של היתר. פי' אם האיסור שנפל אחת מהן מינו של הקדירה של היתר. ומייתי בי"ד מת"ה וכן הדין אם לא היה כאן אלא קדירה אחת ונפל בה אחת מאלו הב' חתיכות אנו תולין דשל היתר נפל אפי' אם אין בהיתר רבה על האיסור רק שלא יהו האיסור ג"כ רבה על ההיתר. וכן אם לא היה אלא חתיכה אחת מאיסורי דרבנן או דאוריי' וההיתר רבה על האיסור ולפניו שתי קדירות אחת של היתר ואחת של איסור ונפל באחת מהן אנו תולין לומר שבתוך האיסור נפל אבל אם היו שתי קדירות מותרות ולפניה' שתי חתיכות אחת של היתר ואחת של איסור אפי' באיסור דרבנן ונפל אחת לתוך זו ואחת לתוך זה שתיהן אסורות לפי שאי אפשר לתלות באחת יותר מבחבירתה. בד"א כשאין בשום אחת מהן לבטל האיסור אבל אם היה באחת מהן לבטל האיסור שתיהן מותרות שאני אומר האיסור נפל לתוך אותה שיש בה כדי לבטלה ואין חילוק בין אם ב' קדירות של אדם א' או של שני בני אדם. היו כאן שתי קדירות של היתר ונפל איסור לתוך אחת מהן וידוע לאיזה מהן נפל וחזר ונפל איסור לתוך אחת מהן ואין ידוע לאיזה מהן נפל קדירה האחת מותרת שאני אומר למקום שנפל איסור הא' נפל גם השני אבל אם נפל איסור לתוך אחת מהן ואין ידוע לאיזה מהן נפל ואח"כ נפל איסור לתוך אחת מהן וידוע לאיזה מהן. שתיהן אסורות ואין אומ' למקום שנפל הב' נפל גם הראשון עכ"ל. ונראה שבכל זה אין חילוק בין אם האיסור דאוריי' או דרבנן. וכתב בי"ד היו כאן שני קדירות של היתר ונפל איסור לתוך אחת מהן ואין ידוע לאיזו מהן נפל ואין באחד מהן לבטל האיסור ויש בשתיהן לבטלו שתיהן מצטרף לבטל ולא עוד אפי' היתה קדירה אחת בבית ואחת בעליה מצטרפין וה"ה אפי' למאה קדירות אם יש בכולן ספק לאיזה מהן נפל כולן מצטרפין לבטל האיסור לפי שכל הנכנס בספק מצטרף לבטלו בד"א כששתיהן משל אדם אחד לפי שכל מה של אדם אחד עתיד להתערב לפיכך רואין אותו כאילו כבר מעורב אבל אם הם של ב' בני אדם אין מצטרפין לבטלו עכ"ל: