איסור והיתר הארוך כ״זIssur VeHeter HaArokh 27

א׳א. זבוב או נמלה או שאר שרצים שנפלו לקדירה יסיר השרץ עכ"פ והטעם בטל בס' אפי' אם השרץ שלם כדאי' לעיל אך צריך שיהא ס' נגד כל הזבוב ולא קיימא לן כהמרדכי פרק בתרא דע"ז ופרק כל הבשר שכתב שפרש הזבוב אינו אוסר ולא היה צריך ס' אלא נגד הזבוב בלתי הפרש. לא כרבי אליעזר הרוק"ח והפרנס"ן שכתבו הזבובים הפורחים אין בהן בנ"ט. ולא כרשב"ם ורשב"א שמתירין אפי' אם נימוח הזבוב ברובה בעלמא מחמת מיאוסו וכש"כ כשהטעם לבדו שם אלא אין חילוק כלל לזבוב ונמלה לעכבר או לאיסור אחר. ואם הזבוב מרוסקת ויש ס' נגדה אפי' נשאר גוף האיסור בתוכה מותר מכל מקום צריך להסיר מה שמכיר מן האיסור. ויזהר להסירה בקיסם או בתבן וישליך אותה מיד לתוך האש כדי שלא יבא לידי תקלה ואם הסירה בכף מן הקדירה רותחת ולא החזיר הכף לקדירה אין צריך בתבשיל אלא ששים נגד הזבוב לבד:

ב׳ב. אבל הכף אסור מכאן ואילך דמסתמא כשהגביהו הזבוב מהקדירה לא היה ס' ברוטב שאצלה בתוך הכף נגד כל הזבוב ואנו מחזיקין הכף ההיא עתה כמו הקדירה עצמה מאחר שהוציאו עתה מהקדירה רותחת ועם הרוטב וזבוב רותחין. מ"ד אאילפס וקדירה שהעבירן מרותחין שנידונין כבישול כל זמן שהיד סולדת בו ועוד שהרי יש מתירין להגעיל בכל האי גוונא חבית או כלי גדול שאין יכול להכניסן ליורה ע"י שישאוב הרותחין מהיורה בכלי אחר כשמרתיחין גם באותו כלי האחר וישפכם על הנגעל מטעם דמה לי אם מרתיח מחום האש מה לי מרתיח מחום היורה. ואע"ג דלא קיי"ל הכי לקולא מכ"מ חיישי' לדבריהם לחומרא והיינו דוקא כשהוציא השרץ שלם עם הכף או אף מרוסק אם היה בחתיכה אחת ממרוסקים (ס"א בחתיכות הרוסקים) כ"כ שלא היה ברוטב ובתבשיל שעמה בכף ס' נגדה אע"פ שיש בכלי עצמו ס' לבטלה ואפי' אם הוא של מתכת כדאי' לקמן בתשובת טיפת חלב שנפל ע"ג קדירה שכל דבר שאין בר אכילה אינו מבטל טעם איסור. וגם אין האיסור מתפשט בכולו אלא נשאר במקומו ואם החזיר אח"כ הכף הנאסר מהזבוב לתוך הקדירה אפי' אם הודח בנתיי' צריך ס' נגד כל מה שחזר ותחב בו ממנו בין שהוא של עץ בין שהוא של מתכת והילכך כשעירב התבשיל חם בכף בהרבה פעמים כתב במרדכי ס"פ אלו טריפות בשם ריב"א וראבי"ה שיש לחוש לכל פעם שמא הוציא האיסור בהכף בפעם א' ולא היה במאכל שבכף ס' נגד האיסור ונעשה נבילה ואוסר אח"כ כל התבשיל כשחוזר ותוחב בו:

ג׳ג. ואם עירה הזבוב מהקדירה לקערה בפעם א' בלתי כף כגון שניעור הקדירה לתוך קערה גדולה והיה ס' בקדירה נגד הזבוב אז מסיר רק הזבוב מהקערה ותבשיל כולו מותר דכל זמן שהזבוב בקדירה בטל בס' ובקערה הרי היא כלי שני דאע"פ שלגבי הקערה עצמה הוי העירוי ככלי ראשון היינו מטעם דמפרש שם לפי שכח קילוח הראשון מבליע מיהא כדי קליפה אבל המאכל מאחר שניעורו בפעם אחת הרי יש עדיין ס' בתבשיל תוך הקערה אלא שמתמעט אח"כ בתוך שמתמעט מתקרר והולך והוי כלי שני. אבל אם מערה הרבה פעמים מהקדירה לקערה אפי' בלתי כף ובסוף עירבן בקערה הכל יחד כולו אסור כדאי' לקמן בתשו' עירוי תבשיל. וכתב במרדכי אם ידוע הוא שהזבוב נפל לקערה קודם התבשיל כגון שנפלה בראש התבשיל אז הקערה צריכה קליפה במקום הזבוב דכל חם ע"ג צונן בעי קליפה. וא"ת הרי הזבוב נעשה כלי שני הא ליתא דאין שייך לזבוב היוצאות מן הרותח להיות כלי שני. אך אין רגילות שתפיל קודם נפילת הרוטב. אבל אם היתה הזבוב קודם בקערה ומערה התבשיל עליה הכל מותר התבשיל והקערה ואפי' כי ליכא ס' דצונן היא ואע"פ שקיי"ל שעירוי ככלי ראשון הוא לחומרא והזבוב מתה בו מיד מ"מ קודם שתוציא הטעם נתקרר כבר ונעשי' כלי שני עכ"ל. והילכך זבוב הנמצא רק בתמחוי שהוא בכלי שני ומחלקי' ממנה בכף בשאר קערות וכן כל שאר איסורי' שיש להסתפק בהן שנפלו רק עתה בתמחוי הכל מותר אפי' לא היה ס' בקדירה דשמא בכלי שני נפלה וקיי"ל דלא מחזקינן איסורא ממקום למקום אפי' באיסור דאורייתא ואפי' באיכא לברר ואם אפי' היה כלי שני מבשל דילמא לאחר שנתקרר התבשיל נפלה. וכ"ש אם היה ס' בקדירה מתחילה הרי יש כאן ס"ס דאפי' את"ל שנפלה לקדירה שמא לא נשארה עם המיעוט אלא יוצאה עם הרוב. פי' שהיה באותו הרוב ס' נגדה. ול' אגודה זבוב הנמצא בקערה או בתמחוי מותר דהוי ס"ס דשמא בכלי שני נפלה ואת"ל בכלי ראשון שמא כשהוציא הכף היה ס' בכף עכ"ל אמנם אם השרץ לא נמצא למעלה על המאכל שבקערה אלא בשוליה או באמצע שיש רגלים לדבר שבא מן הקדרה וכ"ש שנע"ק בל"א שנמצא בירקות ואף בכלי שני שאין להקל כלל:

ד׳ד. וכן התיר מהרי"ש לא' שחתך לחם בסכין של חלב ונותנו בתוך רוטב של בשר בקערה. להוציא הלחם ולאכול הרוטב מטעם דכלי שני אינו מבשל. ודווקא הרוטב מותרת אבל הפת נ"ל דבלע משתיהן ואסור והיינו אפי' אם היד ס"ב כדאי' לקמן דכלי שני אינו מבשל אפי' אם היד ס"ב דלא קיי"ל כראבי"ה שקבל שמבלע מיהא בלע לכדי קליפה:

ה׳ה. כתב במרדכי ס"פ א"ט בשם ריב"א הלוי ובנו ראבי"ה איסור הנמצא בקערה אם האיסור הוא מן האיסורי' שאין להסתפק בו שנפל רק עתה בתוך הקערה אלא היה בודאי מתחילה עם התבשיל בקדירה כגון תולע הנמצא בפירות המבושלים או דג טמא שנמצא בין שאר הדגי' וכבד וחלב הדבוק בחתיכה או כבד ושאר חתיכת איסור שנמצא בקערה ונתבשל כך תלוש בין שאר הבשר וכל כה"ג אם יש בפירי או בחתיכה ס' נגד התולע או האיסור הדבוק בה. אז זורק התולע או האסור הדבוק בה עם מעט קליפת הפרי או החתיכה ואוכל השאר:

ו׳ו. וכ"ש שאר הפירי והבשר שנתבשל עמו שמותר. אבל אם אין ס' באותו פירי או בחתיכה עצמו לבטל האיסור כ"א בהצטרף שאר התבשיל וכן באיסור תלוש שצריך ס' בתבשיל. אז לפעמים אסור אף כל מה שנתבשל עמו בקדירה אפי' אם יש ס' בשאר הפירות או התבשיל אפי' עתה בקערה נגד כל אותה החתיכה אם לא עירו כל התבשיל בב"א אלא מעט מעט בב' או בג' פעמים מהקדירה לקערה אפי' בלתי כף דחיישי' שמא כשעירה רוב התבשיל נשאר האיסור עם המיעוט ואוסר כל אותו המיעוט וכשעיר' אח"כ אותו המיעוט לחוץ נאסר גם הרוב שבחוץ מחמת שנגע במיעוט שיצא אח"כ חם ע"י עירוי שקיי"ל שהוא ככלי ראשון לחומר' ובולע ממנו עכ"ל. ואע"ג דקיי"ל כר"י ור"ב שמסיק שם במר' ס"פ א"ט אליבייהו שמפרש הא דפ' כיצד צולין חם לתוך חם ד"ה אסור היינו דוקא בנבילה גמורה דאסור מגופו אבל ע"י בליעה אין הולך מחתיכה לחתיכה ואסור אפי' לכדי קליפה מ"מ אוסר ר"י בכאן משום דבעודה רותחין ולחין נגעו האסורים אל המותרין וצריכין קליפה לכל הפחות ופי' שם אבל משום תערובת לא נאסרו כיון דהכשירים הוא רובא ואין כאן משום דבר שבמניין או בריה דהא אין איסורא מחמת עצמה גם זרק כבר הדג טמא עכ"ל (הגה"ה) ודוקא הבליעה כדי קליפה חשיב כדבר לח אבל לאוסרו כולו לא הוי אלא ע"י רוטב גמור וכן אם נתערבו הנוגעים בה באחרים בטלים שפיר ברוב בעלמא דאע"ג שהן לחים. מיהו לר"ב גופיה שחשבו ככל שאר דברים יבישים ממש הוא מותר הכל מה"ט מאחר שלא נגע האיסור אלא למיעוט ואין ניכר הוי חד בתרי בטיל ונוהגים להחמיר אא"כ שהיו הדגים מרובים כגון ארבעה או חמשה פעמים ששים נגד האיסור וכ"ש אם עירה התבשיל בכף בהרבה פעמים שאסור כדאי' לעיל בתשובה הסמוכה אבל כשמערה אותה כולה בפעם אחת בקערה הכל מותר כדאי' לעיל:

ז׳ז. וה"ה אפי' בביצות צלוין שאין שם ליחלוחית מים כלל אם היו ט' או י' ונגעו כולן יחד ונמצא דם באחת מהן כולן אסורות דמסמתא נגעה האיסור לשלשה או לארבעה ביצת ואע"פ שמוצא האיסור עצמו. והאחרים אין איסור אלא ע"י בליעה ויבש ביבש הוא^א)א) השיב מהר"ש שכל התבשיל נקרא יבש מלבד ע"י הרוטב: ואינם אוסרים האחרים אפי' לכדי קליפה. מכל מקום מאחר שאינה מכירין היה צריך לבטלן ברובא וליכא:

ח׳ח. וכתב באגודה פירי שלא ניקב ונתבשל עם התולע שבתוכו שמעתי קבלה (הגה"ה) שאין פירי שאין בו ס' מן התולע שגדל בתוכו כל זמן שלא יצא לחוץ הילכך זורק התולע וקולף הפירי סביב התולע ודוקא שלא ניקב הפירי עכ"ל. והא דניקב אסור שמא מטעם דהנקובים בחוץ מתגדלי יותר. גם יש לחוש דמעלמא אתו אבל לפירש לגמרי וחזר לא חיישינן כדאי' לקמן. ונהוג עלמא לסמוך אהא בפירות גדולים כגון תפוחים ואגוזים גדול כביצה קטנה של תרנגולת ומותר הכל התבשיל וכל הכלים אבל לא קטנים וכן הורה מהר"ש בניי"א שטא"ט בתפוחים גדולים שנתבשלו ונמצא תולע באחד מהן ואמר שאם התפוח היה שם שלם כלומר שנתבשל כולו בחתיכה אחת כולם מותרין דודאי יש ששים באותו תפוח עצמו עכ"ל:

ט׳ט. ומטעם דלעיל אם בישל הרבה ביצים יחד אפי' הן מאה ונמצא אפרוח או דם באחד מהן ולא עירה אותה בב"א מהכלי ראשון להקערה כולן אסורות (כ"כ בשערי') (הגה"ה) ואם מער' אותה כל אחת ואחת עם כף אפי' אם לא יגעו אח"כ יחד בחוץ אסורים כולן דשמא הביצה טריפה יוצא בפעם ראשון ואסרו הכף ואוסר הכף אח"כ כל הביצים האחרות ואין שייך לומר בזה שאין בביצה אפרוח אלא רק קורט דם שנתלה להקל לומר שבאחרונ' יצא מאחר שדם ביצה מדרבנן דזהו דוקא קודם שנודע איסור ודאית בביצה אבל לאחר שנודע בו ודאית איסור פעם אחת אין לחלק בין ספיקותי' לספיקא איסור דאוריי' וכן בכל כהאי גוונא דכל דתיקון רבנן כעין דאוריי' תיקון^ב)ב) וכ"כ בשערים למאן דאוסר כדלעיל::

י׳י. ומסיק עוד שם במרדכי ס"פ א"ט בשם ריב"א וראבי"ה דכל ירא שמים יזהר שיצנן המים קודם שיערה כשמבשל דגים או ביצה או פירות שמא תמצא בביצה אפרוח או ימצא דג טמא או תולע בפירי ויהיה צונן בצונן עכ"ל. וכן יכול להניח כך יחד בכלי ראשון (הגה"ה) עד שיצטננו מאליהן עד שאין היד ס"ב והיינו דוקא כשמבשלין ס"ב ביצים או אפי' רק מ' או ל' רק שיהא ס"ב ביצים בכל מה שבקדירה בין בביצים בין במי' אבל בפחות משיעור ס"ב ודאי לא מהני שיניחו להצטנן או לשפוך עליו דהא נעשו כבר כולן נבילות בשעת הבישול וגם צריך לשפוך עליהם הצוננים קודם שיערה הרותחין מעליהם דאל"כ אסרה הביצה האסורה מיד כל הביצים שסביבותיה דשמא כשמערה הרותחין היתה ביצה אסורה בשולי היורה ונאסרו הביצות שאצלה. דעד הנה שהיו המים מוליכן הטעם לכל הביצים היה כולן מסייעות לבטל והשתא דליתנייהו אין שאר הביצים מסייעים לבטל ומאחר שע"י ליחלוחית מים שעליהם אוסרי' מיהו גם האחרים שנוגעים אח"כ באותו שנגעה בביצים האסורו' לכן אסורות כולן ואפי' הן מאה. וכ' הסמ"ג ודוקא כשמכיר ביצה האסורה ומסירה ואז הטעם בטיל בס"א כדין לח בלח אבל אם אינה מכירה אפי' באלף לא בטיל וכולן אסורות דהא ביצה מהדברים שאינה מתבטלים עכ"ל. והיינו אפי' יבש ביבש ודוקא בביצה נבילה וטרפה שיודע באיסורה בשלימותה אבל בביצה שנמצא בה דם ונתערבה אפי' רק חד בתרי כולן מותרות כדין יבש ביבש דמאחר שפתחה בטל חשיבותה כדאי' לעיל^ג)ג) כתב בתשובת מהר"י מולי"ן בצים שנתבשלו במחבת ונמצא דם באחת מהן ולא נשפכו המים ובשלו בה ביצים אחרות גם השנים אסורות וע"ש::

י״איא. וכתב בסמ"ג בשם רבי יהודא דמ"מ א"צ להגעיל המחבת דבשביל ספק כזה אין לחוש שנשאר האיסור לבסוף אלא העמד המחבת על חזקת כשרות כשהיתה מתחילה ותלינן בה לקולא שמא יצא עם הרוב עכ"ל. ולא דמי לנטל"פ שגזרו בכלים יותר מבמאכל דלא שייך חזקה אלא בדבר שיש בו ספק אבל התם הוי היתר ודאי אלא שגזרו ביה רבנן בכלי שהוא קיים אטו ב"י מאחר שהאיסור הוא שכיח וכ"ש הקערה שהיה מותרת מה"ט אבל אם הוציאן כולן בכף אחת בהרבה פעמים ודאי נאסר הכף בהכרע כדאי' לעיל וחוזר ואוסר הקדירה דהא לא שייך באיסור נ"ט בנ"ט ואסור אם לא שהיה ג"כ ספק גמור ע"י הכף כגון שהכף היה גדול הרבה כדרך העץ פרור העבין שמגיסין ומבשלין בו והשרץ היה קטן ונסתפק אם הוציאן כל פעם מלא תבשיל מן הקדירה או לאו דהכף אינו מסייע לבטל שאע"ג שאוסרים המאכל מטעם דספיקא דאוריי' היא מ"מ בכה"ג איכא לאוקמיה גם כל הכלים אף הכף אחזקת' ומסתמא ה"ה כשנשפכו המים שבקדירה וספק אם היה בו ס' נגד האיסור אוקימנה הקדירה אחזקתה דהא איכא ג"כ לספוקי כאן בספק דאוריי' ואם הוא ספק אם עירה התבשיל בב' פעמים או בפעם אחת או שבודאי עירה שני פעמים וספק אם צרפה אח"כ כולן יחד כך חם ע"י עירוי או לאו וכל כה"ג דהוי ספיקא דאוריי' ולחומרא: