איסור והיתר הארוך כ״חIssur VeHeter HaArokh 28
א׳א. פסק בסמ"ק חתיכת בשר שמקצתה בקדירה ברוטב רותחת ונפל טיפת חלב על אותו המקצת שחוץ לרוטב ואין בכל אותה חתיכה ששים לבטל האיסור קיי"ל כר"ת שבכל הקדירה משערין נגד האיסור לבדו (וכ"כ בשערים סימן נ"ה) ואפילו לא נכנסה החתיכה מעולם כולה לרוטב ולא ניער ולא כיסה פירוש שלא ניער הקדירה פ"א בכף הכל יחד בשעת נפילת האיסור או שלא כיסה אותה בכיסוי מיד אחר נפילת האיסור עד שיעלה רתיחות הרוטב משוליה לפיה או עד שמכסה על הכל וה"ה אם נפל עליו דם או שאר איסורים ומפ' שם ולא אמרינן שמתחילה אסר הטיפה אותה חתיכה לבדה קודם שנתפשטה בכל הקדירה מאחר שאין בה ס' נגד הטיפה ויצטרך מעתה ס' נגד כל החתיכה משום דהרי הטיפה סופה להתפשט בכל הקדירה ואז אינה יכולה ליתן טעם בכולה גם עתה לא נאמר שנתפשט רק למה שאצלה אלא מתפשט שפיר בכל הקדירה והילכך אפילו אותה חתיכה עצמה מותר דמאחר שנתפשט הטעם בכל הקדירה אין נ"ט של האיסור באותה חתיכה יותר מבשאר הרוטב והתבשיל כלל ואפילו מה שחוץ לרוטב מותר ואפילו אותה חתיכה עצמה מסייע לרוטב ולשאר התבשיל לבטל הטיפה. והכי פסק ג"כ במרדכי פ' כ"ה להתיר והילכך אפילו קליפה במקום שנפל האיסור לא בעי וכן מוכח ג"כ בסמ"ק שבדבר המפעפע ויש ס' אפילו קליפה במקום הכרת נפילת האיסור לא בעי. מההיא דתני' פ' כיצד צולין נטף מרוטבו על החרס וחזר עליו יטול את מקומו ומוקי לה בגמרא בחרס רותח משום דכתב רחמנא צלי אש כו'. ומק' בשיטה ממ"נ אי רוטב אין מפעפע לישתרי בקליפה ואי רוטב מפעפע אי איכא ששים אף הרוטב לשתרי כולה אפי' אותו מקום והיינו שאפילו קליפה לא בעי עכ"ל. והיינו שמסתפק ברוטב של צלי אבל בבישול שמפעפע בוודאי קאמר אפי' קליפה לא בעי. ול"ד לנוטף מרוטבו על הסול' דלקמן דהתם ג"כ לא מפעפע כ"כ והיינו דווקא באיסור שנבלע בו ממקום אחר דומיא דנטף מרוטבו אבל באיסור הדבוק בו אפילו בבישול צריך לקלוף החתיכה במקום שדבוק האיסור אפילו כשהאיסור מחמת דם ויש ששים כדאיתא לעיל ואין שייך לומר כאן שלא יועיל מה שסופה להתפשט בכל הקדירה דקיימא לן אפשר לסוחטו אסור דזהו דווקא דנאסר כבר החתיכה פעם אחת אבל כל אגב בישולו לא נ"נ בבליעת איסור דמאחר שהחתיכה היתר היא ומקצתה תוך הרוטב אמרינן שבשעה שמתפשט טיפת האיסור בכל אותה חתיכה מתפשט ג"כ בכל הקדירה כאלו היתה כולה ברוטב והיינו בדבר שנתפשט האיסור בכולה אבל בשר תפל שנתבשל ודאי נעשית גם כן נבלה אגב בישולו לענין שצריך ששים בשאר התבשיל כנגד כולה והיא עצמה אסורה לעולם:
1
ב׳ב. ומכל מקום מצוה לשקע החתיכה מיד כולה תוך הרוטב ולנער מיד כל הקדירה יחד בכף או לכסות כדי להעלות הרתיחה מלמטה למעלה כדי שיתפשט הטעם מיד היטב לאפוקיה נפשיה מפלוגתא ואין בזה משום בישול איסור מאחר שאינו מוסיף עליו ובלאו הכי מותר הוא מידי דהוי בישול חמאה של כנענים להרמב"ם ולי"ד אע"פ שאסור לאוכלה חיה וכן כל כיוצא בזה:
2
ג׳ג. וכ"ש בשר צונן שנפל לחלב צונן ואין ס' כנגדו ובתוך שיעור כבישה נתנו לקדירה אם יש ס' בחתיכה וכל מה שבקדירה לבטל החלב שעליה אף החתיכה עצמה מותרות דכל זמן שהיתה צוננת לא נאסרה ומשתתחיל להרתיח יש ששים בקדירה נגד החלב ול"ד לכחל שנתבשל בלתי קריעה ולבשר שנתבשל בדמו שהוא עצמו אסור אפי' באלף אע"פ שלא נאסרו ג"כ מקודם דהתם מאחר שמתחילת ברייתו בליעת האיסור בגופו ולא מבליעת מקום אחר חשוב האיסור דבוק בהן ויש חילוק בין איסור הדבוק לאיסור שנפל על היתר כדאיתא לקמן. וכן בדם שא"צ פישוט לגבי אותה חתיכה עצמה שכבר נתפשט בכולה מיד כשתתחיל להרתיח נאסר. אבל חתיכת בשר היתר שבלע חלב ולא נתפשט בכולה ובשעת הבישול שמתפשט בכולה מתפשט ג"כ בכל הקדירה כדאיתא לעיל. ואפילו אם מגביה החתיכה שנפל עליה האיסור אח"כ לבדה לחוץ לגמרי בעוד שהיא רותח ואפי' קודם שנודע מנפילת האיסור (ס"א מותרת דהא כבר נתערב האיסור בכל הקדרה ולא היתה בכולה נ"ט מן האיסור) הואיל וניתרת החתיכה לאוכלה עם שאר התבשיל על כן לא תיאסר עוד מאיסור זה כלל כי הטעם מועט שנשאר בה שהוא פחות מששים אינה אוסרת. ול"ד לאיסור הדבוק לחתיכה שאין בה ששים כגון פירי שנתבשל בו התולע וכבד וחלב בחתיכה ונתבשל עמם שאנו עושין בו כל החתיכה נבלה אפי' אם נתבשלה בין אלף ואפי' אם בודאי ניעור הקדירה בכף או כסה אותה שעלה רתיחת הקדירה בכולה והיתה מכוסה ברוטב פ"א לגמרי כדאמרינן פ' גיד הנשה ירך שנתבשל בה גיד הנשה אם יש בה בנ"ט הרי זו אסורה. וכתב בא"ז מדקאמר אם יש בה בנ"ט משמע שאם יש בה בירך עצמה נ"ט אע"פ שהמים שמתבשל בהן היו מבטלין נ"ט א"ה הירך אסור. וכן הדין בכבד וחלב וכה"ג שדבוק בחתיכה אבל אם הכבד והחלב תלושים בקדירה אז הויא דומיא דטיפת חלב שנפלה על חתיכה ואין צריך ששים אלא נגד האיסור עכ"ל. והטעם מפרש בסמ"ק דמאחר שדבוקה בה האיסור וכן התולע מגופו וכן דג טהור שנמצא במעיו לאחר שנתבשל שרץ או דג טמא ולא היה בדג עצמו ששים נגדו וכל כה"ג חיישינן שמא פעם אחת נשאר לבדו ברוטב בסוף העירוי או שמא הוציאוה פעם אחת רותחת חוץ לקדירה ונעשית נבלה לפי שלא היה בה באותו פעם ס' נגד האיסור והחזירה ומשנאסר לא הותרה עוד אפילו אם תכנס אח"כ ק' פעמים לרוטב דהא איפשר לסוחטו אסור. ולכן צריך כ"פ ס' נגדה אפילו במאה קדירות אבל בנפילת טפת חלב אותה חתיכת לא נ"נ מעולם מאחר שבעת הנפילה היא מקצתה תוך הרוטב ובאותו פעם מתפשט האיסור בכל הקדירה כמו שמתפשט בכל החתיכות ולא נשאר בה נ"ט מן האיסור כלל. ומיהו אם נאסרה החתיכה כבר קודם ביאתה לקדירה דינה כדבוק בה האיסור כדאיתא לקמן (מהרי"ש) וכ"ש חתיכת איסור חם שנפל מקצת לקדירה שצריך ס' אף נגד מה שחוץ. דציר האיסור פולט ממנה ואי אפשר לעמוד על שיעורו מק"ו מטיפ' חלב דאמרי' דמפעפע בכולו אע"פ שבלעו ממקום אחר ולקולא ומתירין אף מה שחוץ לקדירה מכ"ש הכא שהציר מגופו ולחומרא. ואפילו אם היה איסור החתיכה רק ע"י בליעה מידי דהוי טפת חלב שנפל על חתיכת בשר שחוץ לקדירה דאמרי' ביה שמתפשט מיד בכל הקדירה ואפילו לקולא ול"ד לכף מתכת ושאר כלים הנאסרים דא"צ לבטלן כולן. דיש חילוק בין דבר מאכל לכלי והיינו מטעמא דלעיל דע"י הרוטב פולט שפיר מחתיכה לחתיכ' אפי' איסו' הבלוע ותתאי גבר ומרתיחו וה"ה כשהחתיכת האיסור צוננת מק"ו מב' חתיכות יבישו' דלקמן דאמרי' בי' תתאי גבר ואוסרת כולו וכ"ש הכא שמבלעת ומפליט יותר ע"י הרוטב רותחת. ודווקא דבר אכילה אבל כלי שנאסר מבליעת איסו' ונפל מקצתה בתוך היורה א"צ לבטל כ"א אותו המקצת לבד כדאי' לקמן בתשו' הוראות ביטל:
3
ד׳ד. וכתב בסמ"ק ודווקא כשהחתיכה שנפל עליה האיסור מקצתה תוך הרוטב כדפרי' אבל אם אינה נוגעת כלל ברוטב אלא מונחת רק על חתיכה אחר' שמקצתה תוך הרוטב אז אין החתיכה שאצלה מסייע לבטלה כמו בבישול דאע"פ ששניה' חמות דאין כאן רוטב המוליך הטעם מחתיכה לחתיכה עכ"ל ואם נפלה אז לרוטב צריך ס' נגד כולה להתי' שאר התבשיל אבל היא עצמה שנ"נ קודם לכן נשארה באיסורה לעולם. דהא אפשר לסוחטו אסור ומיהו החתיכה שתחתיה צריכה קליפה במקו' נגיעתה מאחר שמונחות זו ע"ג זו כדאיתא לעיל:
4
ה׳ה. וכתב בא"ז (הג"ה) כשמבטל חתיכת האיסור אז צריך ג"כ לבטל העצמות שתוך הבשר כמו הבשר עצמו דהעצמות כבשר בין לקולא בין לחומרא שצריך לבטלן כשאר הבשר עצמה ואע"ג דאמרינן בחולין אין מלקין על העצמות היינו דווקא לענין מלקות לבד אבל לענין איסור לא דאע"ג דהעצמות היבשות אינם בר אכילה מ"מ הבישול מוציא ליחלוחית והטעם ממנה או מבליע בהן. וכ' בי"ד סי' צ"ט נתמעט בשר הנבלה שנפל בקדירה ונכנס בעצמות משערין רק כמו שבא לפנינו דאמרינן דגם ההיתר היה יותר ונתמעט בבישול ונכנס בקדירה לפיכך משערינן שניהם כמו שבאין לפנינו עכ"ל. וכן כתב הרמב"ם פ"ט דא"מ אפי' בכחל שנתבשל שלם שבודאי מתמעט הרבה בבישול כשפורש תמיד כל החלב ממנה שאפ"ה לא משערים בו אלא כמות שהוא בעת שנתבשל ולא כמות שהיה בעת שנפל לקדירה:
5
ו׳ו. וכתב בסמ"ק ובסה"ת אבל מה שבלוע בקדירה אינו מסייע כלל לבטל איסור שנפל בה וסברא הוא דמה שבלוע בקדירה אינה כולה דהיתירא דהא בלעה גם עתה מזה האיסור שנפל בה כדאמרינן בגמ' אטו דהתירה בלע דאיסורא לא בלע כו' עכ"ל אבל בקדירה של איסור ליכא למימר הכי שלא היה צריך לבטל מה שבלוע בקדירה דאינו כולו של איסור לפי שבלע גם עתה מההיתר דמשנבלע בה נאסר גם אותו ההיתר ונחשב כשאר האיסור הבלוע בה כדאיתא לעיל:
6