איסור והיתר הארוך מ״דIssur VeHeter HaArokh 44
א׳א. אמרי' בגמ' פ"ב דעבודה זרה שפת של כנעני נמנו עליו והתירוהו משום עוברי דרכים ומשום חיי נפש לכל אדם דהוי גזירה שאין רוב הציבור יכולין לעמוד בה ואמר רשב"ג ור' אלעזר לשם פ"ב דעבודה זרה דאין גוזרין גזירה על הציבור שאין רוב הציבור יכולין לעמוד בה ויליף שם מגוי כולו אי איכא א"י כולו אין אי לא לא ומחמת הכלים אין לחוש מהא"י שאינם אופין בכל יום לשוק מאחר שסתם כלים של א"י אינם ב"י והוי פת דיעבד ונטל"פ בדיעבד מותר כדאי' לעיל וכתב בס' א"ז בע"ז ודוקא נטל"פ שנתבטל כבר בידי א"י אבל נתבטל כבר בידי ישראל אין מועיל להתירו לגמרי מכאן ואילך לדבר אחר לכתחילה כמו שאין אנו מתירין להדיח קערות במים שמלגו בהן תרנגול' או שהוגעלו בהן שום איסו' אע"פ שכבר נתבטל ביה האיסור עכ"ל והיינו דוקא נטל"פ במים נקיים להשתמש אותה לד"א כדפרי' אבל במאכל עצמו ודאי מותר אף אם נתבטל ביד ישראל כדאי' לעיל וכתב בסמ"קב)ב) כתב בא"ז מותר מעתה לאכול פת של א"י אפי' אית ליה פת ישראל ומי שנוהג איסור ע"י חיתוי ודאי שרי ע"כ: ונהגינן בו היתר אפי' במקום דשכיח פת ש"י עכ"ל ודוקא מן הנחתום אבל פת של שאר בעלי בתים בעיר שיש שם נחתום לא כמו שכתב הרמב"ם פ' י"ז דא"מ דלא הותר פת של א"י אלא מן הנחתום או בשדה אפי' של בעלי בתים מפני שעת הדחק אבל פת של בעלי בתים אין שם מי שמורה להקל בה דעיקר הגזירה משום חתנות ואם יאכל פת של ב"ה יבא לסעוד אצלו עכ"לג)ג) וכ"כ בסמ"ק דנהיג הכי מהרא"י ז"ל סי' ע"ה: אבל בשל פלטר אין כל כך קירוב הדעת שבאומנותו הוא עוסק ובי"ד אוסר על בע"ב אפילו קנאו פלטר ממנו או ששלחו בבית ישראל. וכ"כ בצהרי"ם שפת של בע"ה אסור ואפי' שלחו לישראל אסור אפי' לישראל אחר עכ"ל ומיהו אף בעיר במקום שאין שם נחתום אפי' ולא נמצא פת של ישראל הוי כמו שדה ושעת הדחק ומותרד)ד) פ' העור והרוטב ד' מילין לגבול וה"ה אדם הנזהר מפת של א"י והוא בדרך אם יש פת של ישראל עד ד' מילין ימתין. אגודה::
1
ב׳ב. והני נילוש שקורין בל"א אובל"ש גובלא בעלמ' הוא ואין פת גמור ואסור משום בישולי כנעני וגם יש לאוסרו מדאורייתא כמש"כ רבי אלעזר מטרני' וראוי לאסור כל אותן הלחמין הדקין שאופין הכנענים על הברזל לפי כשמשים הלחמין על הברזל אז מושחין הברזל בחלב כדי שלא ישרוף הלחם ותדע כשיגיע בהן האור הוא דולק עכ"ל וכתב הרמב"ם וכן בסופגנין ששולקין אותו הכנעני' בשמן אסו' אף משו' בישול כנעני:
2
ג׳ג. וכתב הרא"ש פרק ב' דעבודה זרה ומיהו פת שלהן של מיני קיטניות ואורז ודוחן אסור דלא נאסר בכלל פת של כנעני וא"כ אינו בכלל ההיתר שחזרו והתירוהו עכ"ל. ומאחר שלא נקרא פת הוי בכלל שלקות הכנעני שגזרו עליהן קודם גזירת הפת הרבה כדאיתא לעיל והוי דינו כהני נילוש דלעיל שאנו אוסרין ג"כ מה"ט שאינן בכלל היתר פת ואע"פ דפת קיטניות ואורז ודוחן מאכל הדיוטות הוו ואינו עולה על שולחן שרים מאחר דעולה דרך בישול משום פרפרות יש בו גם עתה משום בישול כנעני:
3
ד׳ד. ומי שנזהר מפת של א"י מותר לו ע"י שיזרוק קיסם לתוך התנור או חתייה בגחליםה)ה) וכן רוב הדעות במרדכי הכי נהיג וגדולה מזו כתב בשערים כדלקמן בסי': ואפילו של בעל הבית כי נהגו העולם כהרמב"ם שאין מחלק כלל בין פת של כנעני ישראל שאפה כנעני ולא כי"ד והרא"ש שאסרו ואפי' אם אפאו לו ישראל כולו לפי שלא נאסר משום הבישול אלא משום הפת עצמו וגם אותם שנזהרין בו אין מקבלין אותו עליהן כ"א כחומר שאר שלקות הכנעני:
4
ה׳ה. וכתב בסמ"ג ובהג"ה מיימוני פי"ז דא"מ בשם ראבי"ה ומי שנזהר לגמרי מפת של כנעני מותר לו לאכול עם מי שאינו נזהר ממנו בקערה אחת ואינו חושש לטעם הפת של כנעני כדפי' רש"י שלא גזרו חכמים בפת של כנעני על טעם כעיקר עכ"ל:
5
ו׳ו. וכתב ראבי"ה הנזהר מפת של כנעני ויושב על השלחן אצל מי שאינו נזהר ויש לו פת של כנעני נקייה יותר כיון שמותר לו לבצוע עליוא)א) ולשון יושב אצלו משמע שהבוצע אין נזהר מפת של א"י ולבצוע ר"ל לצאת בביצוע אבל אם הבוצע נזהר והמסובין אין נזהרין ודאי טוב לו יותר להסיר הפת נקייה מהשלחן עד לאחר שבוצעו ויבצע על של ישראל. שאילה: מותר לו כל הסעודה שאין כבוד שמים שיבצע עליו ואחר כך יפרוש עכ"ל:
6
ז׳ז. וכתב עוד הרא"ש ס"פ א"ט ומי שאינו נזהר מפת של כנעני קונה ג"כ מהפת שנילוש עם בצים דקמחא עיקר והביצים טפלין דהא מברכין עליהן המוציא עכ"ל. וגם אין לאוסרו משום שמא נילוש בביצים טרופות או טמאות או שהיו בהם דם שהולכין אחר הרוב כדאי' לעיל בתשובת דיני בצים אבל פשטיד"א של כנעני שעשה הכנעני אפי' לפניו בדגים טהורים אסרו רבותינו משום בישולי כנעני של הדגים. ובזה לא שייך התירה דקימחא עיקר כמו גבי פת הנילוש בבצים דלעיל דהתם נתערבו בלישה ונאפו הכל יחד בתערובת ואין הבצים בעין אבל הכא היה הדג והשמנונית בעין לבדו ואינה מתערבת תוך העיסה לגמרי כמו הבצים ונאפה קודם שנאפה הפת ונאסר אז מיד משום בישול כנעני ואף העיסה עצמו של הפשטיד"א אסור משום דבלע איסור דרבנן הנאפה מקודם וכן מכל כיוצא בזה ואין שייך בזה טעם כעיקר שלא גזרו בו דהשמנונית עיקר האיסור הנבלע ולא מטעם לבד:
7
ח׳ח. וכתב בסמ"ק שמהאי טעמא אסור עתה למכור ביצים טרופות לכנעני ואפי' אם הם טרופות בקער' אלא א"כ יבשלם בפניו אע"פ שאין לחוש שמא ימכרנו לישראל דמה שהתירו בימיהם היינו משום שהיו נזהרין מפת של כנעני אבל עתה שאין אנו נזהרין ממנו חיישינן שמא יערבנו בפת וימכרנו לישראל:
8
ט׳ט. וכתב בתשובת הגאון ודוקא פת של כנעני שאפאה הכנעני התירו אבל עיסתה של ישראל שאפאה כנעני מתחילה ועד סופו לבדו שלא זרק הישראל קיסם בתנור או שלא חיתה בגחלים כל הפת אסור אפי' בדיעבד משום בישולי כנעני.ב)ב) וכ"כ בשערים כבפנים סע"ה: וכתב בסמ"ק וצריך לחותכו ולמוכרו לכנעני שמא ימכרנו לישראל אך אם יש לו עבדים ושפחות כנענים בביתו יכול להאכילן אע"פ שמזונותיו עליו עכ"ל. וכן בכל עניין דליכא למיחש דילמא אתי לחזור ולזבוני לישראל אחר מותר כדאי' לעיל ולכן במקומות שדרין בו יהודים אסור לקנות לחם חתוך מכנעני כמו שאין לוקחין ביצים טרופות מהכנעני מהאי טעמא:
9
י׳י. ואם שכח להכשיר האש ונזכר בעוד שהפת בתנור הוי דינו כמו בבישול שכל זמן שמשביח בתנור יכול להכשיר האש כגון לזרוק קיסם בפי התנור והוא הדין לעניין שאם אפי' כבר הוציאוה הפת מן התנור אם משביח עדיין בחזרתו יחזירנה ויכשיר האשא)א) דרמב"ם כתב דאין טעם היתר קיסם אלא משום חתנות וא"כ די בכל דהוא מהרא"י ז"ל סי' ע"ה:.ב)ב) וכ"כ בשערים שעשה ר"י שירמורי"ל מעשה כה"ג ע"ש ומביא לעיל סי' מ"ד: ואם שכחו לגמרי עד שהוציאו מהתנור ונאפה כל צרכו מ"מ אם באותו היום או מאתמול אפי' עד ארבעה וחמשה ימים אפה כבר ישראל בתנור והכשיר האש ומאותו יום לא עמד יום שלם מע"ל בלתי חום אלא אפו בו כנעני בנתיים בכל יום פעם אחד בלתי הפסק הורה מהר"ר יוחנן ז"ל מפריש שהפת מותר כי סומכין בדיעבד על הכשרת האש שעשה ישראל קודם לכן אע"פ שעמד כל הלילות שבנתיים בלתי חימום דחום הראשון מועיל גם עתה למהר בישול הפת דדבר הנראה לעינים הוא שהתנור נוח להתחמם כשהוחם ג"כ מאתמול יותר מכשעמד יום שלם בלתי חימום. וכ' רבינו תם ואם לא הספיק לתת פת בתנור ערב שבת עם חשיכה וגם להכשיר האש טוב למוכרו לכנעני בדבר מועט או אפי' לתנו לו בחנם והכנעני יאפה אותו בחזקתו בשבת ואח"כ חוזר הישראל וקונה ממנו בדבר מועט ג"כ עכ"ל. פת שנאפה בעצי איסור ואיסורי הנאה עיין במיי' פי"ז דא"מ ובהגה"ה:
10