איסור והיתר הארוך מ״זIssur VeHeter HaArokh 47

א׳א. גבינות של ישראל שלא היו מסומנים היטב והניח בבית כנעני^א)א) ובשערים כתב שהשיב ר"י על גבינות הרבה שנעשו בבית כנעני להניח שם ליבש והיו חתומים בדפוס שלו כמו שרגיל ושכחו הדפוס בבית כנעני ויראים שמא זייף הכנעני וחתם אח"כ מאחר שאין גבינות ש"כ אסורין אלא משום גילוי כריב"ל שדבריו עיקר ואין אנו נוהגין עתה טעמא דגילוי יש להתיר הגבינות דהתורה חסה על ממונם ש"י ועוד ירא הכנעני לזייף ע"כ סי' פ"א: שנתקנו בו או ביד כנעני אחר או שהיו מסומנים היטב ושכחו החותם אצלו בכדי שהיה יכול לזייף ולעשות גבינה בכי האי גוונא פירש שנתייבש כל כך היטב כמו הראשון השיב מהר"ר שמואל ב"ר ברוך לאסור כולה מאחר שאין איסור מעתה משום גילוי לבד אלא שפשוט ומוחזק לנו שכל הכנענים מעמידין עתה בעור קיב' נבילה ואין עתה ספק איסור בגבינותיהן אלא ודאי איסור יש בהן ולכן יש להחמיר בספק חליפתן ואפי' אם היה רק ספק לנו אם מעמיד בקיבת נבלה אם לאו. לא היו ניתרין הכא מכח ס"ס ספק לא הוחלפו ואם תמצא לומר הוחלפו שמא לא הועמדו בעור קיבת נבלה דמאחר שאסרו חכמים גבינות מחמת אותו ספק כל גזירות חכמים ודאי איסור היא והרי הוא כאלו ראינו להדיא שהועמד בעור קיבת נבילה. דהא אם נודע לנו שהוחלפו היו אסורין בודאי מחמת גבינות הכנעני שאסרו חכמים וכשאין יודע אז הוי רק ספק א' ויצא מכלל ס"ס ע"י גזירה דידהו עכ"ל. שאילה. וא"כ אין ניתר בס"ס עד שיהא בו ב' ספיקות מלבד הספק הא' שאסרוה חכמים עליו. והא דאיסור דרבנן ניתר בספק א' דספיקא דרבנן לקולא משום דבספיקא לא גזרו. היינו דוקא בדבר שעיקר איסור רק מדרבנן שגזרוהו אטו דבר אחר בלתי חששת בגופו כגון ביצת נבילה וציר דגים טמאים ובש"כ ונולד ומוקצה וכה"ג אבל בגבינות ש"כ וכה"ג שאפי' בלתי גזירת חכמים היה כאן חשש איסור ע"י גזירת חכמים חשוב כאיסור ודאי. ובשביל הספק אין כאן אלא ספק אחד כדפריש' ומ"מ אם לא היה גזירת חכמים בגבינות אע"פ שפשיטא ומוחזק לנו שמעמידין עתה בקיבת נבילה לא היינו הולכין בספק חליפתו לחומרא. דהא אין כאן חששת איסור דאוריי' ממש דאפי' אם בודאי הועמדו בו היו מותרין מדאוריי' לכל היותר בס' אפי' מין בשאינו מינו ואפי' בריה ודבר שנעשה לטעם כדאי' לעיל. וכל הא דלעיל היינו אם הגבינות לא היו ממין אחד אלא היו בשניהם שמנים וכחושין וגדולים וקטנים שהיה הכנעני מרויח בחליפתו דאם לא כן לא חיישינן שיחליפו בכדי עבור רשעות כדאי' לעיל בתשו' כנענית שפחה שהדיחה בשר:

ב׳ב. וכן אם עשה גבינות הרבה ולא ידע מניינם ויש לחוש שמא שם הכנעני הסי' ג"כ על הגבינות שלו כדי למכור הרבה. ומיהו אם לקח הישראל כל החלב שבעדר אין אסור כ"א בשהיית זמן כ"כ שהיו יכולין להתייבש הגבינות כאלו ודוקא להניח סימנים תלושים בבית כנעני אסור אבל להניח' בתוך הגבינות בדפוסין בבית כנעני אפי' ב' או ג' ימים עד שיתייבשו נוהגין היתר לכתחילה דאם היה מוציא הסימן מהם לא היה אז הסימן ניכר בגבינות הכשירות וכה"ג מותר בדיעבד ואפי' לא ידע מניין הגבינות מטעם דפריש' וגם ירא לזייף כיון שישראל רגיל לעשות חותמו במקום מיוחד ויש לו בחותמו טביעת עין ודוקא עד ג' ימים ותוך הגבינות כדפי':

ג׳ג. מעשה שנודע לאחר שעשו גבינות שהכנעני הדיח הקערות שלו ברותחין קודם שנעשו בו הגבינות בבי' והתירו הגבינות בדיעבד מטעם דבשעת עשיית הגבינות מיהא הוא קר דא"צ להרתיח החלב בשעת עשיית הגבינות אלא לפשרן וכ"ש בסתם כלים שלהם שמותר בדיעבד:

ד׳ד. והשיב רשב"א כנעני שהביא חתומים אפילו בב' חותמות ואין בידו ראייה על כשרותם אסורים דאפשר שמצא החותמות וקבען בהן וגם כמה פעמים הדפוסין נאבדין ונמצאים ביד א"י ולפעמים גונבין אותן מתחת ראשותיהן של ישראל כשהן ישנים והאריך:

ה׳ה. ומסיק ואפי' על מקצת ישראל אין לסמוך שהרי אין נזהרין כהוגן וגבינה ש"כ קלה בעיניהם ואפי' אם יאמר אותו החשוד מן המומחה קניתי' עד שיאמר מן פלוני מומחה קניתי' דמרתת דילמא שאיל ליה עכ"ל:

ו׳ו. ומיהו גבינות חתומות של ישראל כתב רשב"א שמותר לכתחי' להניחם ביד כנעני ולא חיישינן שמא יחליק פניהם בשומן דבר אחר עכ"ל. והיינו מטעם דלעיל מאחר שאין מרויח בדבר דכבר קנה אותם הישראל וברשותו הן ועוד דא"כ אין לדבר סוף דאין לך אדם שעומד בתמידות אצל הגבינות בבית הכנעני שאין הולך לעשות צרכיו וכהאי גוונא אפי' אין לו חדר סגור וסומך על הסימן וטביעת עינו והיינו שאפי' בחותם אחד מותר להניחו בידו לכתחי' וכן חלב וכל איסורי דרבנן כדאי' לעיל. שאילה:

ז׳ז. ומכל מקום מאחר שגבינותיהן רק מדרבנן מחמת הטעמים דלעיל אם נפל חתיכת גבינות של כנעני תוך התבשיל של חלב א"צ ס' נגד כולו אלא לפי איסור המדומע בה והוא דבר קט דהא יש ס' בגבינה עצמה נגד האיסור והילכך ברוב בעלמא בטל פי' שיש פי שנים בהיתר נגד כל חתיכת הגבינ' ואע"פ שכתב ר"ש שעתה אין בהם ספק אלא ודאי איסור היינו לענין ספיקות אבל לגבי ביטולן מאחר שיש בכל גבינה ס' נגד המעמיד אע"פ שאוסר במשהו לא אמרי' כל החתיכה נ"נ כדאי' לעיל בשם ר"ב בתשובות במה אמרי' אפשר לסוחטו אסור. ואע"פ שיש בהן ג"כ טעמא אחריני משום גילוי וכה"ג היינו דוקא הגבינה עצמה שנהגינן בו איסור אטו מקום שיש בו נחשים אבל לא בתערובותיהן. ואי משום חלב טמא היינו ג"כ דוקא לאסור הגבינה עצמה שייך טעם זה דאם נתערבה בה הוי האיסור עדיין בעין תוך הגומות ואסור אפי' אם יהיה בגבינה אלף נגדו אבל לגבי המאכל אע"פ שכ' ר"ש שאפי' ספיקות ע"י גזירה חשוב כאלו ראינו להדיא שנתערב בהן האיסור מ"מ נהי נמי שנתערב בו בודאי מ"מ תוך התבשיל בטל בס' שכבר נתערב ונמס. ואי משום שהקיבה נעשית לטעם היינו בגבינה אבל במאכל נטל"פ הוא ואפי' ס' נגד הקיבה אינו צריך מדינא ואפי' אם נפל החלב צלול קודם שעומד תוך חלב אחר כדאי' לעיל בתשובות דברים שאין מתבטלין. ואין לומר שתחשב כולה נבילה מטעם דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תקון. דהיינו ג"כ דוקא לעניין איסור גבינה עצמה ולא לענין דבר שיתערב בה. דאם לא כן לא תמצא דברי ר"ב אלא כל שיאסר במשהו לגבי עצמו יחשב ג"כ כולה חתיכה נבלה לגבי הדבר אחר. ומ"מ צריך שיהא שם רוב היתר דאם לא כן היה נחשב ככולו איסור כדאי' לעיל בתשו' נט"ל. מצד האיסור אפי' הכלים מותרים ולא יצטרכו הגעלה אפי' לכתחי' דהא נתבטל בו האיסור. וכל תבשיל שנתבטל בו האיסור אף הכלים מותרים כדאי' לעיל אבל ודאי חלב שחלבו כנעני ואין הישראל רואהו שיש חשש דאוריי' בכל החלב. אם נפל למאכל בזה אין צריך לומר שצריך ס' נגד כולה ואם נתערב ביבש אם אינה ראויה להתכבד כגון שהגבינה אינה שלימה בטל ברוב בעלמא כדין כל איסור יבש כדאי' לעיל. שאילה:

ח׳ח. אם שהתה תוך העור מע"ל דאז אף הגבינות שהועמדו בקיבה עצמה אסורין אפי' בדיע'^א)א) ל"ה ומיהו אסור להניח החלב בעור הקיבה ולהשים במים יום או יומים כדי שיקרוש היטב מחלב שבתוכו לפי שהחלב יקלוט טעם עור הקיבה והוי כבשר וחלב וע"ש סימן פ': אע"ג דהוי תרי חומרא כבוש כמבושל. ושלא יתבטל בס'. וחמיר טפי מהועמדו בעור קיבה לבדה כדאי' לעיל:

ט׳ט. ודוקא הקיבה מכשירה שינקה מן הטריפה אסור לכתחילה כדפי' אבל הבשר בהמה עצמה אם קנאה כבר מן הכנעני ונודע לו אח"כ בודאי שגדלה מן הבהמה טמאה (הגה"ה) אין בו חשש איסור כלל מ"ד אתרנגולים ויונים שאוכלים שקצים ורמשים ומותרים דכל דבר המעוכל לגמרי עד שאין ניכר עוד הוי כשרוף. הן לגבי טומאה הן לגבי איסו' ואפי' לגבי חמץ בפסח דאית בי' כרת ולא בדילין מיניה ולא דמי לחלב שבקיבה דלעיל דבעיניה הוא: