איסור והיתר הארוך מ״טIssur VeHeter HaArokh 49

א׳א. כתב בסה"ת בהמה שנטרפה חלבה אסור כחלב בהמה טמאה עכ"ל. והילכך גבינות וחמאה שנעשו מבהמה שנמצא טריפה בבדיקותה אם הטריפות הוא מחמת סירכא או מחמת מחט שנמצא בעובי בית הכוסות ובבני מעיים וכהאי גוונא והוגלד פי המכה מה שנעשה תוך שלשה ימים הראשונים. (ס"א אחרונים)^א)א) וכן הביא בשערים תשובת רשב"ם שכ' שתוך ג' ימים אסור וקודם ג' ימים מותר והאריך וס"ד ויש לסמוך אדברי רשב"ם וכן עמא דבר ע"ש ויש פוסקים דווקא שהיה טריפה ע"י סירכא יש להתיר הגבינה מטעם ס"ס אבל הטריפות הבא מן הבטן כגון ביותרת ושלא בדרי דאונא וכיוצא בזה מספקים אם יש להתיר הגבינות אם לאו וראה איך עמא דבר עכ"ל: כתב באור זרוע בשם מהרי"ח פרק קמא דחולין ובמרדכי פרק אלו טריפות שהוא אסור וכן כתב רבינו תם שסירכא לא נעשית כלל פחות משלש ימים והוגלד פי המכה בידוע שגם כן שלש ימים קודם שחיטה נטרפה עכ"ל והלכך אף הכלים שנתבשלה בהן תוך ג' ימים אסורין אפילו בדיעבד דאין כאן ספק אלא ודאי ורגלים לדבר. ולא מבעיא בגבינות שנעשו ממנה לבדה אלא אפי' נעשו ממאה בהמות ולא עירבו החלב יחד אלא שעשו מכל בהמה גבינה בפני עצמה ואח"כ נתערבו הגבינות עצמם יחד ונשחטה בהמה אחת מן העדר ונמצא טריפה פסקו התוס' פרק קמא דחולין דכל גבינות שנעשו מכולן תוך ג' ימים אסורות (הגה"ה) ואין כאן ס"ס בכל אחת מהן שמא זאת הגבינה אינה מבהמה שנטרפה ואם תמצא לומר ממנה שמא הטריפות בא לה רק עתה סמוך לשחיטה דהא ודאי לא"ה הוא שהיתה [ודאי] טריפה ג' ימים ואין כאן אלא ספק אחד ואין להתיר מטעם שנתבטל גבינות האיסו' ביניהם ואפי' ברוב בעלמא כדין כל איסו' יבש ביבש. דהא איסור הגבינה מגופה וכל גבינה שלימה חתיכה ראויה להתכבד היא כדאי' לעיל ואפי' באלף לא בטיל ואע"ג דבשעה שנתערב היתה היתר גמור מחמת שהרוב בהמות בחזקת כשירות הן כדאי' לקמן מ"מ נודע עתה ודאי טריפות' למפרע וה"ה אם נעשה מכל בהמה כלי מלא חמאה או חתיכה גדולה שראויה כ"א להתכבד לפני אורחים ונתערבו כולן אסורות:

ב׳ב. וכתב רשב"א אבל אם לא נתערבה הגבינה ביבש אלא עירבו רק החלב יחד אפי' מה שנעשה תוך הג' ימים האחרונים והוגלד פי המכה הכל מותר דבטיל שפיר בס' כשאר אסורים והיינו אם יש ס' בהמות בעדר ונמצא אחד מהן טריפה הגבינות מותרות ואע"פ שעדיין לא בדקנו האחרות דבחזקות כשרות הן כדאי' לקמן. אבל הגבינות והחמאה וכל מה שנעשה אפי' ממנה לבדה קודם הג' ימים וכן אם לא הוגלד פי המכה או שנמצא טריפה מכל שאר י"ח טריפות הגבינה שנעשו אפי' סמוך לשחיטתו מותרין דאמרי' השתא הוא דנטרפה סמוך לשחיטה או אחר החליבה שקודם השלשה ימים דהא כאן היה רובא וחזקה דרוב בהמות כשירות הן ומוקמינן הבהמה בחזקת בריאות והשתא הוא דאיטרפה כדאמרי' בפ"ק דנידה דכל היכא דליכא אלא חדא לריעותא אזלי' בתר חזקת הגוף והכא אין כאן אלא חדא לריעות' דטריפה היא לפניך ואע"ג דחזקה שלא הובררה שעה אחת אינה חזקה מדרוצה להוכיח פ"ק דחולין מפרה אדומה דאזלינן בתר רובא דצריכה להיות תמימה ודילמא טריפה היא דנאמר שהוא מטעם חזקה דמאחר שעברה שנתה וטריפה אינה חיה א"כ היתה בריאה בהכרח אלא אותו הבריאות לא הוברר לנו שעה אחת פי' הרא"ש פ"ק דחולין וכן השיב מה"ר יוסף קלצו"ן שזה היה דוקא לפי הס"ד דגמ' קודם שהוכיח שהולכין אחר הרוב שאז לא היה כאן חזקה מבוררת מבריאות' כלל אבל לפי המסקנא שמוכיח שהולכין אחר הרוב ממקום אחר ורובא עדיף מחזקה דרוב גורם החזקה שהיא מבוררת לנו כל שעה דרוב בהמות כשרות הן וא"כ כל בהמות בחזקות בריאות אפי' תוך שנתן עכ"ל. ואע"פ שבשעה שמוכיח הרוב מפרה אדומה צ"ל שאף חזקת הגוף אינה חזקה כדפי' היינו משום דהתם היה צריך להקשות תאמר לא אזלינן בתר רובא אלא הוא מטעם חזקה ואי לא היינו הולכין אחר הרוב גם חזקה מבוררת לא היתה כאן ואע"ג שזאת הבהמה גילתה שהיא מן המועט. פי' מהרי"ף דכמו שאתה אמרת שהיתה מבוררת השתא היא דנהפכה החזקה כך יש לנו לומר ג"כ על הרוב השתא היא דנעשית בהמה זאת מן המועט אבל עד השתא היא (לא) היתה מן הרוב שאין טריפות דרובא וחזקה רובא עדיף עכ"ל^א)א) אמנם רשב"ם אוסר אותה בסירכא ובהוגלד פי המכה אפי' קודם הג' ימים למפרע לעולם מטעם דכיון דא"א לומר דעכשיו ממש נטרף א"כ כבר יצא זו מחיים מחזקת הרוב ואינו יודע מכמה ובספק יש לאסור דספיקא דאוריי' לחומרא עכ"ל:. והשיב מהר"ם וריב"ק ובבהמה ליכא למימר טריף ואתאי טריף ואתאי כמו גבי מקוה וגם אינו דומה לביצים דספק טריפה דהתם היה העוף בחזקת ספק בשעה שהטילה עכ"ל. וגם אין דומה הכא למפריש תרומה יין מחבית על חברתה ונמצא חומץ מה שהפריש מג' ימים האחרונים צריך לתרום פעם אחרת אליבא דכ"ע ולא אוקמי ליה אחזקתה אע"ג דהתם אין צריך רוב דחזקה מבוררת היא דהא טעים ליה מתחילה דהתם אין דרך יין כלל להתחמץ פתאום אלא לאט לאט והתחיל להתחמץ לכל הפחות קודם ג' ימים^ב)ב) ומסתמא ה"ה בכל כה"ג שאין בא פתאום ונוהגין להקל. הגה"ה: וכתב הרא"ש וכן נמצא בפי' רשב"ם ורב יודא גאון גם יש עוד טעם אחר להתיר אותן שנעשו קודם ג' ימים כשהוגלד פי המכה והיכא שלא הוגלד אפי' אותם שנעשו סמוך לשחיטה מטעם ס"ס אחרי שאנו אוסרין עתה כמה סירכות ושאר ענינים מספק חומרא בעבור שאין אנו בקיאין לבדוק אותה בנפיחה או בפושרין^ג)ג) ואין זה קרוי דעת שוטים דלא הוי ספק מאחר שאין כאן עתה חכם שיודע לבדוק: וכה"ג וגם מטעם שאר חומרות בעלמא א"כ ה"ל ס"ס ספק אם היא טריפה עתה ואת"ל טריפה היא אימא השתא הוא דאיטרפה והיכא דהוגלד פי המכה אימא בשעת החליבה קודם ג' ימים היתה כשרה עכ"ל והכא אין כאן גזירות חכמים שיחשב הספק כאיסור ודאי כמו בגבינות דלעיל. אלא שאנו מחמירין בו מחמת שאין כאן אדם בקי בבדיקה וניתר שפיר בס"ס אע"פ שאיסור דאוריי' הוא כדאי' לעיל בתשובת ספק דרוסה שכל דבר שאין הספק בא מכח תערובת ניתר בס"ס אפי' באיסור דאורייתא. וי"מ דהתם היינו טעמא דמיירי שהספיקות לא נודעו ביחד אלא נודע מתחילה שהזאב דרס קודם שנתערבו ובאותו פעם לא היה אלא ספק אחד באיסור דאורייתא ונעשה באותו פעם כאיסור ודאי וכשנתערב אח"כ הוי כמו איסור ודאי שנתערב:

ג׳ג. וכ' בסמ"ג אבל אם הטרפות נולד עמה כמו חסרה ויתרה שלא בדרי דאונא וכה"ג כולם אסורים למפרע מיום ראשון שנתחלבה זאת הבהמה עכ"ל ואפי' אם נעשו הגבינות מק' בהמות וכיוצא רק אחת מהן טרפה א"ל נתערבו מתחילה דרך החלב אלא הגבינות בעצמן נתערבו דהא ודאי טריפה היתה ולא תוכל להתירם לא מטעם רוב ולא מטעם חזקה וגם אין בכל הגבינות כ"א ספיקא אחת. ואין להתיר אותם שנעשו קודם י"ב חודש מטעם דטריפה אינה חיה י"ב חדש דזהו דווקא בטריפות אחר שאירע לה מחדש כגון דרוסת הזאב או ריסוק אברים וכה"ג אבל מה שנולד עמה אנו רואין שאין מזיק לה בחיותה והרי היא כבעל ה' רגלים שהיא חיה כמה שנים ואין טריפותה משום שנוטה למות אלא שאסורה משום כל יתור כנטול דמי ונמצא שיש בזה ג' כללים. א) אם נטרפה ע"י סירכא או מחט והוגלד פי המכה תוך ג' ימים האחרונות אסורה. ב) ואם יש נקב בלא סירכא או מחט ולא הוגלד פי המכה או אחד משאר י"ח טריפות שיש להסתפק שבא לה מחדש הכל מותר אפי' סמוך לשחיטה. ג) אבל אם מוכח מילתא שהטריפות נולד עמה אסור הכל למפרע מיום ראשון שנתחלבה ובכולן אין חילוק אם נעשו הגבינות רק מזה הבהמה לבדה או אם נשחט רק אחד מכל העדר ונמצא טריפה ונתערבו הגבינות שלימות והזהירנו הש"י להבדיל בין דבר קט המטריף ומנבל הבהמה לדבר המכשיר שנאמר והבדלתם בין הבהמה וגומר: