איסור והיתר הארוך ו׳Issur VeHeter HaArokh 6
א׳א. כתבו התוספות פרק כיצד צולין ובשר שהודח ונמלח ושהה שיעור מליחה אז כבר פלט כל צרכו ואם נפל אחר כך לתוך הציר מה שבתוך הציר אסור כולו ולא סגי בקליפה ואסור אף לצליא)א) הכי נהוג מהרא"י ז"ל::
1
ב׳ב. וכן כתב במרדכי פרק כ"ה בשם ראבי"ה דחתיכ' מלוחה שנאסרה פעם אחת מבליעת דם ממקום אחר אין לה תקנה להוציא דמה לא במליחה ולא בצלייה דדוקא גבי דם דידיה או אף לגבי דם אחר שנבלע בה עם דם עצמה כגון בשר תפל שנפל לציר. יוצא גם כן אגב דם עצמה אבל איסור אחר או אף דם ממקום אחר לאחר שפלט דם עצמה לאב)ב) הכי נהוג לאסור אף לצלי. מהרא"י ז"ל::
2
ג׳ג. ומההוא טעמא (הגה"ה) כל בשר מלוח שנאסר לקדירה מבליעה איסור כגון הנמלח בכלי שאינו מנוקב. וכשירה ונבילה שנמלחו יחד דלקמן אסור אף לצלי ועוד דשמא צלייה אינו מוציא ציר ואפילו אם לא שהה בשר בציר כלל דאין צריך שיעור כבישה כ"א בדבר צונן אבל הציר ע"י מליחה נחשב כרותח ונבלע מיד:
3
ד׳ד. וה"ה אפילו אם רק הציר נופל עליו דרך העברה בעלמא אם אין ששים בבשר נגד הציר ואפילו אם הבשר הודח אחר המליחה הדחה בתרייתא קודם שנפל לציר דאף על פי שאינו חשוב יותר כרותח לבלוע לפי שעה איסור שומן שנפל עליו. מדלא אסרינן לקמן כשרה ונבילה שנגעו יחד לאחר שיעור מליחתה אלא בעוד ששניהם לחין הרבה מחמת המליחה וגם פירש שם וכ"ש כשהודח בנתיים שמותר מכל מקום הציר מחמת המליחה נחשב כרותח ואוסר הבשר כולו כדין כל צונן שנפל ברותח. והא דאינו אוסרו כשהוא תפל לאו מצד צנינתו אלא לפי שיש לו תקנה לחזור ולסחוט האיסור ממנו ע"י מליחה:
4
ה׳ה. ודוקא שנפל לציר או נפל ציר עליו אבל נפל עליו דם צונן אעפ"י שהוא מדאוריי' מאחר שהודח הבשר אחר מליחה אין עוד עליו תורת רתיחות כדאיתא לעיל. ומותר בהדחה בעלמא אם לא שהה בתוכו שיעור כבישה:
5
ו׳ו. ואפילו אם נפל בציר שהוא רק ממליחת דצלי דאותה ציר מיהו רותחת היא שהרי אינה נאכלת מחמת מולחו. וגם אין אנו בקיאין עתה להכיר בין מליחה לקדירה למליחה דצלי כדאי' לקמן בתשובות כלי שאינו מנוקב ואם יפול זה הציר של בשר לצלי על גבינה (הג"ה) אוסרו עד ששים נגד הציר:
6
ז׳ז. ואפילו אם יפול לציר שהוא מבשר שנמלח קודם ג' ימים. ולא נאמר שאז הציר לא הוי אלא מוהל בעלמא כדאיתא לקמן בתשובות כלי ש"מ ולשון התוספות וסמ"ק אפס אין להקל בבשר שנפל לציר שכבר נהגו בו העולם איסור עד כאן לשונו. והיינו אפילו בציר שלאחר שיעור מליחתו:
7
ח׳ח. ואפילו אם נפל בשר מלוח רק על מקום לחלוחית ציר שנוטף על גבי קרקע והקרקע היתה עדיין לחה בשעת נפילת הבשר אמר ר"י מפרי"ש שיש להסתפק בו אם הקרקע תיחשב ככלי מנוקב או לא עד כאן לשונו. ומאחר שנסתפק בו ראוי לאוסרו.
8
ט׳ט. וכתוב במענה לשון והוא הדין אם מלח (הג"ה) בשר על גבי בשר אחר שנמלח אפי' רק קודם שיעור מליחה התחתון אסור אפי' בדיעבד דקיימא לן כרבי יצחק בר יוסף שאוסרו בדיעבד. ומסיק במרדכי פרק כ"ה משמו מכל מקום כל זמן שהבשר פתוח לפלוט דם מותר לתת עליו בשר שנמלח עכשיו אף על פי שגומר פליטת עצמו קודם השנייה מותר לתת עליה וכן קודם פליטת השנייה מותר לתת עליה שלישית. וכן לעולם דכיון שהוא פתוח לפלוט ולא נח אפי' שעה אחת לעולם פולט כל מה שנבלע בו אם לא שהה כ"א שיעור מליחה קודם שנתן עליו השני ול"ד לדגים ועופות שנמלחו יחד דהתם אין הדגים פולטין יותר כלל. עד כאן לשונו. אך אסור אז לאכול מהתחתונה עד שתכלה פליטת העליונ' דהיינו תוך שיעור מליחתה (הג"ה) שהוא כמהלך מיל אפילו לאחר שיסור העליון צריך להמתין לתחתון עד שיעבור שיעור מליחת העליון כדי שיחזור ויפלוט מה שבלע מהעליון ואינו פולט אלא כשיעור מליחה ובכל אותה השעה עדיין טריד לפלוט כדפרישית:
9
י׳י. ומיהו לכתחלה מותר בבשר שנמלח אפילו לפני שבוע אחד ליתן הנמלח עכשיו למטה הימנו שנוגע בו דדם אינו מפעפע. וכתב בי"ד ומיהו בפעם אחת מותר למלוח יחד אפילו בשר שור ועופות דאי אפשר לגמור כל פליטת צירן עד שיפלוט בשר השור את דמו עד כאן לשונו. והא דאין אנו בקיאין (ס"א מקילין) עתה בעבור פליטת הציר הני מילי בציר שלאחר שיעור מליחה:
10
י״איא. אבל תוך שיעור מליחה הלא קיי"ל עוף שלא נשתהה שיעור מליחה ונתבשל אסור כמו בבשר בהמה:
11
י״ביב. ומטעם דלעיל כשמולחין הרבה בשר יחד לקדירה ומשימין אותו על דף גדול כמו שרגילין ומכניסין אותו אחר כך יחד בכלי מנוקב יזהר להכניס מיד קודם שישהו גם הראשונות שיעור מליחה דאז אין נפקותא אפילו לכתחילה איזו מהן מכניס ראשון לכלי אפילו אחת מהקדומות מאחר שלא שהתה מיהא שיעור מליחתה. או ישהה אותה על הדף עד ששהה גם האחרונות שבהן שיעור מליחה אבל בין שהיית הראשונות לשהיית האחרונות לא יכניסם כלל דשמא יכניס מתחילה אחת מהחתיכות הקדומות במליחה והיא פלטה כבר דמה ואף צירה קודם פליטת העליונה ויבלע אז ממנה. ומיהו לאחר ששהה שיעור מליחה מותר ליתנו אז לכתחי' ע"ג בשר אחר שנמלח קודם שבוע אחד דאינו מוחזק יותר בדם:
12
י״גיג. ודוקא שנמלחו שניהם אבל אם האחד תפל כמו בשר מלוח שנתערב בבשר שלא הודח ולא נמלח מותר ולא אמרינן שבכח המלח שעליו שואב אצלו הדם בעין שעל התפל דאם כן טהור מלוח וטמא תפל יאסר ג"כ מחמת ציר טמא ואפילו לאחר שעבר למלוח כל שיעור מליחתו דלא מצינו חילוק בין טהור מלוח וטמא תפל בין תוך שיעור מליחתו לאח"כ. ול"ד לבשר מלוח שנפל לציר דהתם כבוש הוא באסור צלול ומלוח וכ"ש שהתפל מותר כשחוזר ומדיחו ומלחו ואפילו אם היה הרוב מלוח והמיעוט תפל כדאיתא לעיל:
13
י״דיד. והא דבשר מלוח שנפל לתוך הציר אסור (הג"ה) היינו דוקא מה שבתוך הציר (ואפי' אין בו בקעים אסור) אבל מה שלמעלה מן הציר מותר כשקולפו למטה נגד הציר ואפילו כשנופל בציר גמור דהיינו מבשר שלא שהה שיעור מליחה או בדם צלול דהא דם אינו מפעפע אפילו באותה חתיכה מלמטה למעלה ואפי' אם ספק לנו אם שהה כבר שיעור מליחה כגון המולח בשר הרבה בגיגית על גבי עצים ולאחר זמן מצא חתיכה חצייה תוך הציר מה שלמעל' מן הציר מותר ולא חיישינן שמא נפל שם תוך שיעור פליטתה דהוי ספיקא דרבנן ולקולא דהתם גופא חומרא בעלמא הוא. ול"ד הכא ג"כ לנמלח בכלי שא"מ דלקמן שאנו אוסרין מה שחוץ לציר דהתם אין האיסור מצד ציר שנבלע בו אלא מצד דם עצמו שנעקר ולא יצא לחוץ כדאיתא לשם ואפילו אם היה הבשר שומן לא אמרינן שהשמנונית מפעפע מאחר שאין האיסור כאן מצד השמנונית עצמו אלא שנאסר רק מצד הדם ואין הטפל חמור מעיקר האוסר שהוא דם והדם אינו מפעפע. והתוספות מפרשין שהוא מטעם שאין האיסור עובר כלל יותר מכדי קליפה:
14
ט״וטו. וכן בשר מלוח שמלחו אצלו עוד בשר אחר אחר שעת מליחתו אינו אוסר אפילו באותה חתיכה עצמה אלא אותו המקום הנוגע בו או שבתוך הציר וקולפו למטה אבל אם מלחו עליו ודאי אוסרו כולו כדאיתא לעיל:
15
ט״זטז. ומטעם דלעיל כל דבר הנאסר כדי קליפה אין אותו קליפה חוזר ואוסר כדי קליפה אחרת וכן לעולם (ס"א דאל"כ) כל קליפה יאסור קליפה אחרת ויאסור כולו דלפעמים יש שם שמנונית דמפעפע וכן המלח שע"ג הבשר שבלע מן הדם ונ"נ אינו חוזר ואוסר הבשר אע"פ שנידון כרותח דמאחר שאין איסור המלח אלא מחמת דם אינו חמור מאלו היה כולו דם והדם אינו מפעפע ואע"פ שהדבר ידוע ונראה לעינים שהמלח נותן טעם בבשר שהרי אין לך בשר ששהתה במלח שני' או שלשה ימים שלא יהא טעם המלח ניכר בו ויותר ששהה במלח יותר יטעם בו טעם מלח. מפרש בסמ"ג אף על פי שנבלע בו טעם המלח מכל מקום דם שנמלח לא נבלע בו. והרא"ש מפרש לפי שאין המלח מפליט הדם ממנו כלל אדרבא דרך המלח להפליט הדם ממקום אחר ולמושכו אליו ונשאר בתוכו ואינו חוזר לבשר כלל עד כאן לשונו. ויש מפרשים מטעם שכל זמן שחשוב כרותח דהיינו תוך שיעור המליחה הבשר טרוד לפלוט כל פעם וכשנח לפלוט אז כבר נתן המלח כוחו בבשר והפליט דמו ונתמלא ממנו ופוסק כוחו וחזקו. ול"ד לציר עצמו הנוטף מהבשר שאסורה לעולם דהציר לא ניתש כוחו דהא לא הפליט מידי:
16
י״זיז. וכתב בסמ"ק ובא"ז פרק כ"ה בשם ר"ת וריב"ק אך אם מים מעורבים תוך הציר אפי' בציר גמור מבשר שלא שהה שיעור מליחה ואפי' מים שהודח בהן הבשר מתחילה ההדחה קמייתא אז כל הבשר מותר אף מה שבתוך הציר אפי' אם נמלח כבר ושהה כל צרכו משום שהדם המעורב בציר בטל ברוב הציר עצמה שהיא מותרת ובמים המעורבים בה ולא הוי הציר רותח ולא חשיב הציר באפי נפשיה ליאסר כרותח וליחשב אינו נאכל מחמת מולחו אעפ"י שקלטו המים הרבה טעם ציר. עד כאן לשונו. ואף על גב שהבשר מיהו מלוח הוא ובעובדא דגוזלא דנפלה לכמכא פי' בסמ"ג ששריוה מטעם ששניהם לא הוו מלוחים אבל אם היתה היונה מלוחה נאסר מן הכמכא. חילוק מהר"ש דשאני התם דהכמכא הוי דבר עב ונדבק אבל דם ומים המעורבים אינם נדבקין ועוד דהתם הוי האיסור בעין וצלול:
17
י״חיח. ואפילו אם ספק לנו אם שהה בתוכו שיעור כבישה או אם המים המעורבים בהם מועטים הוי ספיקא דרבנן ולקולא כדמפרש במרדכי גם כן בשם ריב"ק פרק גיד הנשה דהא דאמרינן דם האברים שפירש אסור מן התורה הני מילי היכא דלא מולחו אבל מולחו הוי איסורו רק מדרבנן כדאיתא בגמרא דם שמולחו אינו עובר עליו והטעם לפי שאין ראוי להקריב ע"ג המזבח וכל שכן דם שפולט בכח הצלייה מבשר שלא נמלח אפילו קודם שליש צלייתו שאין איסורו אלא מדרבנן. אך אי ודאי אישתהי שם כשיעור כבישה אין נפקותא ברתיחתו ואסור והוי כבשר ששהה בשריית המים דלעיל דשניהם דרבנן אם לא שהמים היו בה ששים שהדם היה בטל בהן:
18
י״טיט. וכן בשר מלוח שנתערב עם בשר שלא הודח ולא נמלח והושם עמו במים בהדחה קמייתא השיב מהר"ר יונה שהבשר מלוח נאסר לגמרי לפי שהדם שיוצא מן הבשר תפל הוי דם בעין ואין במים ששים נגד אותו הדם ובלע בבשר המלוח ושמא בולע יותר מבשר ששהה במים מע"ל (הג"ה) אבל הבשר תפל מותר לדברי הכל עד כאן לשונו. ול"ד לנתערב עמו בלתי הדחה דלעיל דהכא האיסור צלול והכא אין הבשר תפל מסייעו למים לבטל הדם כמו בבשר ששכחו בשריית מים דלעיל דמאחר שלא שהה שיעור כבישה לא בלע מידי בצונן. ומסתמא ר"ל שנאסר אפילו לצלי דבבשר המלוח הבלוע מאיסור לא מצינו היתר בצלייה כלל כדאיתא לעיל וגם לפי מה שכתב שבולע יותר מבשר ששכחו בשריית המים מע"ל והתם אסרינן ליה אפילו לצלי:
19
כ׳כ. ודוקא ששהה כבר שיעור מליחה דאם לא כן יש לו עדיין תקנה ע"י הדחה ומליחה דאגב דפליט וכו'. דלא גרע מנפל לציר דהכא ג"כ דם דרבנן הוא מאחר שנתערב במים דהתירה דהא דלא קרוי דם לאו בטעמא דנתבטל טעמא תלי מילתא אלא בראוי להקריב על גבי המזבח כדאיתא לעיל (ס"א וכשנתערב במים ג"כ אין ראוי' להקריב) ודוקא שהמליח לא הודח מקודם הדחה בתרייתא דאם לא כן אין עליו תורת רותח לעניין איסור צונן שנופל עליו או שנופל בו כדאיתא לקמן בתשובת כשרה ונבילה שנמלחו יחד. והכא נמי האיסור צונן הואא)א) בפסקי מהרר"י סי' ט"ו כתב בשר שנמלח ולא הודח ונמלח שנית אין לחוש לאיסור וע"ש::
20
כ״אכא. ומטעם דלעיל כשמולחין בשר ושהה ג' או ד' ימים ורוצים למולחו יותר כדי לייבשו צריך להדיחו מתחילה מהדם והמוהל שעליו דאם לא כן המליחה עצמה השנייה מבלעת המוהל שעליו לתוכו ואפי' אם נמלח קודם חצי שנה דהא אין מחלקין כלל בין מוהל דבשר לח למוהל דבשר יבש כדאיתא לקמן ואסור אפילו בדיעבד ואפילו לצלי כדאיתא לעיל דחתיכה שנאסרה אף מדם עצמה אין לה תקנה אם אין לה להפליט דבר מגופה:
21