תלמוד ירושלמי כתובות ב׳:ו׳Jerusalem Talmud Ketubot 2:6
א׳משנה: הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה נִשְׁבֵּיתִי וּטְהוֹרָה אֲנִי נֶאֱמֶנֶת שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר. וְאִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁנִּשְׁבֵּית וְהִיא אוֹמֶרֶת טְהוֹרָה אֲנִי אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת. וְאִם מִשֶׁנִּשֵּׂאת בָּאוּ עֵדִים לֹא תֵצֵא.
1
ב׳הלכה: הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה נִשְׁבֵּיתִי כול׳. רַב חוּנָא אָמַר. לֹא סוֹף דָּבָר שֶׁנִּישֵּׂאת אֶלָּא אֲפִילוּ הִתִּירוּהָ בֵית דִּין לִינָּשֵׂא.
2
ג׳נָשִׁים נִשְׁבּוּ לְשָׁם. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי אַבָּא בַר בָּא וְלֵוִי וּשְׁמוּאֵל אָמְרוּ. וּמָסְרוּ לָהֶן עֵדִים נִיסְקוֹן לְאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל. אָמַר לֵיהּ. וּמַה נַעֲשֶׂה לַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁנִּתְיַיחֲדוּ. אָמַר לֵיהּ אַבָא בַר בָּא. אִילּוּ הֲוִינָן בְּנָתָךְ כֵּן הָיִיתָה אוֹמֵר. וְאִישְׁתַּבְּיָין בְּנָתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל כִּשְׁגָגָה שֶׁיּוֹצָא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט. כַּד סַלְקוֹן לְהָכָא סַלְקָן שַׁבְיָין עִמְּהוֹן. עֲלִין קוֹמֵי רִבִּי חֲנִינָה אוֹקִימָן שַׁבְיָין מִלְּבַר. אָמְרִין לֵיהּ. נִשְׁבִּינוּ וּטְהוֹרוֹת אָנוּ. וְהִתִּירָן. מִן דְּנַפְקָן שְׁלָחוֹן שַׁבְיִין עָלִין אָמַר. נִיכָּרוֹת אֵילּוּ שֶבְּנוֹת חָכָם הֵן. מִן דְּאִיתוּ דְּעִין מָאן הַוְיָין אָמְרִין לְשִׁמְעוֹן בַּר בָּא. אִיטְפַּל בִּקְרִיבָתָךְ. נְסַב לְקַדְמִיתָא וּמִיתַת. לְתִנְיָינא וּמִיתַת. לָמָּה. בְּגִין דְשָׁקְרוֹן. חַס וְשָׁלוֹם. לָא שָׁקְרוֹן. אָלָּא מִן חַטָּאת דַּחֲנַנְיָה בֶּן אֲחִי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁעִיבֵּר אֶת הַשָּׁנָה בְחוּצָה לָאָרֶץ.
3