תלמוד ירושלמי כתובות ב׳:ז׳Jerusalem Talmud Ketubot 2:7
א׳משנה: שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁנִּשְׁבּוּ זֹאת אוֹמֶרֶת טְהוֹרָה אֲנִי וְזֹאת אוֹמֶרֶת טְהוֹרָה אֲנִי אֵינָן נֶאֱמָנוֹת. וּבִזְמַן שֶׁהֵן מֵעִידוֹת זוֹ אֶת זוֹ נֶאֱמָנוֹת. וְכֵן שְׁנֵי אֲנָשִׁים. זֶה אוֹמֵר כֹּהֵן אֲנִי וְזֶה אוֹמֵר כֹּהֵן אֲנִי אֵינָן נֶאֱמָנִין. וּבִזְמַן שֶׁהֵן מֵעִידִים זֶה אֶת זֶה נֶאֱמָנִים.
1
ב׳הלכה: וְכֵן שְׁנֵי אֲנָשִׁים כול׳. רִבִּי חִיָיה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מַתְנִיתִין לְעִנְיָין קָדְשֵׁי הַגְּבוּל. אֲבָל לְעִנְיָין מִשְׁפָּחָה וּלְקוֹדְשֵׁי הַמִּזְבֵּחַ צָרִיךְ שְׁנֵי עֵדִים. וְהָא תַנֵּי. מַעֲלִין לִכְהוּנָּה לִלְוִיָּה לְיִשְׂרָאֵל עַל פִּי אֶחָד. נִיחָא לִכְהוּנָּה לִלְוִיָּה. לְיִשְׂרָאֵל וְלֹא לְעִנְיָין מִשְׁפָּחָה. לִיתֵּן לוֹ מַעֲשֵׂר עָנִי.
2
ג׳שְׁתֵּי חֲזָקוֹת לִכְהוּנָּה בְארֶץ יִשְׂרָאֵל נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם וְחִילּוּק גְּרָנוֹת וּבְסוּרִיָּא נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם אֲבָל לֹא חִילּוּק גְּרָנוֹת. עַד מָקוֹם שֶׁשְּׁלוּחֵי הַחוֹדֶשׁ מַגִּיעִין עַד נִמְרִין וּבָבֵל כְּסוּרִיָּא. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. אַף בְּאַלֶכְסַנְדְּרִיאָה בְּשָׁעָה שֶׁבָּתֵּי דִינִין יוֹשְׁבִין שָׁם. תַּנֵּי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. כְּשֵׁם שֶׁהַתְּרוּמָה חֲזָקָה לִכְהוּנָּה כָּךְ מַעֲשֶׂר רִאשׁוֹן חֲזָקָה לִכְהוּנָּה. וְהַחוֹלֵק עַל פִּי בֵית דִּין אֵינָהּ חֲזָקָה לִכְהוּנָּה. אֲנִי אוֹמֵר. תְּרוּמָה נָפְלָה לוֹ מֵאֲבִי אִמּוֹ כֹהֵן.
3
ד׳אָמַר רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי. מִיָּמַיי לֹא הֵעַדְתִּי עֵדוּת. וּפַעַם אַחַת הֵיעַדְתִּי וְהַעֲלֵיתִי עֶבֶד לִכְהוּנָּה. רִבִּי יִצְחָק חֲקוּלָה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֵּרִבִּי. חַד הֶעֱלָה אָח מִפִּי אָחִיו וְחָרָנָה הֶעֱלָה בֶן מִפִּי אָבִיו. חַד לִכְהוּנָּה וְחַד לִלְוִיָּה. חַד בַּר נַשׁ אָתָא לְגַבֵּי דְרִבִּי אִילָא. אָמַר לֵיהּ. בְּנִי הוּא זֶה וְכֹהֵן הוּא. אָמַר לֵיהּ. בִּנְךָ הוּא וְאֵינוֹ כֹהֵן. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חִיָיה רוֹבָה. אִם מַאֲמִינוֹ אַתְּ שֶׁהוּא בְנוֹ הֶאֱמִינוֹ שֶׁהוּא כֹהֵן. וְאִם אֵין אַתְּ מַאֲמִינוֹ שֶׁהוּא בְנוֹ אַל תַּאֲמִינוֹ שֶׁהוּא כֹהֵן. אָמַר לֵיהּ. בְּנוֹ הוּא אֶלָּא אֲנִי אוֹמֵר. בֵּן גְּרוּשָׁה הוּא אוֹ בֶן חֲלוּצָה הוּא. אָמַר רִבִּי אָבִין. אָכֵין אָמַר לֵיהּ. אִם מַאֲמִינוֹ אַתְּ שֶׁהוּא בְנוֹ הֵאֱמִינוֹ שֶׁהוּא כֹהֵן. וְאִם אֵין אַתְּ מַאֲמִינוֹ שֶׁהוּא כֹהֵן אַל תַּאֲמִינוֹ שֶׁהוּא בְנוֹ. וְיֵיעָשֶׂה כְהַרְחֵק עֵדוּת וִיהֵא נֶאֱמָן עָלָיו. אָמַר לוֹ. בְּנוֹ הוּא אֶלָּא אֲנִי אוֹמֵר. בֵּן גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה הוּא. לֹא כֵן אָמְרוּ. רִבִּי יִצְחָק חֲקוּלָה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֵּרִבִּי. חַד הֶעֱלָה אָח עַל פִּי אָחִיו וְחָרָנָה הֶעֱלָה בֶן מִפִּי אָבִיו. נֵימָא. מִשֶּׁהֶעֱלָה רִבִּי אָח מִפִּי אָחִיו. אֲפִילוּ תֵימָא בֶּן מִפִּי אָבִיו. לַלְּוִיָּה.
4