לנבוכי התקופה ב׳:ז׳LeNevukhei HaTekufah 2:7
א׳״באחרית הימים״
1
ב׳ואומנם, כמובן שגלות איננה ״תכלית״ כלל וכלל לאומה הישראלית. אותם הנביאים והחכמים שכאמור חתרו חתירה מרובה תחת המלוכה והמדינה שלנו גופה – הנה הם עצמם לא חדלו מלנבא על דבר ״שיבת ציון״ בתור ״מלכות ישראל״ העולה על כל הממלכות שבעולם, ולא לעולם נהיה ח״ו בגלות מפוזרים ומפורדים בכל ארבע כנפות הארץ (ישעיהו יא, יא-יב):
2
ג׳וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יוֹסִיף ד׳ שֵנִית יָדוֹ, לִקְנוֹת אֶת שְאָר עַמּוֹ אַשֶר יִשָּאֵר מֵאַשּוּר וּמִמִּצְרַיִם, וּמִפַּתְרוֹס וּמִכּוּש, וּמֵעֵילָם וּמִשִּנְעָר, וּמֵחַמָת וּמֵאִיֵּי הַיָּם. וְנָשָא נֵס לַגּוֹיִם, וְאָסַף נִדְחֵי יִשְרָאֵל, וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ.
3
ד׳ושוב תשוב אלינו מלכות בית דוד (שם שם, א-י): ״וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה... וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא שֹׁרֶשׁ יִשַׁי אֲשֶׁר עֹמֵד לְנֵס עַמִּים אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ כָּבוֹד״. אבל את משאת נפשם זו ראו רק מבחינת ״אראנו ולא עתה, אשורנו ולא קרוב״. הם ראו זאת רק... ״באחרית הימים״.
4
ה׳רק אז, כשיבוא כל העולם להשתלמות מוסרית רבה ונשגבה כזו, ש״לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה״ (שם ב, ד), ולא עוד! אלא שגם (שם יא, ו): ״וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ, וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ, וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו, וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם״ – רק אז תבוא גם גאולתנו!
5
ו׳ואומנם, מכל מה שדיברנו בפרקים הקודמים נבין היטב, כי הדחייה הזו, דחיית מלכות ישראל לאחרית הימים – לא באה חלילה מחוסר אהבה לאומה הישראלית המתנוונת בגלותה ומדוכאת בייסורים לאין־קץ – אלא שכל זה בא בתור פועל יוצא, מ״הצדק המשפטי והמוסרי שלנו״, שנעשה כבר אצלנו לתכונה, תכונת הנפש שלנו. ועלינו להבין את כל זה – לא בתור דברי שיר ופיוט – אך בתור דברי היגיון הקשורים זה בזה קשר הגיוני, והא בהא תליא.
6
ז׳אם החורבן בא כאמור מחירותו המוחלטת של היחיד, מה שהנביאים תמכו בזה והתקוממו כנגד כל מיני שיעבוד של הפרט לגבי הכלל – הלוא השאלה היא באיזה אופן תבוא הגאולה. כי כמובן, כשרוצים אנו בבטולין של איזו תוצאות רעות, עלינו לבקש את מקור הרע, את הסיבה הגורמת ולבטל אותה, אבל בכגון זה הסיבה – החירות המוחלטת של היחיד – איננה כלל רעה! ואדרבא! זהו אחד היסודות של היהדות, והתוצאות סוף־סוף הן כל־כך רעות, ואיך אפשר לקיים את שני ההפכים הללו בנושא אחד, שהסיבה תשאר, ובכל זאת המסובב – התוצאות הרעות – לא יבוא?
7
ח׳אכן, התורה בעצמה מצאה כבר תשובה על השאלה הזו, שהיא אוסרת כל מיני שיעבוד של היחיד לגבי הכלל מחד גיסא, אבל מאידך גיסא, משעבדת היא את היחיד לגבי ״יחיד״ אחר, לגבי ״יחידו של עולם״, זהו ה״עצם״ האידיאלי המרום והנשגב שישנו בעולם ובכל העולמות כולם, ה״אחד ואין יחיד כייחודו״ – הקדוש ברוך הוא; זהו ״עול התורה״ העולה גם על ״עול מלכות״ וגם על ״עול דרך ארץ״. ובמקום מרות הכלל – באה המרות של מי שאמר ״עבדי הם ולא עבדים לעבדים״.
8
ט׳כי סוף־סוף, גם המרוּת של הכלל היא מין שיעבוד ועבדות, בעוד שהמרות של מי שאמר ״עבדי הם״ אינה כלל שיעבוד, כי בזה הוא משועבד רק לעצמותו גופה, לנשמתו הוא, שהיא חלק מנשמת העולם, מהאידיאל המוסרי הקדוש והטהור השולט בכל העולמות כולם. ולא מצאו הנביאים שלנו גאולה בעדנו רק בתנאים של ״מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ד׳, כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים״ (ישעיהו יא, ט) – ״וְכָל בָּנַיךְִ לִמּוּדֵי ד׳״ (שם נד, יג).
9
י׳אבל גם זאת קל להבין, כי סוף־סוף ״סדנא דארעא חד הוא״, ואי־אפשר שתהא מדינה אחת יוצאת מן הכלל של כל המדינות ותהא שונה מהן מן הקצה אל הקצה, כאי קטן בתוך הים הגדול, כי אז אחת דתה להעקר ולהיבטל מן העולם. אי־אפשר לה למדינה אחת להתקיים כמדינת הרחמים לבד, כשכל העולם כולו אינו רוצה לדעת גם ממידת הדין... אי־אפשר לה למדינה להתקיים בעול תורה בלבד. כשכל העולם כולו עוסק רק בעול מלכות ודרך ארץ בלבד... אי־אפשר לה למדינה אחת להתנהג במידת חסידות, כשכל העולם כולו אינו נזהר גם בדברים שבחובה.
10
י״אושוב ההיגיון מחייב, שלקיום מדינתנו דרושה מהפכה בכל העולם כולו, מהפכה של השלטון המוסרי, שלטון היחיד ״יחידו של עולם״, שיביא לידי כך, שכל הבריות וכל בעלי החיים ״לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי״ (שם יא, ט).
11
י״בוכמובן ש״אחרית הימים״ עוד רחוקה מאיתנו הרבה, אבל לכל אידיאל מרום ונשגב, או יותר נכון אידיאל אין־סופי, אידיאל שהוא בבחינת ״סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה״, יש שלבים ומעלות איך להגיע למרום פיסגתו, אבל כל השלבים הללו צריכים להיות מכוונים לראש הסולם. ״ומוסר היהדות״ המיוסד על הצדק המוחלט של הנביאים שהוא מגיע ל״אחרית הימים״, הוא ה״סולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה״, ויסודו כבר נמצא אצלנו ב״בראשית״...
12