לנבוכי התקופה ד׳:א׳LeNevukhei HaTekufah 4:1
א׳התקופות ביהדות
1
ב׳כאמור בראשית דברינו, ב״פתיחה״, רואים אנו תמיד דור־דור ודורשיו, דור־דור וחכמיו, כמאמרם ז״ל (סנהדרין לח, ב) על הפסוק ״זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם״ (בראשית ה, א), שהראה הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון ״דור־דור ודורשיו...״.
2
ג׳אף על פי שעלינו לומר בכל יום ויום: ״אני מאמין באמונה שלימה שזאת התורה לא תהא מוחלפת, ולא תהא תורה אחרת מאת הבורא יתברך שמו״, אבל ״הרבה פנים לתורה״, ובכל תקופה ותקופה, לפעמים בתקופות יותר ארוכות ולפעמים בתקופות יותר קצרות, מצאו פנים חדשות בתורה.
3
ד׳תמיד היו אצלנו בתי מדרשות ו״אין בית מדרש בלי חידוש״. ואף על פי שכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ניתן מהקדוש ברוך הוא למשה מסיני, אבל מאידך, הרי זה אומר שתמיד יהיו תלמידים ותיקים שעתידים לחדש.
4
ה׳ההיסטוריה שלנו מחולקת לתקופות שונות שכל תקופה ותקופה מצאה מקום להתגדר בו. ככה יש לנו תקופת האבות ותקופת השבטים, תקופת משה ואהרון ותקופת יהושע והזקנים, תקופת הנביאים הראשונים ותקופת הנביאים האחרונים, תקופת עזרא ונחמיה ואנשי כנסת הגדולה, ואחריהן – תקופת התנאים, שהיא בעצמה מחולקת לחלקים שונים, וככה גם תקופת אמוראים, תקופת רבנן סבוראי, תקופת הגאונים, תקופת הרבנים – ראשונים ואחרונים, תקופת חכמי הקבלה וכו׳ וכו׳, עד סמוך לתקופתנו האחרונה, שראתה את תקופת הגר״א מוילנא ותלמידיו, תקופת החסידות, תקופת המוסר וכו׳.
5
ו׳כל תקופה ואופייה הידוע, המסמן את חותמתה בהבנת התורה, וכל אחת הוסיפה – לא רק בכמות התורה – אלא גם באיכותה. ולא ראינו בכלל בדברי ימי ישראל תקופה ארוכה בזמן שתהא בבחינת ״עקרה לא ילדה״ שתשאיר נייר חלק באוצרות הרוחניים שלנו; כל תקופה ותקופה הרגישה שמקום הניחו לה התקופות הקודמות בתורה להתגדר בו.
6
ז׳אף על פי שהצד השווה שבכל התקופות הללו הוא האמונה החזקה בתורה מן השמים הכוללת גם את הכתובה וגם את המסורה, בכל זאת מוצאים אנו בנקל גם את ה״לא ראי זה כראי זה״. גם על הנביאים ששמעו את הדברים מאת ד׳ בעצמו אמרו (סנהדרין פט, א): ״אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד״, ומה גם החכמים שבכל התקופות שיש ביניהם הבדל – לא רק בסגנון – אלה גם בתוכן, וגם הבדל בכיוון, והרבה מהבדלים אלה מבינים אנו על יסוד הבדל התקופות, כי תקופה ותקופה וחכמיה.
7
ח׳וכבר עמדו חז״ל על זה, ואמרו (מכות כג, ב):
8
ט׳שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה... בא דוד והעמידן על אחת עשרה... בא ישעיהו והעמידן על שש... בא מיכה והעמידן על שלוש, שנאמר (מיכה ו, ח): ״הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ד׳ דּוֹרֵש מִמְּךָ – כִּי אִם עַשוֹת מִשְפָּט, וְאַהַבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֶ־לֹהֶיךָ״, בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר (חבקוק ב, ד): ״וְצַדִּיק בֶּאֶמוּנָתוֹ יִחְיֶה״.
9
י׳עלינו לדייק בלשון, כי ״המעיטן״ לא נאמר, אלא: ״העמידן״, מפני שבאמת אסור אפילו לעלות על הדעת שיהין נביא אחד, ואפילו כל הנביאים כולם, להמעיט אפילו כקוצה של יו״ד מהתורה – אלא: ״והעמידן״ מלשון דבר המעמיד אפילו באלף לא בטל, כלומר, שכל אחד בדורו ביקש את ה״דבר המעמיד״ שיעמיד את כל התורה כולה ותרי״ג מצוותיה.
10
י״אאם כי התורה לא משתנית אפילו באות הכי קלילא, אבל סוף־סוף – התקופות משתנות, ובכל תקופה יש בה מעלות וחסרונות משלה, ובכל מקום ומקום יש מקום התורפה שבו, ומה שהיה דבר המעמיד בדורו של ישעיהו – לא היה מספיק לדורו של מיכה; ובזמנו של חבקוק כנראה היה מקום התורפה ביסוד האמונה, נחלשה האמונה ונתרבו הנבוכים והספקנים, ועל כן היה צריך חבקוק להדגיש את ה״וצדיק באמונתו יחיה״, כי אם אין אמונה הלוא חסרות כל התרי״ג מצוות שנאמרו למשה בסיני.
11
י״באותו דבר אפשר לראות גם בתקופות שלאחרי הנביאים, שהרבה פעמים באים השינויים מתקופה לתקופה כתוצאה משינוי מקום התורפה.
12
י״גאומנם על פי רוב, גרם גם מקום התורפה למקום תורה, ומעז יצא מתוק, כי על ידי הסרת הקלקלה של מקום התורפה, היו מוכרחים להתעמק בסיבות שמהן יצאו הפרצות וממילא נתחדשו להם הרבה דברים.
13
י״דגם בדורו של הרמב״ם ושאר חכמי ישראל באותה התקופה אפשר להגיד שהיה אז מעין דורו של חבקוק, וגם אלה עשו כחבקוק בשעתו ״והעמידו על אחת, שנאמר: ׳וצדיק באמונתו יחיה׳״. המה הירבו לדבר על דבר האמונה, מפני שיסוד זה שוב נתרופף בשעתם. אבל ברור שעל ידי כך ״מעז יצא מתוק״ – על ידי זה יש לנו הספרים הנבחרים ביותר בנוגע לאמונה.
14
ט״ומדורו של הרמב״ם עלינו ללמוד גם על דורו של חבקוק, שבוודאי גם הוא, חבקוק, לא הסתפק רק ב״שלוש המילים״: ״וצדיק באמונתו יחיה״, כמו שלא הסתפק הרמב״ם ב״אני מאמין״ לחוד, אלא ביסס ונימק את ״אני מאמין״ שלו בספרים כל־כך גדולים – גם בכמותם וגם באיכותם; ובוודאי הראה גם חבקוק בכל המופתים החותכים את אמיתת הדברים – ״וצדיק באמונתו יחיה״, ומכלל הן אתה שומע לאו שבלי זה – החיים אינם חיים.
15
ט״זבקיצור – כל תקופה ותקופה בישראל הוסיפה נופך משלה, ואמרה: מקום הניחו לי אבותי להתגדר! לכל תקופה ותקופה היה לה בית מדרש משלה – ואין בית מדרש בלי חידוש.
16
י״זוזה בא – לא רק מצד השלילה כנ״ל, מצד שבכל תקופה ותקופה היו שוללים חדשים שרצו לשלול חלקים ידועים מהתורה, וצריך היה להילחם בשוללים האלה לפי טעמם ורוחם כנ״ל, באופן שיוצא שעל ידי מקומות התורפה החדשים מצאנו תמיד מחדש מקום להתגדר – אלא הדבר בא גם מתוך סיבות חיוביות טבועות בתוך ומבפנים גופא.
17
י״חולמרות מה שהדורות האחרונים כלפי הדורות הראשונים כבני אדם המה כלפי מלאכים, או כננס על גבי ענק, אבל כפי שכתבנו כבר במקום אחר, סוף־סוף בני אדם עם מלאכים יחד יותר גדולים הם ממלאכים לבדם, וגם ננס על גבי ענק גדול יותר מענק כשהוא לעצמו.
18
י״טואפשר למצוא דוגמה לכך בטבע, כי התורה והטבע, כאשר אמרנו, תאומים הם וממחולל אחד יצאו, מהבורא יתברך. וגם על הטבע, נאמר: ״אין כל חדש תחת השמש״, ובכל זאת – אין לך דור שלא יגלה חדשות בזה, ולא חדשות שלא היו במציאות כלל, אלא שהרבה דברים שהיו מקודם בבחינת אתכסיא נעשו בבחינת אתגליא והמה גלויים וידועים עכשיו לכל, והרבה דברים שהבטנו עליהם מקודם כעל פרטים בודדים, מביטים אנו עליהם כיום כעל כללים הכוללים המון פרטים כאלה לאין־תכלית, אם כי גם הכלל הראשון לא נתפס בשכלנו.
19
כ׳וכך הוא הדבר ממש גם בנוגע לתורה. אין אנחנו יכולים להוסיף על התורה אפילו כקוצה של יו״ד כמו שאין אנו יכולים להוסיף בעצם הטבע אפילו כשיעור של יתוש קטן. אבל מדור לדור ומתקופה לתקופה, מוצאים אנו חלקים בתורה מבחינת אתכסיא ומכניסים אותם לבחינת איתגליא, ואם ״כללים נאמרו למשה בסיני״ – הנה מדור לדור ומתקופה לתקופה מכניסים אנו הרבה פרטים חדשים לתוך כללים אלה, ואם כל תורה שאין לה בית אב אינה תורה, אבל מוצאים אנו תמיד בתי אב חדשים, ועל ידי כך עושים אנו אזנים לתורה.
20
כ״אהרבה דברים בתורה שחשבנו עליהם שהם בכלל דברים, שעליהם נאמר: ״חוקה חקקתי ואין לך רשות להרהר אחריה״ (על פי ילקוט שמעוני נ״ך, תתקפט), רואים אנו שהם בכלל ״דברים שאלמלא נכתבו – דין הוא שיכתבו״ (על פי יומא סז, ב).
21
כ״באפילו אם התקופות לא מביאות שיטות חדשות – מביאות הן הסתכלויות חדשות. וככה היו גם תנועות החסידות והמוסר כאשר הארכנו על זה במקום אחר, שהראשונה הביאה להסתכלות חדשה באהבת ד׳ והשניה ביראת ד׳. ולזה כיוון מהר״נ מברסלב שאמר בנוגע לחסידות: ״שאף על פי שהיא דרך ישנה – בכל זאת היא חדשה לגמרי״. ואותם הדברים מהראוי להגיד גם בנוגע למוסר.
22
כ״גאבל כלום אפשר להגיד את זה בנוגע לתנועות החדשות שצצו וצמחו – לא על רקע של בית המדרש הישן – אלא על רקע של ״מהפכת זרים״, והתנועות הללו נמשכות מרמ״ד – משה מנדלסון – עד ימינו אלה?
23