לקט יושר, חלק א (אורח חיים) כ״דLeket Yosher, Volume I (Orach Chayim) 24
א׳[כתב הר"ר אליעזר קלוזנר]1 כ"כ הרמב"ם בה' נשיאת כפים פי"ד הי"ב וקודם שיחזיר פניו לברך את העם מברך בא"י וכו', אמנם סיים שם ואח"כ מחזיר פניו לציבור ומתחיל לברכם. ושכנה"ג האריך בזה ועי' בפר"ח. לכהנים טוב לנהוג שיתחילו בברכה קודם שהן מחזרין פניהם ובתוך הברכה יחזרו פניהם, נאום הקטן והצעיר שבישראל. ואין רשאי לומר יברכך בב' או בג' נגונים2 עי' תה"ד סי' כ"ו. משום טרוף הדעת, כגון יברכך בניגון אחד ויאר בנגון שני וישא בנגון שלישי. וזכורני שאמ' מה שאומ' יברכך בנגונים חדשים אי איישר חילא אבטלינא. ואמר אם ש"ץ כהן, אם יש כהן אחר לא יעלה לדוכן אע"פ שמובטח לו שיחזור לתפלתו בלא טרוף דעת, אלא יעמוד שם ויקרא אחר לכהן. ואמר רבון העולמים בכל פעם כמו שכתב המיימוני3 פי"ד מה' תפלה סי' ה' הביאו בתה"ד סי' כ"ז. בשם מהר"ם בהג' כשמנגנים הכהנים סוף התיבה מוישמרך וכן אמר לויחונך וכן לשלום.4 נ"ב: וכן מצאתי בא"ח בסי' ק"ל ויכוין דלסיים בהדי כהנא דעני צבורא אמן כו'. [ואם בא לו חלום ביום שעולים הכהנים לדוכן אפ"ה היה מטיב], אבל שאר פסוקים לא אמר. וכן דרש מוהרר"י ווילא זצ"ל שלא לאמרו הפסוקים, וכן מצאתי בא"ח בס' ק"ל5 לפנינו קכ"ח. והמנהג באושטריך שהכהן שרוצה לילך לדוכן למחר, אינו צריך לפרוש מאשתו בלילה.
1
ב׳[כתב מוהר"ר זלמן קיצינגן זצ"ל]. ואשר דרשתני על הכהן גברא רב' מיושב בעיר, וכהן אחר שאינו מיושבי' שם בא לעיר לפעמים, והוא שונא בתכלית עם הכהן גברא רבא. ולכך אי' רצונו לעלות לדוכן עם אותו הכהן שבא לעיר, אם יוכל לדחותו. מן הדין נראה דאין בידו לדחותו, אע"פ שהוא שונאו בתכלית. אם הוא שונאו בחנם איסורא קאעביד גברא רבה, ואף אם יודע בו דבר עברה שמצוה לשנאותו על ככה, מ"מ הא מה בכך? הא מייתי ראבי"ה מן הירושלמי דפרק הניזקין1 ה"ט הביאו בטור סי' קכ"ח ועי' באו"ז ח"א סי' קי"ב בשעשה תשובה. ובמרדכי שלהי מגילה2 ובב"י סי' קכ"ח העתיק דברי המרדכי בשם הראבי"ה. כתבו שלא יאמר כהן זה מגלה עריות ושופך דמים והוא יברכני? משום דכתיב ואני אברכם, וא"כ מדינא מצטרף עמו לדוכן. וא"ת דמשום דאינו מיושב בעיר אין לו דין ומשפט בכל מילי דצבורא בבהכנ"ס, א"כ תגרום מחלוקת ואנצויי טובא. דלפעמים אחר' ימחו בני הקהל שלא לקרות לתורה מי שאינו מיושב בעיר הן כהן הן לוי הן ישראל, כדי שיהיו המה נקראים תדיר ויאמרו בכל כה"ג שלי שלי, ולי"א (אבות פ"ה מ"י) היא מדת סדום, ואין ראוי להרגיל מדות כאלו בישראל. נאום הקטן והצעיר שבישראל.
2
ג׳וכן הורני מ"ץ1 עי' שו"ת מהר"ם מינץ סי' י"ב ס"ק ד'. כשיש ב' כהנים בעיר אחת ושונאים זא"ז, ואחד מהם אינו רוצה לעלות לדוכן עם חברו. ונותן טעם לדבריו ואומר דאינו מחוייב (להעלות) לעלות דכיון דהם אינם באהבה כ"א בשנאה, אין סברא ונכון שישתתפו יחד לברכת הכהנים, שהוא הבאת שלום והם אינם בשלום זה עם זה. ונ"ל דאין זה דברים של טעם דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי, דכל אחד עושה מצותו המוטל [המוטלת] עליו. כי כל אחד יכול לעשות מצותו בלא חברו, ואינה תלויה זה בזה. ואפילו אם אין שם כהנים אלא אותן שנים (אך) [אז] הם אגודים יחד קצת, דאלו לאחד אינו קורא כהנים ולשנים קורא כהנים, מ"מ משום הא אינ' תלויי' זה בזה, רק הש"ץ קורא להם (אותם) אתם כהנים כל אחד יעשה כאשר מוטל עליו. ואפילו את"ל דמשו"ה נקראו אגודים יחד, מ"מ אין בכך כלום. דאפילו מודרים הנאה זה מזה, מותרים לעשות מצוה יחד, דמצות לא ליהנות נתנו. ולא דמי לג' שנדרו הנאה זה מזה דאין מצטרפין לזמון2 תוס' ברכות ד' מ"ה ע"א ד"ה אכל טבל, מכאן היה אומר רבינו יהודה דשלשה שאכלו והאחד מודר הנאה מן השנים וכו' יכול להצטרף עמהן לזימון וכו', אבל אם שלשתן מודרין הנאה זה מזה אין מצטרפין, ועי' בטור סי' קצ"ו. וק"ל. ואת"ל דאין חייב לעלות עם שונאו, או אינו רוצה לעלות לדוכן עם שונאו, הורני מ"ץ אותו שלא רוצה לעלות עם שונאו, אם יכול לכוף חבירו שיחלק עמו הנשיאות כפים, לומר לו לך עלה אתה ליוצר ואנכי למוסף. כי האידך אמר איני רוצה לבטל מצותי ואעלה בכל פעם כאשר מוטל עלי, ולא אכפת לי אם אתה עולה עמדי, ואם ממאן אתה לעלות עמדי מאי איכפת לי, ולאו כל כמינך לבטל מצותי בשביל שטותך. ולפי הסברא נ"ל דלא יכול לכופו לבטל מצותו, דכי אמרי' לאדם (חוטא) חטא או לא תקיים מצותך בשביל שיזכה חברך? אע"ג דכי עולה פ"א ביום שוב אינו עובר34 תוס' ר"ה ד' כ"ח ע"ב ד"ה הבא ועי' בב"י ריש סי' קכ"ח. נהי דלא עובר מ"מ מצוה5 מ"מ. עביד בכל פעם. וראיה כדפרישית לעיל דבכל פעם מברך אקב"ו וכו'.
3